דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית ספר טיסה

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

בית הפגודה- דניאל שנער, מותחן ריגול שיודע את העבודה

בית הפגודה- מותחן ישנם נושאים שלא מתייבשים לעולם, הם מעיין נובע ושופע של יצירה המפכה ומצמיח סרטים, סדרות נטלפיקס וספרות. ספרות העוסקת בעולמות הריגול מקפלת בתוכה חלק מהקסם היצירתי הזה. יש בה הכל: עלילה קצבית, רומנטיקה ומיניות במידה, פשע ומסתורין ומידי פעם גם תחכום. בקיצור ספרות שיכולה לספק אניני טעם לצד אלו המגיעים לקריאה רק בטיסות טרנס-אטלנטיות או בחופשות על סף הבריכה. ספרו החדש של דניאל שנער, בית הפגודה (ידיעות אחרונות, 2021)  עונה בדיוק להגדרה זו, ספרות לכל. בה כל אחד ימצא בה את מבוקשו.  זרעים של שלום- תקופה של נאיביות שעבר זמנה אידיליית הנעורים מתחלפת במאבק איתנים במרכז עלילת הספר, בית הפגודה ,  ניצבים שני חברים לשעבר עלי וסער  שהכירו במחנה של זרעים של שלום בימי נעוריהם אך בבגרותם  הופכים לאויבים מושבעים. בעקבות מותו של אחיו הופך עלי (הדוכס) לטרוריסט אסלאמי קיצוני ומן הצד השני סער איש מודיעין מנסה להפוך לאיש עסקים חובק עולם אך המציאות העולמית והאישית אינה נותנת לו לחמוק מגורלו כאיש ביון. הספר ממשיך לתאר את מאבקם של השניים שהחל בספר הביכורים של דניאל שנער, שמ...

העדינות מאת דויד פואנקינוס- קפיצה קטנה לפריז

לוקח לי זמן להיכנס למצב רוח חופשתי. שני כוחות מתנגשים בי הרצון למצות את הרגע, לתת משמעות ולהרגיש שהזמן לא חולף לו בסתמיות. אך מאידך למי יש כוח או רצון להפוך את ימי החופשה הקצרים לשעות של עבודה, סיכומים ומחשבות גבוהות. אחרי חמישה ימים התגלה הסדק בדמות ספריית רחוב הממוקמת בפארק הלאומי של רמת גן. לצד אנציקלופדיות מצהיבות הגעתי לספר  העדינות (כתר, 2012) מאת  דויד פואנקינוס . הספר גאל אותי מספרי עיון שכבר לא היה בי כוח לקרוא, מעלילות סבוכות וממודלים שהופכים את החופשה למסע אלונקות של צבירת ידע.  דויד פואניקוס כובש את הסצינה הספרותית בצרפת ב-44 שנותיו פירסם דויד פואנקינוס 18 ספרים שהתקבלו בהתלהבות רבה בצרפת מולדתו וברחבי העולם. תוך זמן קצר יצירותיו תורגמו ליותר מעשרים שפות, זכו לעיבודים  קולנועיים ועיטרו את מחברם בפרסים רמי מעלה בסצינה הספרותית. במוקד יצירתו ניצבת החוויה האנושית המרתקת ביותר, יחסים. בין אדם לעצמו, בין אדם לזולתו ובעיקר בן אדם לזוגתו הממשית או המדומיינת. זו לא הפעם הראשונה שאני מתוודע ליצירתו שכבר תורגמה לעברית בעבר על ידי המתרגמת לי עברון. לסקירת ספרו, תעל...

שולמית לפיד, ואולי לא היו, כתר-2011

שיקומם של החיים האנושיים באירופה שלאחר מלחמות העולם השניה תמיד הילך עלי קסם. כיצד אנשים שאיבדו את מרבית בני משפחתם, שרכושם נגזל ושאולצו לחיות במשך שנים בתנאים בילתי אנושיים הצליחו להשתלב ב"חברה הנורמאלית". כיצד הולכים לעבודה לאחר שנים שבהם שהית במחנות\במסתור סגור וטחוב, כיצד מולידים ילדים כאשר יודעים בוודאות שאף אחד מבני המשפחה לא יתרשם מחוכמת ילדך. גם אלו שלא היו שם, נאלצו להתמודד עם תחושת חוסר אונים שאיננה מרפה, אל מול הידיעה שמחדדת את   אוזלת היד וחוסר היכולת לחולל שינוי במציאות הסובבת. חידה אנושית בילתי פטורה, בכל פעם שאני חש אכזבה ממדינת ישראל, אני שב ומזכיר לעצמי שזו מדינה שקלטה עליה מאות אלפי פליטי שואה ועוד מאות אלפים שמשפחותיהם ניספו ביערות האירופאים, ובכל זאת היא מדינה העומדת על הרגליים המצליחה לשמור על שפיות ולו חלקית. הידיעה הזאת נותנת לי אזושהי פרופוציה מנחמת, המאפשרת להתמודד עם המציאות היום יומית הלא פשוטה העוטפת את החברה הישראלית. שולמית לפיד בספרה , ואולי לא היו (כתר,2011) לוקחת את הקוראים למפגש בילתי אמצעי עם אותם משפחות שעלו לארץ ישראל אי שם בשנ...