כל מי שנחשף ללימודים אקדמאיים ודאי שם לב לכך שכל דיספלינה מנסה לבצר את הידע שברשותה באמצעות הבנייתם של שפה ומושגים המשאירים את הקורא המשכיל אל מחוץ למעגל הידע הנוצר במסגרתם. השיח האלטיסטי המתגבש באקדמיה מקנה לסטודנט תחושה שהוא חבר במסדר יוקרתי שרק מעטים יכולים לחזות באוצרותיו. ככל שעובר הזמן כך מוטמעת בו שפתם הייחודית של חברי המנזר, המאופניית במגוון רחב של מילים לועזיות ובמונחים שאיש מלבדם איננו מכיר. הבעת התמהון העולה על פני חבריו (אשר אף הם משתמשים בז'רגונים ייחודים שאומצו על ידם במסדרים אחרים) נוסכת בו תחושה של עוצמה. הוא יחיד ומיוחד, שפתו כה עשירה עד שאיש אינו יכול להבינו. תחושה עמומה של עונג מציפה אותו, הוא הופך לאינטלקטואל. המסלול שתיארתי זה עתה הינו מסלול טרגי בו השיח האקדמי מדיר את החברה מתוצרתו האינטלקטואלית. לצערי אף אני לקחתי חלק בתהליך זה, שתקתי שתיקות מלאות חשיבות, המהמתי מושגים באנגלית ובגרמנית שהכרתי רק במעט ובעיקר רציתי לחוש שאני משתייך לקליקה המחזיקה בידע שאיננו מצוי בידיהם של האחרים. החומות שתיארתי אינן נוצרות אך ורק בין הציבור הרחב לבין האקדמיה אלא הן מאפיינות גם דיספלינות שונות בתוככי באקדמיה.
ספרו של קרלו שטרנגר,"העצמי כפרוייקט עיצוב", קורא תיגר על הניסיון לבצר את הידע במסדרונותיה של מחלקה זו או אחרת. בספרו מאפשר שטרנגר לקורא ההדיוט להיחשף לעולמם של הפסיכואנליטיקאים מתוך צפיה בתהליך עבודתם היום יומית. תוך ניסיון עקבי למזער את השימוש בז'רגון מקצועי ובשפה מסורבלת המבצרים את גבולתיו של הידע הפיסכולוגי, לכדי קבוצה קטנה של בעלי עניין.את מקומם של המושגים המקצועיים תופסים תיאורים סיפוריים ומבואות עיונים המרכיבים מתומצתים הכתובים בשפה קולחת המאפשרת לקורא לעקוב אחר מהלך הטיפול ולהבין את עיקרי הנושאים העומדים במרכזו של כל טיפול.
במרכז הספר ניצבים סיפוריהם של חמישה מטופלים המייצגים מגוון בעיות המאפיינות את צעירים שנולדו בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים. צעירים אלו שהתעצבו בעידן של גלובליזציה ותרבות רב לאומית שהגיחה לעולם לאחר קריסתו של הגוש המזרחי. ניצבים בפני דילמות ואתגרים שלא היו מוכרים להוריהם. השינויים המהירים בתחומי הטכנולוגיה, התחושה שהאידיאולוגיות הגדולות סיימו את תפקידים והמרוץ חסר הרחמים אחר מעמד ויוקרה מציבים אותם אל מול מערכת חברתית המצריכה היערכות נפשית ואינטלקטואלית שאינן מן הנמצא.
שטרנגר נענה לאתגר שמציבים לו מטופליו הכמהים ליד מכוונת בעידן בו לכאורה הכל פתוח. בשונה מאלפי המורים הרוחניים שמספקת תרבות העידן החדש שטרנגר איננו מציע פתרונות קסם. מטופליו אינם חווים הארות מסתוריות ותחושת הכאב הקיומית המלווה אותם איננה מוחלפת במהירות בריחו המשכר של מסטיק בזוקה. לעומת זאת מטופליו נצרכים לעבור תהליך ארוך של בירור עצמי במהלכו הם נחשפים לפרדוקסים העומדים בבסיס המצב האנושי. במסגרתו הם מגלים שמציאות חייהם מוכתבת בראש ובראשונה מהקונטקס ההיסטורי-חברתי בו הם נולדו, משפתם ומתרבותם המעצבים את עולמם ולכן האינדבידואליות שלהם איננה נבראת יש מאין אלא היא נחשפת בהדרגה לאורך חייהם.
לדידו של שטרנגר תפקידו של המטפל הוא לסייע למטופל לחשוף את המרכיבים החבויים באישיותו באמצעות הצבתן של נקודות מבט נוספות המסייעות לו להעשיר את האופני בהם הוא בוחן את עולמו. השינוי שמציע שטרנגר בתפקידו של המטפל מארכיאולוג של הנפש המעמיק בנבכי התת-מודע לבן שיח המעשיר את תבונותיו לגבי המצב האנושי, פותח פתח לא רק עבור פסיכולוגים אלא עבור מגוון רחב של אנשים העוסקים בתפקידים של הנחיה וטיפול (קואצ'רים, מחנכים, רבנים וכו'). נקודת המוצע המוצעת על ידי שטרנגר מבנה עבורם נקודת התבוננות חדשה בדבר מערכת היחסים בין מטפל ומטופל וביחס שבין עבר להווה. במקום מערכת יחסים בה ישנו מקור עוצמה המעניק מחסדיו לנזקק מוצעת מערכת יחסים הרואה הן את המטפל והן את המטופל כבני אדם הנמצאים בתהליך דיאלוגי, בו שניהם מביאים לטיפול נדבכים מעולמם המעשירים את שני המשתתפים. התהליך הדיאלוגי המוצע על ידי שטרנגר מערער את מעמדו האובייקטיבי של המטפל ומביא תחתיו שיח בו שני סוביקטיים מנסים לחשוף היבטים חבויים באישיותם.
הנינוחות אליה מטיף שטרנגר באה לכדי ביטוי לכל אורכו של החיבור המאפשר לקורא המשכיל להחשף לנבכיה של הפסיכואנליזה, וזאת ללא הסתכנות בטביעה במושגים ותאוריות אשר אינן מאפשרות לך להבחין בין ימין לשמאל. השפה הקולחת, האנקדוטות המרתקות והמצע התיאורתי העשיר הופכים את הקריאה בספרו של שטרנגר לחוויה אינטלקטואלית ורוחנית ממדרגה ראשונה. פעם אחר פעם נצרכתי להניח את הספר מהיד ופשוט להרהר באופנים החדשים בהם הוא מציע לבחון את תהליכי העיצוב שהפכו אותי למי שאני ולמי שברצוני להיות.
אין ספק, ניתן לסמן את "עצמי כפרוייקט עיצוב" כנקודת ציון בהתפתחותי האינטלקטולית.
ספרו של קרלו שטרנגר,"העצמי כפרוייקט עיצוב", קורא תיגר על הניסיון לבצר את הידע במסדרונותיה של מחלקה זו או אחרת. בספרו מאפשר שטרנגר לקורא ההדיוט להיחשף לעולמם של הפסיכואנליטיקאים מתוך צפיה בתהליך עבודתם היום יומית. תוך ניסיון עקבי למזער את השימוש בז'רגון מקצועי ובשפה מסורבלת המבצרים את גבולתיו של הידע הפיסכולוגי, לכדי קבוצה קטנה של בעלי עניין.את מקומם של המושגים המקצועיים תופסים תיאורים סיפוריים ומבואות עיונים המרכיבים מתומצתים הכתובים בשפה קולחת המאפשרת לקורא לעקוב אחר מהלך הטיפול ולהבין את עיקרי הנושאים העומדים במרכזו של כל טיפול.
במרכז הספר ניצבים סיפוריהם של חמישה מטופלים המייצגים מגוון בעיות המאפיינות את צעירים שנולדו בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים. צעירים אלו שהתעצבו בעידן של גלובליזציה ותרבות רב לאומית שהגיחה לעולם לאחר קריסתו של הגוש המזרחי. ניצבים בפני דילמות ואתגרים שלא היו מוכרים להוריהם. השינויים המהירים בתחומי הטכנולוגיה, התחושה שהאידיאולוגיות הגדולות סיימו את תפקידים והמרוץ חסר הרחמים אחר מעמד ויוקרה מציבים אותם אל מול מערכת חברתית המצריכה היערכות נפשית ואינטלקטואלית שאינן מן הנמצא.
שטרנגר נענה לאתגר שמציבים לו מטופליו הכמהים ליד מכוונת בעידן בו לכאורה הכל פתוח. בשונה מאלפי המורים הרוחניים שמספקת תרבות העידן החדש שטרנגר איננו מציע פתרונות קסם. מטופליו אינם חווים הארות מסתוריות ותחושת הכאב הקיומית המלווה אותם איננה מוחלפת במהירות בריחו המשכר של מסטיק בזוקה. לעומת זאת מטופליו נצרכים לעבור תהליך ארוך של בירור עצמי במהלכו הם נחשפים לפרדוקסים העומדים בבסיס המצב האנושי. במסגרתו הם מגלים שמציאות חייהם מוכתבת בראש ובראשונה מהקונטקס ההיסטורי-חברתי בו הם נולדו, משפתם ומתרבותם המעצבים את עולמם ולכן האינדבידואליות שלהם איננה נבראת יש מאין אלא היא נחשפת בהדרגה לאורך חייהם.
לדידו של שטרנגר תפקידו של המטפל הוא לסייע למטופל לחשוף את המרכיבים החבויים באישיותו באמצעות הצבתן של נקודות מבט נוספות המסייעות לו להעשיר את האופני בהם הוא בוחן את עולמו. השינוי שמציע שטרנגר בתפקידו של המטפל מארכיאולוג של הנפש המעמיק בנבכי התת-מודע לבן שיח המעשיר את תבונותיו לגבי המצב האנושי, פותח פתח לא רק עבור פסיכולוגים אלא עבור מגוון רחב של אנשים העוסקים בתפקידים של הנחיה וטיפול (קואצ'רים, מחנכים, רבנים וכו'). נקודת המוצע המוצעת על ידי שטרנגר מבנה עבורם נקודת התבוננות חדשה בדבר מערכת היחסים בין מטפל ומטופל וביחס שבין עבר להווה. במקום מערכת יחסים בה ישנו מקור עוצמה המעניק מחסדיו לנזקק מוצעת מערכת יחסים הרואה הן את המטפל והן את המטופל כבני אדם הנמצאים בתהליך דיאלוגי, בו שניהם מביאים לטיפול נדבכים מעולמם המעשירים את שני המשתתפים. התהליך הדיאלוגי המוצע על ידי שטרנגר מערער את מעמדו האובייקטיבי של המטפל ומביא תחתיו שיח בו שני סוביקטיים מנסים לחשוף היבטים חבויים באישיותם.
הנינוחות אליה מטיף שטרנגר באה לכדי ביטוי לכל אורכו של החיבור המאפשר לקורא המשכיל להחשף לנבכיה של הפסיכואנליזה, וזאת ללא הסתכנות בטביעה במושגים ותאוריות אשר אינן מאפשרות לך להבחין בין ימין לשמאל. השפה הקולחת, האנקדוטות המרתקות והמצע התיאורתי העשיר הופכים את הקריאה בספרו של שטרנגר לחוויה אינטלקטואלית ורוחנית ממדרגה ראשונה. פעם אחר פעם נצרכתי להניח את הספר מהיד ופשוט להרהר באופנים החדשים בהם הוא מציע לבחון את תהליכי העיצוב שהפכו אותי למי שאני ולמי שברצוני להיות.
אין ספק, ניתן לסמן את "עצמי כפרוייקט עיצוב" כנקודת ציון בהתפתחותי האינטלקטולית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה