שחור וכחול, איאן רנקין, רימונים 2011

השבוע יצאתי סוף סוף לחופשת הקיץ המיוחלת לאחר תקופה רצופה בשינויים ומעברים. מה כבר צריך יהודי, מאשר ספר טוב שיסחוף אותו תוך כדי מחיקת ההבדלים בין יום לבין לילה, בין עייפות לערנות. בעוד אני עוצר את נשימתי ותוקע בעיני קיסמים על מנת להמשיך ולקרוא בספרו המשובח של איאן רנקין, שחור וכחול (רימונים, 2011), זוגתי, מתענה עם ספר בילוש סוג ג', עיניה מגולגלות  למרום והיא  מבליעה פיהוקים שיכולים לצוד בנקל זבובים ושאר מעופפים. הפער העצום בין הספרים העלה את שאלת השאלות  העומדת לנגד עיניהם של חובבי ספרות הבילוש: מה הופך ספר בילוש לספר שלא ניתן להניחו מהיד?        כיצד מתגבשים לנגד עינינו דמויות מופת כהארי בוש של מייקל קונלי, ג'ון ריבוס של איאן רנקין או מיכאל אוחיון של בתיה גור ההופכות את סוגת הבילוש לספרות קלאסית כמעט קנונית המהווה חוויה של ממש לא רק בעת הקריאה אלא גם תקופה ארוכה לאחר מכן. תשובה ממצה לשאלה זו העלה הסופר הבריטי איאן רנקין בראיון שניתן על ידו למור אלזון מאתר ynet, במרץ 2010:  

"הסיפור הבלשי הוא החלק הפחות חשוב ברומן מבחינתי – כאמור, אני אוהב את מה שספרות הפשע חושפת אודות הטבע האנושי והחברות בהן אנו חיים".

אני חושב שבמשפט זה טמון גרעין של אמת לא רק לגבי ספרות הבילוש, אלא לגבי טיבה של ספרות ככלל. ספרות טובה איננה מסתכמת אך ורק בתיאורה של עלילה כזו או אחרת, אלא היא לוקחת את הקורא למסע בנבכי החוויה האנושית, תוך שהיא פותחת בפניו צוהר לשאלות חברתיות, לתקופות היסטוריות ולקושיות מוסריות העומדות בבסיסה של ההוויה האנושית. הקורא אינו נחשף אך ורק לאירוע ספרותי המוגבל בציר עלילה אחד, מפותל ככל שיהיה, אלא הוא מקבל תמונה פנוראמית רחבה יותר המספקת לו תובנות על המציאות בה הוא חי, כך שככל שהתובנות עמוקות יותר ונוגעות ברבדים עמוקים יותר בנשמתו, כך הספר ניצב במקום גבוהה יותר. בנוסף לכך, לסופר מתח ישנה משימה נוספת ולא פשוטה כלל וכלל, לעגן את התובנות הללו בעלילה קצבית וסוחפת.

הסופרים אותם ציינתי (גור, קונלי ורנקין) מצליחים לייצר עבור  הקורא חוויה מעין זו בלא לפגוע בסיפור העלילה הסוחף את הקורא לעולמות אפלים אך מגוונים ומרתקים לאין שיעור. בעוד שבגור ובקונלי התאהבתי כבר לפני שנים, את רנקין גילתי במקרה רק לפני שבועות מספר באמצעות ידידה המהווה עבורי ווסקו דה-גמה של ספרות המתח והבילוש. בזכותה נחשפו שפני מרחבי קריאה חדשים שכלל לא הייתי מודע לקיומם, ועל כך אני מודה לה מעומק הלב.

במרכז ספרו של רנקין, ניצב בלש סקוטי קשוח בשם ג'ון ריברס. כצפוי, ריברס, נגלה כבלש מחוספס שאינו הולך בתלם, אולם באמצעות הומור ציני מושחז ושתייה מופרזת של אלכוהול סקוטי משובח הוא מצליח לגשר על הפערים שבין עולמו לבין המציאות הסובבת שלרוב מהווה עבורו מכשול. על אף כמות האלכוהול הזורמת בעורקיו הוא שומר על חדות מחשבתית מפתיעה המסייעת לו לגלות רמזים ולבנות אסטרטגיות חקירה במקומות שחבריו למשטרה כבר מזמן נטשו.

כיאה ליצירה ספרותית בעלת ערך, מצליח רנקין להעמיד לצידה של עלילה קולחת שאלות מרתקות העומדות בבסיס הווייתה של החברה הסקוטית ערב המילניום החדש (הספר נכתב  במקור בשנת 1997). עתידה של תעשיית הנפט שהתפתחה באזור החל משנות השבעים? התמורות החברתיות שקרו בעקבות ההתפתחות הכלכלית? זהות מקומית אל מול זהות גלובלית? טיבם של קשרים בין הון לשלטון ועוד. השאלות הללו נשזרות לכל אורכה של העלילה שבמרכזה ניצבות תעלומות רצח מהעבר וההווה.

מלבד זאת הספר נותן הצצה מרתקת להוויה התרבותית של החיים העירוניים בסקוטלנד. ביד אומן שותל רנקין אתרים היסטוריים, מקומות בילוי, שירים וכתבות עיתונאיות המהוות חלק מחייה היום יומיים של סקוטלנד המשנה את פניה, מפרובינציה  מנומנמת המוכרת בעיקר הודות  למבשלות האלכוהול ולכבשים  הפזורות במרחביה למרכז מסחרי ותעשייתי משגשג עם השפעות גלובליות מובהקות. לא פעם לאורך הקריאה הקשתי בגוגל את שמות המקומות ובכך למעשה שילבתי בין קריאת מותחן לבין חשיפה  מרתקת לחיים המשתנים ללא הרף בסקוטלנד של סוף שנות התשעים (סוחרים ממולחים ומדריכי טיולים בעלי תושייה כבר מציעים היום סיורים בעקבות ספריו של רנקין).

לאחר שתוך חמישה ימים קראתי בדהרה את, שחור וכחול, אני מעוניין לקחת את הרכב ולנסוע במהירות האפשרית לחנות הקרובה למקום מגורי על מנת לרכוש לעצמי עוד כמה ממותחניו של רנקין שכבר תורגמו ויצאו לאור בהוצאת רימונים. ניתן רק להצר על כך שלהוצאה לקח למעלה משני עשורים לגלות ולהוציא לאור את ספריו שכבר צועדים בראש מצעדי המכירות הבריטים כבר קרוב לעשור. על אף התחושה הפרובינציאלית שתקפה אותי כאשר הבנתי שהרכבת של רנקין כבר שועטת במלוא עוצמתה זה שנים רבות בעוד אנו עדיין מתבוססים עם ג'ון גרישם ודיויד בלדאצ'י, שמחתי שמחה גדולה על חדוות הגילוי שנכונה לי עם קריאתו של הספר, "שחור וכחול".

                    מומלץ בחום לאוהבי הז'אנר שוודאי ישמחו להוסיף סופר נוסף לפנתיאון.

שחור וכחול, איאן רנקין, תרגם מאנגלית: ירון פריד, הוצאת רימונים 2011, 518 עמ'.