אסף ענברי, הביתה, ידיעות אחרונות 2009


מלבד זיכרון עמום מחגיגת ביכורים בה השתתפתי בילדותי, לא התוודעתי ישירות לתנועה הקיבוצית. את החסר השלמתי בשורה של מיתוסים חלוצים ופנטזיות בלתי ממומשות. החברה הקיבוצית הצטיירה בעיני כחברת מופת, השקועה בפסטורליות ארוטית. בה אנשים אידיאליסטים משקיעים את מרצם בשירות החברה והמדינה.
בצבא, הועמדתי לראשונה אל מול קיבוצניקים בשר ודם. מה רבה הייתה אכזבתי כאשר גיליתי שבין דמיוני למציאות ניצבת תהום. אלו שפגשתי היו בני דור ההפרטה, זהותם הקיבוצניקית באה לידי ביטוי באהבתם למאיר אריאל, בשתיית בירה גולסטאר בבקבוקים של חצי ליטר ובסגידה לסרט "מבצע סבתא". לאידאלים הסוציאליסטים לא נשאר כמעט זכר, ומרבית הסיפורים המינים שנקשרו לבני הקיבוצים בשנות התיכון התגלו כאגדות אורבניות.
הפער שנגלה לעיני המשיך להטריד אותי במהלך לימודי באוניברסיטה, בהם התוודעתי לראשונה להוגים ככצנלסון, טבנקין ואחרים. בעקבות קריאה בכיתבהם קרמה התנועה הקיבוצית עור וגידים בתודעתי. אולם ההיכרות האינטלקטואלית לא סיפקה את רצונותי להכיר את ההוויה הקיבוצית אשר המשיכה לשמור על אלמוניותה.
במהלך חופשת הפסח, בעודי שרוע על הספה בניסיון לעכל את מזונות החג, זיפ-זפתי בין הערוצים השונים. באורח מקרי לחלוטין עצרתי את שיטוטי בראיון עם הסופר, אסף ענברי, מחבר הספר "הביתה" (ידיעות אחרונות, 2009). התבוננתו הנוקבת בסיפור האנושי שמאחרי המושג, קיבוץ, הלכה עלי קסם. יום למחרת ניצבתי בחנות הספרים הקרובה לביתי ורכשתי את הספר.
ספרו של ענברי סוקר בשפה תמציתית את קורותיהם של שבע צעירים יהודים המחליטים לקשור את גורלם ברעיון הסוציאליסטי. החבורה איננה מסתפקת בריקודים סביב המדורה ובדיוני סרק, אלא, פונה לקיום פעילויות ציוניות שראשיתן הפצת חומרי תעמולה וסופם עלייה לארץ ישראל. בהגיעם, הם מקימים פלוגת עבודה, המקדישה את זמנה לשורה של מפעליים חלוצים,ששיאם הוא בניית קיבוץ אפיקים שבצפון בקעת הירדן. הקמת הקיבוץ מהווה אך תחנה אחת בספרו של ענברי הממשיך לסקור את סיפור התגבשותו של הקיבוץ עד להפרטתו בראשית שנות התשעים.
על אף שהספר אינו ארוך בהיקפו (276 עמ'), הוא מצליח להתחקות אחר מגוון רחב של שינויים שהתחוללו בחברה הקיבוצית לאורך השנים; המפגש עם שארית הפליטה, טקסי ההתבגרות, המשבר לנוכח הבנים שהחליטו לנטוש את הקיבוץ, המאבקים בדבר ההפרדה שבין הציבורי לפרטי ולבסוף הצעדים הזוחלים בהם הופרט הקיבוץ. לצידם של האירועים המכוננים מתוארים אף אנקדוטות אישיות המאפשרות לקורא להציץ באירוניה אל מאחורי הקלעים של החברה הקיבוצית. את תיאוריו מתבל המחבר באבחנות סוציולוגיות המראות שלפנינו יצירה ספרותית השעונה על עבודה מחקרית ענפה.
ההיצמדות לעובדות היבשות פגעה במידה רבה בממד האומנותי של היצירה שכאמור כתובה בתמצתיות רבה. מאבקים חברתיים כדוגמת מעמדן של נשים בחברה הקיבוצית מתוארים בלקוניות, שאיננה חושפת ולו במעט את הממד היצרי שעמד מאחוריהם. לעומת זאת פרטים יבשים ומלאים פורטו בדקדקנות של רשימת מכולת.
אל מול העושר העלילתי והתובנות הסוציולוגיות מאירות העיניים, בולטת דלותן של שבעת הדמויות הראשיות הטובעות בים של שמות ותאריכים המקשים על זיהויים כדמויות מפתח. מלבד זאת, העדרותם של תיאורי מחשבות ורצונות מקנים לדמויות חזות פלקטית, המקשה על יכולתו של הקורא להזדהות עם הגיבורים. ייתכן שזו הסיבה לכך שענברי הוסיף בפתיחת החיבור דף מבואי המנסה לשרטט בקווים כללים מי הם חברי השבעיה הסודית. אולם על אף הניסיון ממשיכים השבעה לשמור על אלמוניותם עד לסופה של העלילה.
לסיכום, "הביתה" מגלם ניסיון נועז לספר את סיפורה של התנועה הקיבוצית, מראשית ימיה ברוסיה ועד לקריסתה בסוף המאה העשרים. המפגש שעורך ענברי בין החלום לבין המציאות היום יומית יוצר עלילה גדושה אך מרתקת הפותחת בפני הקורא צוהר לעולמה של אחת הקבוצות המרכזיות שעיצבו את פניה וזהותה של החברה הישראלית. שווה קריאה!

באותו עניין, יעל נאמן, היינו העתיד, אחוזת בית, 2011.

תגובות

  1. אברהם יקר

    ממש במקרה (או שלא במקרה) בחרת לכתוב על שני הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה ("ימים יגידו, אנה" ו"הביתה"). התיאור שלך את "ימים יגידו" מדוייק ונוגע, ורק חשוב לי להוסיף דבר אחד על הדברים החכמים שכתבת על "הביתה": מאחורי הלקוניות והתיאורים הפלקטיים שלו, מסתתרים אירוניה מתוחכמת והומור ציני משובח שאותי, אישית, פשוט קרעו מצחוק. לאורך כל הקריאה לא הפסקתי לחייך ולגחך, ואפילו לצחוק בקול. ממש התענגתי על כל רגע.

    השבמחק
  2. "הבייתה" עדיין מחכה אצלי על המדף אז אני עוד לא יכול להגיב לגביו אך אמליץ לך על ספר אחר הקשור בתנועה הקיבוצית ואשר יכול לחשוף עוד נדבך במיתוסים או בפנטזיות שהיו לך.
    הספר נקרא - לא היו שם שדים
    והוא נכתב ע"י יאיר שץ.
    אקדים ואומר שהמחבר הוא חבר של דוד שלי ולכן לא קראתי את הספר שיצא לשוק אלא את הגירסא המוקדמת. מצאתי באינטרנט מספר ביקורות שליליות אך לדעתי הספר נותן תחושה מאוד אמיתית של החוייה הקיבוצית ואני יכולתי להתחבר לדמויות (יכול להיות שהעובדה שהורי מכירים את הדמויות והסיפורים שהם הוסיפו מעבר לכתוב היא הסיבה).
    אני ממליץ לך!
    נטע

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

רשומות פופולריות

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

האומץ להכיר במוגבלותו של מושג הניצחון

מתנשא מעל הקלישאות

הפקעת נשארה בלתי מפוענחת

סוציאל דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

עלילה מעוררת חמלה