דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית כנרת זמורה ביתן

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

כשאתה הופך למוצר- מהפכת קשב מאת מיכה גודמן

  מהפכת קשב מיכה גודמן לפני עשר שנים ישבתי בארוחת בוקר במלון באילת. השיחה קלחה קמנו למלא את הצלחות וליהנות מהאוויר הקריר. לפתע אחד היושבים הוציא את המכשיר הנייד שלו והחל לגלול ברשתות ובמיילים. היינו המומים, עבר עשור וכיום אנו לא יכולים להוריד את העיניים מהמסך. איך זה קרה לנו? האם זו התפתחות טבעית או שמא מדובר כאן על תהליך מובנה? בספרו, מהפכת קשב , מיכה גודמן יוצא לברר את השאלות הללו. באמצעות הסתייעות במחקרים העדכניים ביותר בתחומי הפסיכולוגיה, מדעי המדינה ותקשורת מראה מיכה גודמן שאנו נמצאים בעיצומה של המפכה התקשורתית שהיא בסדר גודל של המהפכה החקלאית והמהפכה התעשייתית. לא עוד שינוי טכנולוגי של העברת מידע אלא שינוי באופן בו אנו חווים את העולם, את היחסים הבינ-אישים ואת והמערכות הפוליטיות שלנו. אלא שינוי מהותי באופן שבו האדם תופס את עצמו ואת סביבתו.  מהפכת הקשב שינוי בסדרי עולם מהפכת הקשב שאנו נמצאים בעיצומה משנה בעשור האחרון את העולמות הפוליטיים, הכלכליים והפסיכולוגיים שלנו. במרחב הפוליטי המהפכה מעודדות ומאפשרת מהומות והחלפות שלטון כדוגמת ה"אביב הערבי". מחדדת את הקונפליקטים החב...

אורות באפלה- מירי רוזובסקי שולחת קרני אור במציאות הבורגנית

המזוודות פתוחות ולאט לאט נערמים בהם הבגדים, כלי הרחצה וקצת נשנושים הנדחקים במעמקי המזוודה.   לאחר פעולות הדחיסה המתבקשות והמעבר החוזר ונשנה אחר הרשימה המונחת בסמיכות מגיעה השלב הקשה, איזה ספר לקחת   לחופשה? מצד אחד זו בכל זאת חופשה והסיכוי שאקרא ספרי עיון בהם אוכל להתרכז הינו קטן (היו שנים שהייתי לוקח עימי ספרי הגות כבדי משקל ומתאכזב שלא הצלחתי להביא את עצמי לידי העמקה בהם), מצד שני ספרות טיסות קלאסית משאירה בי תחושה של ריקנות מעין זלילה מהירה במקדונלדס שאינה משאירה רשמים מיוחדים עם תומה. כדי לצאת ידי חובה הכנסתי בזה אחר זה מספר ספרי קריאה וסגרתי את תיק הנסיעות. אולם כאשר הגענו לשדה התעופה לא יכולנו לעמוד בפיתוי ונכנסנו לחנות הספרים שבבית הנתיבות, אני יכול לשוטט שעות בין המדפים ולהנות רק מדפדוף אולם השעה דחקה ואז הגיח לנגד עינינו ספרה החדש של   מירי רוזובסקי, כמו לשבור אור (זמורה ביתן, 2017). השנים שעברו בין ספריה הקודמים, פעם בחיים (זמורה ביתן, 2009) אותה אהבה כמעט ( זמורה ביתן ,2005), כל הדרך הביתה (עם עובד, 2001) רק חיזקו את תחושת הסקרנות ליצירה כנה, מושחזת ומטלט...

מי בקיצו ומי לא בקיצו

במוצאי יום הכיפורים בעוד ניגוני התפילות ממשיכים להתנגן בראשי, התחרדנתי מול הטלויזיה בלי ציפיות מיוחדות. מנסה לשקם את גופי מהצום ולהסדיר את המחשבות לקראת השבוע שבפתח. בין הזיפזופים הגעתי באופן מיקרי לערוץ הראשון ונשאבתי לסדרת התחקירים, "לא תשקוט הארץ" שהופקה במשותף על ידי ערוץ שמונה ורשות השידור לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים. הסדרה בת ארבעת הפרקים רצופה בראיונות, קטעי ארכיון וציטוטי פרוטוקולים הפותחים צוהרי הבנה מחודשים אל עבר המלחמה שמהווה קו פרשת מים בתחושת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל. באופן מופתי מצליחה הסדרה לשלב בין הממד האסטרטגי (פוליטיקה בין לאומית, יחסי חוץ, מאזנים אסטרטגים בין מעצמות) לבין הממד הטקטי (קרבות בודדים, תחושת החיילים, כישלונות ואתגרים ברמת מפקדי השטח). הסדרה הינה מלאכת מחשבת שכישפה אותי ומשכה אותי לצפיה אינטנסיבית בת ארבע שעות בהם חשתי כבתוך חלום בלהות. מעבר למידע הרב שנחשפתי אליו, משכו את תשומת ליבי שני דיונים המאירים את הפער המובנה שבין החייל שבשוחה לבין המדינאי\פוליטיקאי. האחד הקרב על החרמון בו נהרגו כחמישים מלוחמי חטיבת גולני והשני ה...

ספר בריכה

בחופשת הקיץ של סוף כיתה ו' נסעתי לנופש בן שבוע אצל חברים של הורי בכפר תבור, מידי בוקר היינו לובשים בגדי ים ורצים לבריכת היישוב. בעודי מנסה להתרגל לשמש הקופחת ולריח הכלור, שני ילדיהם שהיו צעירים ממני בשנה כבר שחו במרץ במימיה העמוקים של הבריכה. אני לעומתם נכנסתי בהססנות דרך הסולם לאזור הרדוד שבבריכה, אט אט היו רגלי במים ולאחר שהמים כיסו את מותני התחלתי לנוע באופן מסורבל לעברה השני של הבריכה הראש יצא ונכנס בחוסר התאמה לתנועות, ולכן בלעתי מי כלור קרירים שגרמו לי להשתעל קלות. כשהגעתי לאחר זמן ממושך שנראה בעיני כנצח לקצה השני של הבריכה, הביטו עיני בשתי רגליים שעירות, שזופות וחזקות, הן היו שייכות למציל שהביט בי בעיניים זועפות: "אתה האורח הירושלמי, תעשה טובה תישאר ברדודים", אמר והפנה ממני את מבטו המאוכזב אל עבר המתרחצים השזופים שהשתעשעו במי הבריכה הקרירים. הייתי המום ומושפל מדבריו וחברי הצעירים ניסו לנחם אותי ולהראות לי שניתן להינות גם באזור הרדוד. על אף נסיונותיהם הנוגעים ללב נצרבה בתודעתי ההכרה שכמו ירושלמים רבים, אינני נמנה עם השחיינים ועל כן על פי רוב אני מעדיף את הכסא...

ברנהארד שלינק, סוף שבוע אחד, כנרת-זמורה ביתן, 2010

בשנות נעורי צבעתי את התרבות וההיסטוריה הגרמנית בצבעי המפלגה הנאציונאל סוציאליסטית. השפה הגרמנית בה כתבו היינה ושילר נשמעה לי כאוסף רנדומאלי של פקודות הניתכות בזעם. תרבות בת מאות שנים נמחקה ואת מקומה תפסה פרספקטיבה מצומצמת של שתים עשרה שנותיו של השלטון הנאצי. תפיסה זו שלטה בעולמי עד שהתחלתי את לימודי במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון. במהלך לימודי התוודעתי לפילוסופים כקאנט והגל, הוקסמתי מהאפוטימיות שנישאה בכתיבהם של הוגי האידיאליזים הגרמני שהאמינו באמת ובתמים שרוח הנאורות תוכל לשחרר את האדם מכבלי הבורות ולחולל שינוי במציאות הפוליטית. התפכחתי מאידיאל החופש של הנאורות באמצעות כתביהם של חברי אסכולת פרנקפורט. העושר התרבותי שאיננו קשור כלל ועיקר לאנטישמיות, לחוקים מגבילים ולרציחות המוניות עורר את סקרנותי. וכך בהדרגה התחלתי לצרוך תרבות גרמנית: ספרי פרוזה, מוזיקה פופולרית וקולנוע. במסגרת זו התוודעתי לסופר הגרמני, ברנהארד שלינק מחבר הספרים, נער קריאה , (זמורה ביתן, 1998) וסוף שבוע אחד (זמורה ביתן, 2010). בספרו האחרון מתאר שלינק מערכת היחסים בין עשרה חברים לספסל הלימודים הנפגשים בבית...

קרלו שטרנגר, אני פרויקט מיתוג- אינדבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי,כינרת-זמורה ביתן, 2010

מה לך ולפילוסופיה? במבט לאחור קצת קשה לי להסביר מדוע בחרתי לפנות לאחר שירותי הצבאי ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה. האמת, עד לאוניברסיטה כמעט ולא קראתי ספרות פילוסופית וידיעותי בדבר המקצוע בו אני הולך להשקיע שלוש שנים מחיי היו בגדר כותרות. התקופה של תחילת הלימודים זכורה לי בעיקר כתקופה של הלם תרבותי, שמות מונחים ואינספור מושגים ושאלות שכלל לא עלו על דעתי סחררו את ראשי. חלק ניכר מהשיעורים ניתחו עלי כממטרים עזים המציפים את הקרקע ואינם נקלטים בה. למען האמת רק לקראת סוף לימודי התחלתי לחוש שעולם הדעת הפילוסופי אליו נחשפתי אכן מעצב את תפיסת עולמי. כיום שלוש שנים לאחר סיום התואר כאשר אני מביט לאחור אני נדהם לראות עד כמה תפיסת עולמי עוצבה והושפעה על ידי ההרצאות והספרים שקראתי במחלקה לפילוסופיה. לצערי במציאות חיי אין לי את הפנאי הנפשי לשוב ולהתעמק בדיונים פילוסופים המצריכים התנתקות מהכאן והעכשיו ופניה אל עבר מציאות קצת יותר אבסטרקטית. קרלו שטרנגר נע בין המיקרו למאקרו בבהירות מרשימה ספרו של הפסיכולוג והפילוסוף קרלו שטרנגר, "אני, פרויקט מיתוג", הצליח לחבר בין חיי היום יומיים לבין מ...

חשבתי שסיימתי עם הדייטים

יש משהו בקריאה של ספר המזכיר יציאה לבליינדייט, ציפיה רומנטית למשהו שונה שלא הכרת, לחיבור מיוחד שיפתיע אותך ויבשר התחלה חדשה שתעמוד אל מול מציאות החיים היום יומית. שמים לב לחזות החיצונית, אומדים זה את זה בעיניים ביקורתיות, בוחנים את המשקל, את הרכות, את הטקסטורה. מעלעלים בתקציר ורואים אם יש לנו נושאי שיחה משותפים, לא פעם רגע לפני שיוצאים מהבית אל עבר המפגש המיוחל מרימים טלפון לחבר קרוב, בודקים באינטרנט ובפייסבוק האם החזות המושכת איננה רק מייצג שווא. בחודש האחרון יצאתי לשלושה דייטים ספרותיים כושלים, פעם אחר פעם מצאתי את עצמי מתייגע עם עלילות שלא הסבו לי עונג, אלא תחושה של אסיר המחוייב לרצות את עונשו עד תום. בתחילה פתחתי את הספרים בתחושה של התרגשות, הביקורות היו טובות העיצוב משך את הלב וריח הדפוס נח עלי כבושם משכר. הכנתי לעצמי כוס קפה מהביל ופתחתי בקריאה. עד מהרה חשתי מרומה, הבנתי שמהדייט הזה שום דבר טוב לא יצא, אש האהבה לא תוצת והכמיהה לחוויה מטלטלת תצטרך להמתין לפעם אחרת. יחד עם זאת, הידיעה שמבקרים היללו וחברים המליצו, לא איפשרה לי לסיים את הדייט באיבו, החלטתי להמשיך ולנסות לפצח את ס...