דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית זמורה ביתן

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

פרשת דרייפוס- כאשר הצדק מפנה את מקומו לאינטרסים פוליטיים

רוברט האריס, קצין ומרגל  ( An Officer and Spay ) ב-1895 אלפרד דרייפוס, סרן צעיר בחיל התותחנים של הצבא הצרפתי נכלא בעוון בגידה. המודיעין הצבאי מגובה בראיות נסיבתיות מצביע עליו כמרגל גרמני שפעל במשך שנים  במסדרונות המטה הכללי. ההקשרים בין הראיות הנסיבתיות לבין אלפרד נטווים במיומנות על ידי שורה של פוליטיקאים ואנשי צבא שהפרופיל הביוגרפי של אלפרד מתאים לתפיסותיהם החברתיות והתרבותיות. לדידם אך טבעי שיהודי בן לחבל אלזס (שתושביו מדברים גרמנית ושהשליטה הפוליטית עליהם נעה ונדה בין גרמניה לצרפת), יגלם את דמות המרגל הערמומי התר  אחר סודותיה של צרפת בעבור בצע כסף. הודות לתקשורת ההמונים שהלה לעשות שימוש בריאנוע וצילום בעיתונים, הפרשיה זכתה לתהודה תקשורתית רחבה. פוליטיקאים מימין ומשמאל ניצלו אותה על מנת לנגח איש את מחנה רעהו, וראו בפרשה הזדמנות לעיסוק בשאלות רחבות יותר כדוגמת: מקומם של היהודים בחברה האזרחית ומעמדו של הצבא אל מול המערכת הפוליטית והמשפטית. יכולותיה הכלכליות של משפחת דרייפוס ואינטרסים פוליטיים מימין ומשמאל  סייעו לפרשה להמשיך ולהעסיק את הציבור הצרפתי גם לא...

המסע של הרולד פריי מסע זהותי המסתיים במקדולנדס

בספרי מסעות ישנו קסם מיוחד, הם מזמינים להרפתקה המשלבת נופים משתנים ומפגשים בלתי צפויים המגיחים בדרכם של הצועדים.   הודות לתמורות כלכליות וחבריות התפיסות הרומנטית בדבר המסע כמפגש עברו מדפי הספרות של המאה ה-19, כאשר הידועות שבהן הן יצירותיו של ז'ול וורן  להוויי יומם של מיליוני צעירים ברחבי העולם שהופכים את הקונספט הפנטזיונרי   למציאות (ניתן לקיים דיון נפרד האם החוויה הממוסחרת הנתמכת באינספור ספקים מהווה חוויה אותנטית של מפגש או שכפול של הסדר החברתי רק במרחבים גיאוגרפים אחרים, אך זהו דיון נפרד).   תופעה זו לא פסחה על התרבות הישראלית, שגם בה המסעות   מהווים חלק בלתי נפרד מתוואי התבגרותם של צעירים אשר לאורך השנים   המירו את מסעות תנועות הנוער לסדום בואכה מצדה לרכסי ההרים של ההימליה. וורסיות שונות של המסע עברו התאמה לקהלים וכך התפתחו להם מסעות זהות דתיים, שלוקחים את המאמינים לקברי צדיקים בפולין ואוקרינה, או במרוקו ותוניס על אף השוני ביעדים   העיקרון החברתי   נשמר, יציאה מהמולת היום יום והתמסרות מוחלטת למפגש הבלתי אמצעי עם אנשים ונופים. עם התארכות חי...

זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים- מירה מגן בוחנת שוב את קשריה עם ריבונו של עולם

תקופת החגים היא ירח הדבש לאוהבי ספר, שעות הקריאה מתרבות והמבצעים צובעים את חנויות הספרים בשלל צבעים ההופכים את הכניסה בשעריהם לחוויה של ממש. בעודי עומד בקו הקופות צדה עיני מבצע על ספרה האחרון של מירה מגן, אחותו של הנגר, שצאתו לאור חמקה ממני בשל שטף הספרים המגיח חדשות לבקרים וכל ספר מעולה, של סופרת אהובה ממתין בערימת המבצעים של 29.90 ₪, בתחושה של חדווה ושמחה לקחתי אותו לביתי בציפיה לכמה שעות של חסד בהן אוכל לצלול בין דפיו.   מירה מגן היא מהסופרות החביבות עלי בספרות הישראלית הנכתבת בימים אלו, כוחה מצוי ביכולתה לשלב בין עלילה קולחת לבין דמויות הבנויות לעילא. בכל אחד מספריה היא מפגישה את הקורא עם דמויות שלכאורה אין בהן דבר המייחד אותן משאר באי עולם. הן אינן הרפתקניות, לא צולחות נהרות ולא מפענחות קודים סודיים הן חיות במרחב בו אנו חיים ומתנהלות במסגרת חיים שמוגדרים על פי רוב, חיי יום יום. ימיהן אינן רצופים בדרמות החורגות מאירועים המוכרים לנו מחיינו אנו או לכל היותר מחיי שכננו. אם כן מדוע הן מעניינות, מדוע להשקיע בהן שעות ארוכות של כתיבה, ייסורי נפש ועריכה? את התשובה ניתן למצוא בי...

ויקראם סת, מאגם הרקיע-מסע דרך שינג'יאנג וטיבט, זמורה ביתן, 2001

כל יום שעובר מהווה כברת דרך נוספת במסע חיינו, פעמים הנופים מסעירים ומעוררי מחשבה ופעמים יש בהם כדי להוליך עליך שיעמום בחד גווניות שבהם. ההיבט המרכזי בכל מסע שהוא טמון בעיני המתבונן במידת סקרנותו. ובמפגשים שהוא מזמן לעצמו תוך כדי ההליכה. ספרי מסעות מהווים הצצה למפגש המתקיים בין ההולך לדרך בה הוא מהלך. ככל שהמהלך מרחיב את אישוניו ומאפשר למראות, לקולות ולניחוחות להגיח למעמקי תודעתו כך נוצר מפגש מרתק יותר. לא פעם החוויות נשארות אצל האדם החווה אשר אינו מצליח להעביר את חוויותיו לזולתו. פעמים רבות נפגשתי עם מטיילים שסיפרו שעברו חוויות עוצמתיות במהלך טיוליהם בעולם, אולם כעבור דקות בודדות יבש מעיין סיפוריהם וחיש מהר חשתי בטעם תפל וממוחזר. אין   ספק שהעלאת חוויות מסע על הכתב אינה דבר של מה בכך. ויקראם סת בספרו, מאגם הרקיע , מצליח לעמוד במשימה זו בגבורה, ולפתוח בפני הקורא צוהר לחוויות שעבר בבהם תר בטרמפים ממדבריות שינג'יאנג להרי  טיבט.   מסעו של סת מתחולל בראשית שנות השמונים של המאה השמונים, עת ליקקה סין את   הפצעים שפצעה בה   המהפכה התרבותית שהתחוללה על ידי ח...

דניאל סילבה, המחסל, זמורה ביתן, 2002

עם חטיפתו של אייכמן בשנות השישים של המאה הקודמת, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים חדר לתודעתם של מליוני חובבי ריגול מרחבי העולם. במשך השנים זכה אירגון הביון הישראלי לחשיפה רחבה במסגרת ספרות העיון. בתחילה בשל מגבלות הצנזורה פורסמו עלילותיו  בארה"ב אולם בשנים האחרונות גם בישראל ישנה עדנה לסוגה ספרותית העוסקת בהרחבה במבצעיו של המוסד הזוכים גם להבלטה בעיתונות המקומית. בין הספרים שראו אור לאחרונה וזכו להתברג במהירות בראש מצעדי המכירות ואף תורגמו לשפות זרות  ניתן למצוא את ספרו מיכאל בר-זוהר, היסטוריון חובב ריגול, "המוסד המבצעים הגדולים" ואת ספרו של העיתונאי והפרשן  יוסי מילמן, "מלחמות הצללים-המוסד וקהילות המודיעין". לצידה של ספרות העיון התפתחה ספרות מותחנים המבוססת על פרשיות העבר המשמשות עבורה תפאורה לעלילות חדשות. מסוגה זו זכור לי בעיקר ספרו הקצבי והמרתק של מיודענו הסופר וההיסטוריוון, מיכאל בר זוהר, המרדף אחרי הנסיך האדום (זמורה ביתן, 1984) הסוקר את מסע הנקמות של המוסד אחרי מבצעי טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ובראשם איש אש"ף עלי סלמה, הידוע כנסיך האדו...

שירת החטאים, יוסי אבני-לוי, זמורה ביתן, 2010

המאורעות האיומים שפקדו את אדמת פולין לפני כשבעים שנה כיסו בעשן היסטוריה יהודית מפוארת שנפרסה על פני מאות בשנים. ששת השנים שבין 1939-1945 לא רק כילו מעל פני האדמה את יהודיה, אלא במידה רבה סתמו את הגולל על היצירה היהודית שחיה ופיעמה בה והייתה לחלק בלתי נפרד ממרקם חייה. מערכת החינוך בישראל משקיעה רבות בתיעודו של החורבן אך מעט מאד בהתחקות אחר סיפורם התרבותי-חברתי של היהודים שחיו בחבל ארץ זה. היסטוריוגרפיה מעין זו דומה להצצה בחור המנעול, בו ניתן לראות אך את קצה קצהו של החדר אליו מביטים.  לאחרונה שבות ועולות הקריאות לפתיחתה של הדלת לרווחה, למעבר מהצצה חטופה למבט מפוכח ומעמיק. קריאות אילו אינן מהוות עוד את נחלתם של היסטוריונים ישראלים היושבים בחדריהם המוגפים, אלא זוהי קריאה הנשמעת בקרב ציבורים הולכים וגדלים המעוניינים להעלות שאלות נוספות הבאות לחשוף טפחים נוספים במרקם החיים התוסס שאפיין את יהדות פולין: מי היו אלו שחיו בו? מה הייתה תרבותם? אילו מאכלים הוגשו על שולחנותיהם? ואיזו מוזיקה בידרה את רוחם? בחיפוש אחר תשובות לשאלות אלו עסוקים  היסטוריונים, סופרים, מוזיקאים משוררים וק...

אזהרת מסע- ספרים שכדאי להשאיר בחנות

פעמים רבות פתיחתו של ספר דומה ליציאה למסע, ישנה התרגשות הנישאת באוויר לנוכח הבלתי ידוע, מעין הרפתקה שמחכה מעבר להר המסתיר את האופק. בטיולים ההנאה אינה מתחילה בצעד הראשון אלא דווקא בשלבי ההצטיידות בבחירת הביגוד המתאים, האוכל, הפנס ועוד מספר רב של אביזרים שעצם בחירתם מכניסה אותך לחוויה הממשמשת ובאה. תופעה דומה מתרחשת עם הכניסה לחנות הספרים, השוטטות בין מדפי הספרים ההתלבטות בין הכותרים השונים ולבסוף הבחירה שמלווה אותך כל הדרך הביתה ועד לישיבה הנינוחה על הכורסא ופתיחתו המיוחלת של הספר שזה עתה נרכש. מה רבה האכזבה, בפעמים בהן ההתרגשות מתחלפת בתחושה של לאות, לפתע המסע הופך מטרק הרפתקני לטיול שנתי המשתרך לאיטו במסלול המעגלי הנע סביב פסגת הר המירון. שיעמום המלווה בגרירת רגלים, בטרוניות ובריח בלתי מזוהה של תערובת טונה ובמבה המלווה בדברי להג של מדריך המנסה באופן פתטי להפיך חיים בתלמידים המנומנמים, הכמהים להתרפקות חסר מעש באוטובוס הממתין בקצה המסלול. לצערי, בחודשים האחרונים נאלצתי להתמודד פעם אחר פעם עם הפער שבין הכמיהה לטרק לבין מציאות מדכדכת של טיול שנתי. שוב ושוב נתקלתי בספרים משמימים ש...

אשכול נבו, נוילנד, זמורה ביתן-2011

בחודשים האחרונים לשרותי הצבאי עסקתי בעיקר בחישובי קצים, הימים הארוכים של קיץ 2004 עברו באיטיות ואני חיכיתי בכיליון עיניים שיולי יגיע ועימו בשורת השחרור. בכיסי היו מונחים הכרטיסים למזרח ובהדרגה החל חדרי להתמלא בציוד, מפות ובעיקר בחלומות. רציתי לפרוץ החוצה מגבולותיה של ארץ הקודש ולרחף בג'מבו למזרח. בימים הראשונים לנסיעתי התבוססתי בביצה הישראלית של בנגקוק, אולם עד מהרה הרגשתי שעלי לפרוץ אל עבר מרחבים חדשים. במהלך חודשיים אינטנסיביים השלתי מעלי שכבות עבות של צבאיות שדבקה בי ללא רחמים. הרגשתי כמו רוחץ בים התיכון שפיסת זפת נדבקה לרגלו והוא מנסה להוריד אותה באובססיביות. אט אט ההליכה הצבאית והטון הפיקודי פינו את מיקומם לשלווה של חופי ים קסומים ומים בצבעי הטורקיז המכים בחול הלבן. נחתתי בארץ הקודש בספטמבר 2004 והרגשתי שראיתי את האור, שבשורת החיים הרגועים נמצאת באמתחתי. עם נחיתתי התיישבתי לצד שולחן הפורמייקה הלבן הניצב במטבח ביתם של הורי וליהגתי ללא הכרה. "הבנתי עד כמה המשפחה חשובה לי, צריך לקחת את החיים בפרופורציה. הישירות הישראלית לא מובילה לשום מקום חיובי, הצבאיות שדבקה ...

ליעד שוהם, מספר חסוי, כנרת-זמורה ביתן, 2008

כל חובב קריאה יודע שישנם ספרים לכל אפיזודה בחיינו: חוף ים, מילואים, שירותים, טיסות, נסיעות קצרות באוטובוסים, נסיעות ארוכות, שבתות ומועדים, ערבים רגועים בבית ועוד. השבוע התוודעתי לסוגה חדשה של ספרים, ספרי צירים, ספרים אלו ניתנים לקריאה במרווחים של שש-עשר דקות בהפסקות קבועות הנעות בין דקה לדקה וחצי. ספרים אלו מאופיינים בעלילה פשוטה, במספר מועט של דמויות רדודות וסטריוטיפיות ובשפה פשוטה המזכירה אולפנים ללימוד עברית. מטרתם המרכזית היא להשאיר אותך ער, אולם ללא הפעלה של כלל המערכת המוחית. מעין מצב סטנד-ביי במחשבים, המאפשר למחשב להישאר דלוק תוך  חיסכון באנרגיה. ספרו של ליעד שוהם, "מספר חסוי", נפל לידי ככפפה ליד בדיוק עשרים וארבע שעות לפני שאישתי החלה לחוש בצירים. בין ציר לציר ולאחר מכן בשעות הארוכות בחדר הלידה ובחדר ההתאוששות קראתי בשקיקה את הספר שהיווה עבורי מרחב מדומיין שאיפשר לי לקחת הפסקה ולו קלה מהמציאות הסובבת. במרכז העלילה ניצב מתמחה צעיר ושאפתן הנקלע בעל כורחו לפרשיית רצח המציבה אותו במצב מסוכן. כצפוי המתמחה איננו מאבד את עשתונותיו ובאמצעות תושיה ויוזמה הוא יוצא ...

אותה אהבה כמעט, מירי רוזובסקי, זמורה ביתן, 2005

זה עתה הסתיימו להם הימים הנוראים. כל אחת ואחד מאיתנו ניצב אל מול נוראותיו: מפגשים מתארכים עם חברים מהעבר, ארוחות משפחתיות מרובות משתתפים, שעות ארוכות בבתי הכנסת, פקקי תנועה משתרכים, מסלולי טיולים גדושים במטיילים... אלו מאיתנו שזכו, הצליחו להרים את מבטם מעבר לסיטואציות החברתיות והמשפחתיות ולהרחיק אל מעבר לקונקרטי אל עבר שאלות יסוד המנחות את חיינו: מהם יעדינו לשנה החדשה? באילו תחומים עלינו להשתפר? עד כמה אנו בני חורין לחיות את חיינו בדרך בה אנו מעוניינים? שאלות אלו ועוד רבות אחרות מגיחות לתודעה בין שלל האירועים הטכניים הפזורים לאורכם של הימים הנוראים. בין ארוחה לארוחה בין קימה לישיבה בבית הכנסת, השאלות מהדהדות ומחכות לתשובה. ספרה של מירי רוזובסקי, "אותה האהבה, כמעט", מאפשר לקורא לשוב ולהתעמק בשאלות יסוד אלו. אולם, בשונה מספרות פילוסופית המצריכה התמודדות תיאורטית ומפותלת, ספרה של רוזובסקי מעלה את השאלות באמצעות התחקות אחר חברותן של שלוש חברות המפלסות להן את דרכן מימי התיכון "העליזים" ועד להיותם אימהות צעירות. השלוש: שלומקיץ, נעמה ובלי (ענבל) נפגשות אי שם בשנות השבעים ...

אמנון רובינשטיין, כניסה נפרדת, זמורה ביתן, 2009.

בדרך כלל אני לא חסיד של סיפורים קצרים, אני מעדיף רומנים בהם הדמויות נבנות עמוד אחר עמוד. אולם יחד עם זאת סקרנותי התעוררה לנוכח ספרו החדש של אמנון רובינשטיין (המוכר יותר כמשפטן וכפוליטיקאי ופחות כסופר, למרות שזהו ספרו הרביעי), "כניסה נפרדת" . חשבתי שיהיה מעניין לראות כיצר אדם בעל ניסיון עשיר ומגוון כשל רובינשטיין יתאר את החברה הישראלית של ראשית שנות האלפיים. הספר, "כניסה נפרדת", מורכב משמונה עשר סיפורים קצרים המגוללים מגוון רחב של אירועים המתרחשים בפינות שונות של ההוויה הישראלית. סטודנט ערבי השוכר חדר בדירתה של קשישה ערירית בראשית ימיה של האינתיפאדה השניה. אב גרוש המבקר את ילדיו. אשה החושדת שנסיעותיו של בעלה מהוות אך כסות לבגידותיו. גיבור מלחמה המנסה להתחקות אחר עקבותיו של חייל אלמוני ועוד מגוון רחב של אירועים וגיבורים המאכלסים את חיי היום יום בישראל. תחומי הכתיבה המרובים של רובינשטיין ראויים לציון, וזאת משום שכל אדם שניסה את כוחו בכתיבה יודע עד כמה קשה להיכנס לעולמם של הדמויות המרכיבות את הסיפור. הדבר קשה על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בסיפורים קצרים אשר בכל אחד ו...

סמי מיכאל,עאידה, כנרת-זמורה ביתן 2008

על אף שהשכונות הערביות נמצאות במרחק של כמה דקות נסיעה מביתי, תושביהם הערבים רחוקים מתמיד. שפתם איננה מוכרת לי (מלבד כמה מילים שרכשתי בצבא, מה שנקרא "כיבושית מדוברת") מנהגיהם ותרבותם מצויים מעבר לחומות. כל שנשאר הוא ניחוחות של קפה וטעם בלתי נשכח של חומוס וכנפה. הזרות המתקיימת בין יהודים לערבים בפיסת הקרקע הקטנה המכונה ארץ ישראל, מתמיהה אותי בכל פעם מחדש. לספרות ישנו תפקיד חשוב בהורדת המסכות ובחשיפה ההדדית, אולם אל מול שפע הכותרים המתורגמים מאנגלית, צרפתית, גרמנית ורוסית בולטים בהעדרותם חיבורים שנתחברו על ידי סופרים ערבים. פיצוי מסויים לחסך התרבותי מעניקים סופרים יהודים ששורשיהם נטועים במרחב הערבי, כאלי עמיר, שמעון בלס, דורית רבניאן וסמי מיכאל. כתיבתם מאפשרת הצצה אל מעבר למחיצות המפרידות ביננו לבין המרחב הערבי בו אנו חיים (עובדה שיש להסתגל אליה, על אף שיש ישראלים רבים שעדיין חושבים שישראל היא חלק מאירופה). בספרו, "עאידה" , לוקח אותנו סמי מיכאל אל עירק של ראשית שנות התשעים הנשלטת על ידי צאדם חוסיין ומנגנוני הביטחון הסרים למרותו. בין גלי הרציחות, הגירושים וההתעללוי...

נער קריאה- סיפור אהבה בצל מלחמת העולם השנייה

לאחר שנכוויתי מהעיבודים הקולנועיים שנעשו ל "נער החידות מבומביי" ו"אם יש גן עדן", החלטתי להתנזר מסרטים המבוססים על ספרים. אבל כמו עוד הרבה דברים בחיים לכל כלל יש יוצא מן הכלל, סרט בכיכובה של קייט וינסלט הוא ללא ספק תירוץ מספק לשבירתם של כללים נוקשים. העלילה הסוחפת והאמינות שהקרינו הדמויות זיכו את הסרט בחמש מועמדויות לפרס האוסקר ואותנו בסרט משובח במיוחד. הייתי כל כך מרוצה מהחוויה הקולנועית שהחלטתי ללכת ולקרוא את ספרו של ברנהארד שלינק "נער קריאה" עליו מבוסס העיבוד הקולנועי. העלילה נפתחת בתיאור אהבתם של חנה שמיץ, אישה בשנות השלושים המאוחרות, לבין מיכאל ברג, נער בן חמש עשרה, הנקלע לביתה באופן מקרי. סיפור אהבתם הנפרס על פני חודשי הקיץ מהווה חוויה מעצבת עבור ברג הצעיר הנחשף לראשונה לזוגיות ולנבכי האהבה האינטימית. מלבד עולם התענוגות, מתפתח בין השניים קשר אינטלקטואלי במהלכו מקריא ברג לחנה יצירות מופת המקנות ממד נוסף לקשר. הפלירט הקצר מסתיים באותה פתאומיות בה החל, עם העלמותה המיסתורית של חנה. כעבור שנים במסגרת לימודיו באוניברסיטה בפקולטה למשפטים נרשם ברג לסמינר...

מירה מגן, וודקה ולחם, זמורה ביתן 2010

שני תיקי תרמילאים מונחים על המיטה, רשימת הציוד הולכת ומתמלאת. ביגוד טרמי, מזון, גופיות, גרביים, בגדי יציאה, מכנס טיולים. העט רושמת בחריצות והחפצים נעלמים במהירות בקרביו של תיק הטיולים. רגע לפני מתיחת הרצועות וסגירת האבזמים אני נזכר שלא לקחנו ספרים. איך אפשר לצאת לטיול למזרח ללא ספרים. אבל אילו ספרים לקחת? האם ספרי פילוסופיה כבדים בהם לא הספקת להרהר במהלך התואר? או שאולי כדאי להצטייד בספרי פרוזה הנקראים ביעף ללא צורך בהתרכזות יתרה? אורית, הניחה ביד בוטחת את ספרה של מירה מגן, "בשוכבי ובקומי אישה". הסתכלתי בספר ובה במבט מזלזל ודחסתי לתיק, לצידם של הספרים עבי הכרס. המטוס המריא, נחתנו ואני מתייסר עם ספרי שאינם מתאימים לאווירה, לחוויה למקום. עקשנותי איננה מניחה לי ואני שב ומנסה להנות מקריאתם. אני בפיהוקי ואורית בעיניים בורקות שקועה בספרה של מירה מגן. בלילה לאחר שנרדמה אני מתגנב לתיקה מוציא את הספר ומתחיל בקריאה. כך התוודעתי לראשונה ליצירתה הספרותית של מירה מגן. שנה וחצי לאחר מכן כשפניתי לקרוא את ספרה "וודקה ולחם" כבר לא נצרכתי לתעלולי התגנבות אלא פניתי אל החיבור ב...

קרלוס רואיס סאפון-משחקו של המלאך, זמורה ביתן, 2009

מחברו של רב המכר "צלה של הרוח" יוצא למסע חדש ברחובותיה של ברצלונה ערב מלחמת האזרחים בספרד. אולם דרושים רק כמה דפים על מנת להבין שבמסע הזה כבר היינו. שוב במרכז העלילה ניצב ילד חלוש וחסר משפחה הרודף אחר אהובתו. כמובן שהילד זוכה לפטרון מגונן. כך שיכור מריח אהובתו ומרצונו ליצור ולפרוץ כסופר צעיר. יוצא הגיבור לשורה של מסעות מסתוריים בעיר השסועה. הדימיון מתבלבל עם המציאות. מה שמשאיר את הקורא במעין תחושה של פנגווין בלב הסהרה. לסיכום, נראה שהמחבר חס על רשימות שנשארו על שולחנו מהימים בהם כתב את ספרו הקודם. ובעצה אחת עם המוציא לאור עשה מלאכת מחשבת של קופי פייסט שהולידה יצירה ממוחזרת הנפרסת על פני 540 עמודים. אפשר לדלג.