חתונה, הכלה קורנת מאושר עיניו של החתן לחות מדמעות, בני המשפחה הנרגשים מוחאים כפיים בהתרגשות. אולם בינם לביני ישנה מעין מחיצת זכוכית בשבילי יום חגם הוא יום בו עלי לצאת מוקדם מהעבודה להתקלח במהירות ולטלטל את עצמי בדרכים על מנת לאכול מנת בשר בשעת לילה מאוחרת. הקולות הבוקעים מהרמקולים נשמעים כמו המהום תופים רחוק המגביר את תחושת הבידוד ביני לבין הסיטואציה החברתית המתרחשת. תחושה זו תוקפת אותי פעם אחר פעם באין ספור אירועים חברתיים בהם אני לוקח בריתות, ברי מצווה, חתונות, חנוכות בית ולווית. אירועים מעין אלו פוגשים אותי כמעט מדי יום, נקודת השיא של האחד מהווה לא פעם מטלה נוספת ביומו של הזולת. כיצד פוסחים אל מעבר למחיצת הזכוכית? כיצד נותנים לרגשות לחדור את מסך הברזל ולעורר את הנשמה השקועה בשגרת יומה? מירה מגן מתמודדת עם מצבו הבדידותי של האדם בספרה, "כפתורים רכוסים היטב", המאגד שניים עשר סיפורים קצרים המאכלסים מגוון רחב של דמויות החיים בצילה של הבדידות הקיומית. בספרה בחרה מגן לספר את סיטואציות חברתיות מתוך נקודת מבן של דמויות שקולם בדרך כלל לא זוכה להישמע: רווקות דתיות, חוזרים בת
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.