דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר, 2010

לו מרינוף, אפלטון במקום פרוזק- שימוש בתובנות הפילוסופיה לפתרון בעיות היום יום, כתר, 2004

מי שעוקב אחר הפוסטים המפורסמים על ידי יכול לראות כיצד לאחרונה אני מגלה עניין בקשר שבין פילוסופיה לפסיכולוגיה. הקריאה האינטנסיבית בכתביו של קרלו שטרנגר עוררו את סקרנותי בכל הקשור לייעוץ פילוסופי. שיטוט באינטרנט הוביל אותי לספרו של לו מרינוף, "אפלטון במקום פרוזק" (כתר,2004), אשר נחשב לאחד מספרי הבסיס בתחום הייעוץ הפילוסופי שהחל להתגבש לכדי אסכולה בשלושת העשורים האחרונים. הידיעה שאני נמצא לפני חופשה המאפשרת קריאה אינטנסיבית במהדורה המתורגמת של ספרו הקנתה לי תחושה שאני עומד להכיר לעומקה דיספלינה חדשה ומרתקת. בחלקו הראשון של הספר, מציג מרינוף את ההבדלים הקיימים בין הייעוץ הפסיכואנליטי לבין הייעוץ הפילוסופי . לדידו, בעוד שהייעוץ הפסיכולוגי מתמקד בחשיפת הרבדים השונים של ה"אני" באמצעות התעמקות בעבר, הפילוסופיה הייעוצית מתבוננת אל עֶבר ההווה והעתיד. המודל הטיפולי אותו מציע מרינוף מורכב מחמישה שלבים: 1) זיהוי הבעיה 2) זיהוי הרגש 3) ניתוח חלופות 4) בחינת התמונה הרחבה תוך גיבוש השקפה פילוסופית 5) השגת איזון. בחלקו השני של הספר חושף מרינוף בפני הקורא שורה של דילמות קיו

אורי אדלמן, בסימן ונוס, כתר, 2000

המבצעים המרובים בחנויות הספרים הובילו להתפשטותה של תופעת "אוגרי הספרים". האוגרים הם אנשים הקונים עוד ועוד ספרים שככל הנראה לא יפתחו לעולם. דפי ספריהם ממשיכים להיות דבוקים זה לזה חודשים ושנים מיום קנייתם, מחכים לגואל המתעכב לו אי שם. יום חסדם הוא בדרך כלל בפסח עת הם מוצאים אחר כבוד מהמדפים המאובקים וזוכים ללטיפה מתנצלת ולניעור שאמור להחזיר להם את זיק נעוריהם. סילדתי מתופעה זו מובילה אותי לדון את הספרים שבספריתי לכף חובה: או שאני קורא בהם או שאני מוציאם אחר כבוד לחנות יד שניה או חלילה לגריסה. רומן המתח  מאת   אורי אדלמן ז" ל, "בסימן ונוס" (כתר, 2000), מונח מזה שנים בספרייתי ועד כה נתתי לו להתייבש על המדף. אולם משום שלאחרונה אני מרשה לעצמי לקרוא ללא יסורי מצפון מותחנים קלילים שאינם דנים בהכרח בטבעו של המין האנושי, הרשתי לעצמי להתחיל ולקרוא בספרו. מותחן בלב הכרך התל אביבי במרכז  רומן המתח  ניצבות שלוש דמויות מרכזיות: יואב, סטודנט למשפטים התר אחר ריגושים בעיר הגדולה. נוגה, צעירה שהתחתנה עם מיליונר על מנת להנעים את ימיה ולהימלט מהשיגרה הקיבוצית. ליאורה, שותפתו

אותה אהבה כמעט, מירי רוזובסקי, זמורה ביתן, 2005

זה עתה הסתיימו להם הימים הנוראים. כל אחת ואחד מאיתנו ניצב אל מול נוראותיו: מפגשים מתארכים עם חברים מהעבר, ארוחות משפחתיות מרובות משתתפים, שעות ארוכות בבתי הכנסת, פקקי תנועה משתרכים, מסלולי טיולים גדושים במטיילים... אלו מאיתנו שזכו, הצליחו להרים את מבטם מעבר לסיטואציות החברתיות והמשפחתיות ולהרחיק אל מעבר לקונקרטי אל עבר שאלות יסוד המנחות את חיינו: מהם יעדינו לשנה החדשה? באילו תחומים עלינו להשתפר? עד כמה אנו בני חורין לחיות את חיינו בדרך בה אנו מעוניינים? שאלות אלו ועוד רבות אחרות מגיחות לתודעה בין שלל האירועים הטכניים הפזורים לאורכם של הימים הנוראים. בין ארוחה לארוחה בין קימה לישיבה בבית הכנסת, השאלות מהדהדות ומחכות לתשובה. ספרה של מירי רוזובסקי, "אותה האהבה, כמעט", מאפשר לקורא לשוב ולהתעמק בשאלות יסוד אלו. אולם, בשונה מספרות פילוסופית המצריכה התמודדות תיאורטית ומפותלת, ספרה של רוזובסקי מעלה את השאלות באמצעות התחקות אחר חברותן של שלוש חברות המפלסות להן את דרכן מימי התיכון "העליזים" ועד להיותם אימהות צעירות. השלוש: שלומקיץ, נעמה ובלי (ענבל) נפגשות אי שם בשנות השבעים

קרלו שטרנגר, העצמי כפרוייקט עיצוב, עם עובד-ספריית אפיקים,2005

כל מי שנחשף ללימודים אקדמאים ודאי שם לב לכך שכל דיספלינה מנסה לבצר את הידע שברשותה באמצעות הבנייתם של שפה ומושגים המשאירים את הקורא המשכיל אל מחוץ למעגל הידע הנוצר במסגרתם. השיח האלטיסטי המתגבש באקדמיה מקנה לסטודנט תחושה שהוא חבר במסדר יוקרתי שרק מעטים יכולים לחזות באוצרותיו. ככל שעובר הזמן כך מוטמעת בו שפתם הייחודית של חברי המנזר, המאופיינת במגוון רחב של מילים לועזיות ובמונחים שאיש מלבדם איננו מכיר. הבעת התמהון העולה על פני חבריו (אשר אף הם משתמשים בז'רגונים ייחודים שאומצו על ידם במסדרים אחרים) נוסכת בו תחושה של עוצמה. הוא יחיד ומיוחד, שפתו כה עשירה עד שאיש אינו יכול להבינו. תחושה עמומה של עונג מציפה אותו, הוא הופך לאינטלקטואל. מי שראה את הסרט, שם הורד , המבוסס על ספרו של אוברטו אקו היה רוצה להאמין שההדרה מהידע נשארה אי שם במנזרים של ימי הביניים. אך כל מ שמסתובב במסדרונותיהם של המוסדות האקדמיים שלנו יודע, שרוח התקופה של הדרה וצמצום עודנה פושה גם כאן בראשית המאה ה-21.  לצערי אף אני לקחתי חלק בתהליך זה, שתקתי שתיקות מלאות חשיבות, המהמתי מושגים באנגלית ובגרמנית שהכרתי רק במעט ובעיקר