הפיתוי להיות מאושרים- לורנצו מרונה,
תרגמה מאיטלקית: יערית טאובר כתר, 2018, 248
עמ'
בחודש האחרון אני משרת בשירות
מילואים, לצד הרטוריקה המשפחתית והעוטפת הצבא פועל באופן מודע למחיקתו של הסובייקט
ולהפיכתו לחלק מקבוצה ממושמעת המוכוונת
למילוי משימות. המדים, השפה והפקודות כולם אמצעים ההופכים את היחיד לעוד בורג
במערכת המהווה כלי שרת בידי המדינה. מדהים כיצד מחיקת הזהות האישית הינה מהירה,
שעות בודדות ואישיות מורכבת הופכת לשורה ברשימת שמירה. הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו
בספרו, לפקח ולהעניש, הראה שתהליכים אלו אינם ייחודים לצבא אלא הם מאפיינים מערכות
גדולות והיררכיות כמו בתי חולים, בתי ספר
ובתי סוהר. לעומת המוסדות המשקיעים את מיטב מרצם בטשטושה של הזהות הסובייקטיבית
הספרות באה להציל את הסובייקט מההמון. במילותיה היא לוקחת נפשות עלומות ונותנת בהן
שם עולם בין הדפים הכרוכים, בהם הם מקבלים ממדים סובייקטיבים הכוללים: שם, ערכים,
זהות ומעשים הנרשמים בציפורן של ברזל. ככל שהספרות משובחת יותר כך היא מצליחה
לכונן דמויות בעלות ייחודיות שגם אם חייהם
מתנהלים באפרוריות יום יומית, הם מקבלים צבע ומשמעות המספקים לקורא מלבד הנאה
ועניין פרספקטיבה נוספת על חייו וחיי זולתו. כך במהלך מתרים ככל שהדמויות מתעגלות
ומקבלות צורה הוליסטית הקורא מגלה את אישיותו שלו ובזכותן מתעלה מעבר לשגרת יומו.
הסופר הנאפוליטני, לורנצו מרונה,
בספרו- "הפיתוי להיות מאושרים", דולה מההמון הצועד אל מותו את צ'זרה
רואה חשבון בגמלאות שבשל אלמנותו ויחסיו המעורערים עם ילדיו חווה בדידות. בד'
אמותיו לא מתקיימת תנועה רבה וכך בין
שתיית יין זול, ביקורים אצל שכניו המזדקנים וערבי פורקן אצל הזונה השכונתית חייו
מתנהלים בעצלתיים. חיי היום יום הזוחלים בעצלתיים חווים שינוי משמעותי עם כניסתם
של זוג צעירים העוברים לגור בבניין. אט אט מגלה צ'זרה שהחומות ההגנה שלו אינן
חסינות מרגש וכך ככל שהיכרותו עם שכניו הולכת ומעמיקה, נסדק מעטה האדישות שהוא לבש
על עצמו במהלך השנים. בהדרגה מתגלים לזקן פרטים נוספים על חייו וחיי משפחתו, גילויים אלו
מוציאים אותו מאזור הנוחות והאדישות ולפתע הוא מגלה בעצמו ובסובבים אותו מרחב שלם
של רגשות, תקוות וכמיהות. כך ככל שעלילת הספר מתקדמת דמותו הדוחה הופכת לאנושית
ומכמירת לב עד לכדי כך שבשלבים מסוים חשתי אליו חיבה יתרה.
מערכות היחסים ההולכות ומצטלבות לכל
אורכו של הרומן מראות פעם אחר פעם שהמציאות הסוציולוגית יכולה להשתנות, אולם
השאלות הקיומיות בדבר המצב האנושי כדוגמת: הרצון לאישור חברתי ומשפחתי, הכמיהה
לאהבה והבריחה מהבדידות הינן על זמניות. שאלות אלו נדונות שוב ושוב בשלל מרחבי
יצירה, אולם יוצרים משובחים מצליחים למצוא בהם חדשנות ורעננות המצליחים לשמור על
האיזון העדין שבין אמירה בעלת משמעות לבין בריחה מקלישאות.
הספר אינו ספרות עילית, ולעיתים ישנה
תחושה (לקראת עמ' שישים) שהסופר בעצמו התעייף מהדמויות ושהוא תר אחר ישועה
עלילתית. אולם מי שמצליח לצלוח את העמודים חסרי המעוף, יקבל יצירה קומית-טרגית המצליחה
לגשר בצורה מסבירת פנים בין שני המצבים תוך שהיא משמרת אמירה של ממש בכל הקשור
להזדקנות, מחויבות משפחתית וערבות הדדית.
לסיכום, הפיתוי להיות מאושרים,
מצליח לשלוח אלומה של אור לחשכת ההמון ולחלץ משם את דמותו של צ'זרה שכבר האמין
ששליחותו בעולם הסתיימה, אך שורה של מאורעות השיבה לו את האמונה בעצמו, בסביבתו
ומעל הכל בכוחם של החיים לשזור יחדיו סבל ורוך, אפלה ואורה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה