ויקראם סת, מאגם הרקיע-מסע דרך שינג'יאנג וטיבט, זמורה ביתן, 2001

כל יום שעובר מהווה כברת דרך נוספת במסע חיינו, פעמים הנופים מסעירים ומעוררי מחשבה ופעמים יש בהם כדי להוליך עליך שיעמום בחד גווניות שבהם. ההיבט המרכזי בכל מסע שהוא טמון בעיני המתבונן במידת סקרנותו. ובמפגשים שהוא מזמן לעצמו תוך כדי ההליכה. ספרי מסעות מהווים הצצה למפגש המתקיים בין ההולך לדרך בה הוא מהלך. ככל שהמהלך מרחיב את אישוניו ומאפשר למראות, לקולות ולניחוחות להגיח למעמקי תודעתו כך נוצר מפגש מרתק יותר. לא פעם החוויות נשארות אצל האדם החווה אשר אינו מצליח להעביר את חוויותיו לזולתו. פעמים רבות נפגשתי עם מטיילים שסיפרו שעברו חוויות עוצמתיות במהלך טיוליהם בעולם, אולם כעבור דקות בודדות יבש מעיין סיפוריהם וחיש מהר חשתי בטעם תפל וממוחזר. אין  ספק שהעלאת חוויות מסע על הכתב אינה דבר של מה בכך. ויקראם סת בספרו, מאגם הרקיע, מצליח לעמוד במשימה זו בגבורה, ולפתוח בפני הקורא צוהר לחוויות שעבר בבהם תר בטרמפים ממדבריות שינג'יאנג להרי  טיבט.  

מסעו של סת מתחולל בראשית שנות השמונים של המאה השמונים, עת ליקקה סין את  הפצעים שפצעה בה  המהפכה התרבותית שהתחוללה על ידי חניכיה הצעירים של  משמרות המהפכה הסיניים עת ניסו לקיים הלכה למעשה את האידיאולוגיה הקיצונית של  מנהיגם רב העוצמה, מאו טסה-טונג. במסגרת מהפכה זו הוצתו מקדשים, שוברו חפצי אומנות ומשפחות רבות הוגלו ונכלאו. בשנים מעטות נמחקו שורשים תרבותיים שהושרשו בתרבות הסינית במשך מאות בשנים. במסגרת זו הושמצו תרבויות זרות והזרים נתפסו כערב רב המנסה לחבל במאמציו של העם הסיני להגיע לייעודו. חשוב לזכור שמדובר על תקופה שלפני מהפכת המידע, ללא תקשורת מחשבים, מיעוט קווי טלפון ומידע המגיע בעיקר בעל פה מאיש לרעהו. עבור רבים האדם שאינו סיני היה דימוי רחוק שמעולם לא התגלה אליהם, כמו שדון מסיפורי אגדות ועל כן המפגשים של המחבר עם מקומיים בקצותיה הנידחות של סין הינם מפגשים ייחודים ומעניינים. בטיולו של סת ניכר דפוס שכאשר מוסרים  החששות הראשוניים מהזר שלפתע מגיח ממשאית חבוטה, מרבית המפגשים מובילים לשיחות פתוחות בהם נפתחים סוגרי ליבם של המקומיים. הזר המיסתורי הופך במידה מסויימת לכומר מוודה, המאפשר למקומיים לספר את שעל ליבם. באמצעות כושר תיאור ורגישות חברתית מצליח סת להעביר לקורא את המפגשים הללו בצורה מסקרנת החודרת מבעד לתיעוד האינפורמטיבי.  

באמצעות הספר הקורא נחשף לחברה הסינית המצויה במציאות משברית המתחוללת בעקבות ההתנגשות בין  החברה המסורתית בה ערכים של משפחה, הכנסת אורחים, נפוטיזם ונאמנות מהווים לבין האידיאולוגיה המפלגתית השואפת לעמעם את הקשרים הפרטיקולארים ולחולל במקומם קשרים מעמדיים ולאומיים (אני יודע שיש במשפט זה קיימת סתירה לכאורה אולם זה דבר המייחד את הקומיניזם הסיני שעל אף הממד המעמדי אינו מטשטש את הזהות הלאומית-אתנית).חלק ניכר מההתרחשויות המתוארות בספר היו מוכרות רק לי רק בראשי פרקים ואין ספק שהתובנות שמספק סת על התהליכים החברתיים שחולל הקומוניזם בסין הקנה לי ידע חדש ועורר את סקרנותי לקריאה נוספת בתחומים אלו.

על אף ריבוי המקומות והפרטים הספר איננו מייגע, אלא הוא כתוב בצורה קולחת המשלבת בצורה נכונה בין תיאורים לבין תובנות. לשמחתי הספר אינו נופל לקלישאות או לרדידות המאפיינת את סוגת ספרות המסעות, שפעמים רבות רצופה בתובנות ניו-איג'יות שטחיות ומרגיזות. בתיאוריו המדוייקים על "קבורת שמים" הופך המספר לאנתרופולוג חוקר הפותח בפני הקורא צוהר לאופן התמודדות שונה ומבעית של תרבות עם מוות וקבורה. הודות לתיאוריו התוודעתי בפעם הראשונה למנהג זה, ובעקבות כך מצאתי את אתרו המשובח של הטייל יותם יעקובסון המתאר בהרחבה את המנהג ומקורותיו (מומלץ בחום להיכנס לאתר ולהתרשם מהתמונות וההסברים המלומדים).

הספר נחתם בפיסקה הבאה:

"ללמוד על תרבות גדולה אחרת משמע להעשיר את חייך, להבין טוב יותר את ארצך שלך, להרגיש יותר בן בית בעולם, ובעקיפין להוסיף למאגר הזה של רצון טוב אישי שעשוי, בעוד כמה דורות, למתן את השימוש הציני בכוח הלאומי".

במילים רבות השראה אלו מצליח סת לתמצת את החשיבות הקיימת בספרו המתאר את שעבר המחבר בעקבות יציאתו  מאזורי הנוחות ובמפגש שהוא קיים עם תרבויות והשקפות אחרות משלו. כל זאת לא מתוך עמדה של עליונות אלא מתוך רצון להבין, להכיר ולשמוע. לא מתוך עידריות ושיעתוק של אזורי הנוחות למרחבים גיאוגרפים מרוחקים אלא צלילה לתוך התרבות המקומית מתוך רצון לדלות את פניניה. ספרו של סת מצליח לדלות פנינים מעין אלו ולעורר בקורא את יצר הנדודים והכמיהה אל עבר מחוזות חדשים. מומלץ.

 ויקראם סת, מאגם הרקיע-מסע דרך שינג'יאנג וטיבט, תירגמה: דפנה לוי, זמורה ביתן, 2001, 222 עמ'.