קווים לדמותו של אסקפיזם ויקטוריוני

צוק העיתים מעודד תחושות של התנתקות ובריחה, רצון עז לחיים  במציאות אלטרנטיבת בה הלהג התקשורתי לא ישמע והשערוריות הפורצות לחיינו יישארו מחוץ למפתן דלתנו. אצל אנשים שונים הכמיה האסקפיסטית מקבלת ביטויים שונים יש הפונים אל מסיבות יער, אחרים נופלים לערבי שתיה מערפלי חושים, אולם על פי נתוני הרייטינג נדמה שרבים מעדיפים דווקא  תכניות קולינריות עתירות פרסומות. אני בוחר בספרות, כאמצעי לנדידה תודעתית הלוקחת אותי למסעות מרתקים בתרבויות שנמחו בנהר הזמן. היציאה למסע ספרותי כוללת גם היא התרגשות העולה ככל שהציפייה לגילויים חדשים גדולה יותר. כלומר ההתרחקות מהמוכר מזמנת יכולת לבריאתו של עולם דמיוני עטור דמויות המקנה תחושה העוטפת אותי במלוא עוצמתה. תחושות מעין אלו ליוו  אותי עת התחלתי בקריאת הספר, מועדון המתאבדים (הוצאה מחודשת- עם עובד, 2016) , שחובר על ידי רוברט לואי סטיבנסון לפני למעלה מ-150 שנה באנגליה הויקטוריאנית. הספר הקצר מאגד שלושה סיפורים בהם מככב  נסיך בוהמיה, פלוריזל,  התר אחר הרפתקאות בפריז ובלונדון וכל זאת תחת מעטה של חשאיות והסתרה. בריחתו של הנסיך אל עבר הרפתקאות המציבות את חייו לא פעם בסכנה, פותחות צוהר לעולם של גיבור שלכאורה חי את החלום אך למעשה מציאות זו הינה חסרה בעיניו ועל כן הוא פונה להרפתקנות המהולה באסקפיזם ומשאלות מוות. החיפושים הקדחניים אחר הרפתקאות מובילים את הנסיך ושלישו להיסחף לסדרה של מפגשים עם צדדיה  האפלים של הבורגנות הלונדונית, המנהלת חיים כפולים מתחת למעטה המהוגן והמוקפד.

סטיבנסון הינו מספר מוכר שזכה לחשיפה רבה הודות לספריו, "אי המטמון" ו"מיסטר ג'יקל ומיסטר הייד". גם בספרו הנוכחי המהווה אך דגימה  מפרויקט ספרותי רחב יותר ניכר כשרונו כמספר היודע לטוות עלילה ולסחוף את קוראיו למערבולות של התרחשויות הבוחנות שוב ושוב את הגבול הדק שבין מותר אסור, בין אפל למהוגן. מלבד העלילה הסוחפת, הספר מזמין את הקורא להיכנס לעולם התרבותי של המעמדות הגבוהים שחיו  באנגליה במחצית השנייה של המאה ה-19. בין הדפים נחשפתי לקודים תרבותיים הכוללים מילות כבוד, דו-קרב וחיפוש אחר חוויות אותנטיות בעולם של תעתועי כבוד ומעמד. פעמים הזרות התרבותית, הקשתה על היכולת שלי לעקוב אחר העלילה המתפתחת, אולם  יחד עם זאת הקריאה בספרו של סטיבנסון הייתה מהנה וסוחפת עד לכדי כך שהצטערתי שהספר מסתיים לאחר שלוש עלילות בלבד ואינו נמשך למחוזות עלילתיים נוספים.

לסיכום, מועדון המתאבדים, מאגד  עלילה משובחת שלקחה אותי למחוזות שלא הייתי מצוי בהם. האובדן במרחבים לא מוכרים, עוררו בי תחושות של חשש מהולה בציפייה ובכך התמסרתי לעלילה. המתמסרות זו השכיחה ממני ולו לשעות אחדות את המציאות הסובבת ובמצב בו מהדורות החדשות, המבזקים והמסרונים מתדפקים על התודעה באכזריות אין בכך דבר של מה בכך. התרגום המשובח גישר על מרחק הזמן ובכך זכיתי לספר הרפתקאות משובח ונגיש שהסב לי הנאה רבה בעיצומה של תקופה סגרירית למדי.