דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2017

"סוף מעשה במחשבה תחילה"

בית שמש כתמרור אזהרה לפתרונות אד הוק בשוק הדיור בסוף שנת 2016  פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הדירוג הסוציו-אקונומי של ערי ישראל [1] . במסגרת הפרסומים התבשרנו שהעיר בית שמש ירדה מאשכול שלוש לאשכול שתיים, וזו לאחר ירידה נוספת מאשכול חמש בו הייתה מצויה בשנת  1995 [2] . תהליך שקיעתה הכלכלי של  אוכלוסיית העיר התקיים לצד תהליכי פיתוח מואצים במסגרתם חומשה אוכלוסיית העיר מ-20,000 תושבים בשנת 1990  ל-100,000 תושבים בשנת 2014.  בו בעת  העירייה עברה ממצב של איתנות פיננסית למצב בו היא סיימה את שנת התקציב 2014 בגרעון מצטבר בסך של כשישים מיליון ש"ח (17.5% מתקציב העיר לשנה זו) [3] .   בין גידולה המהיר של העיר לבין שקיעתה הכלכלית של העירייה  ישנו קשר  שאינו נובע מכורח המציאות או מתהליכי שוק אלא הם פועל יוצא של מדיניות איכלוס שלא לקחה בחשבון  כיצד גידול כה מואץ ישפיע  על התשתיות העירוניות, האיתנות הפיננסית של העירייה והמרקם החברתי המתקיים בין התושבים הוותיקים לתושבים החדשים שזה מקרוב באו. סיפורה של בית שמש מתחיל בשנת 1950  עת הוקמה העיר  כחלק ממדיניות ממשלתית לקליטת גלי העליה שפ

שַׁוְעַת עֲנִיִּים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע

מונית, ח'אלד אלח'מיסי, תרגמו: עמנואל סיון ותמר הרמן, כרמל-2014, 160 עמ'.  איל שגיא ביזאוי  הראה בכתבתו ,קריאת ים סוף  (הארץ, גלריה, 14-7-2017) שבשנים האחרונות מספר הכותרים מהעולם הערבי המתורגמים לעבר ית נמצא בעליה מתמדת. אולם קריאה באותיות הקטנות העלתה ש"רבי המכר" המתורגמים נעים בין 1,000 ל-15,000 עותקים, מספר זניח בהשוואה לרבי מכר ישראלים שמכירותיהם עומדות על כ-40,000 עותקים. נתונים אלו מציבים את הספרות הערבית המתורגמת כספרות אוונגרדית הזוכה לקומץ מתעניינים ויותר מאשר שהיא מגדירה את היש היא מגדירה את שוליותה בשיח הספרותי בישראל. למרות מקומה השולי לאלו הקוראים בה מוזמנת חוויה מרתקת המזמנת הצצה אל מעבר לגבולות לשיח התקשורתי שמראה לנו את שכנינו מתוך פריזמה צרה של  הסכסוך הישראלי-פלסטיני שאין להטיל ספק בחשיבותו אך הוא בהחלט לא הרכיב המשמעותי ביותר בעיצובם של תהליכי העומק  המשנים את אזורינו לבלי הכר בשני העשורים האחרונים. כך בעודנו מתמקדים בגל הסכינאות שפקד את ישראל (בו נהרגו ישראלים בודדים)  מצרים, המעצמה הדרומית שאוכלוסייתה חצתה את סף-90 מיליון התושבים מתמו

אני ישנה, וליבי ער; קול דודי דופק, פתחי-לי אחותי רעייתי- החיפוש המתמיד אחר משמעות

עשרות רבות של ישובים מעטרים את הרי השומרון ויהודה, ממרחק נוצצים גגותיהם האדומים המבשרים את הגשמתו של החלום הישראלי של בית צמוד קרקע עם גינה וחניה. מנותקים מסביבתם, מגודרים ומוקפים בכבישים עוקפים המאפשרים להם לקיים קיום נפרד המשלב בין בורגנות הומוגנית לאידאליזם משחרר.   כמו הקיבוצים בשעתם גם כאן דור המייסדים ראה את עצמו כחיל חלוץ הבא לכונן חברת מופת, אך ככל שחלפו השנים את מקומה את האידאולוגיה החליפה התברגנות הומוגנית, המקדשת פחות את החברה ואת חזון הגאולה  ויותר את התנאים החומריים. את שבילי הפטרול החליפו רחובות הולנדים מרוצפים ופינות חמד לחברים בלבד עיטרו את המדרונות הטרשיים. אט אט   התפתחה לה חברה נפרדת ומבודדת שרק בניה עוברים בשעריה. קיומה   המקביל המתקיים אך קילומטרים בודדים ממרכזי הערים של ישראל הסעיר את דמיונם של יוצרים רבים שניסו לחדור מבעד לקלישאות ולסטיגמות ולחשוף מה מתקיים במרחק נגיעה מתל אביב. סקרנות זו הובילה להגחת יצירותיהם של אסף גברון, הגבעה (ידיעות ספרים,2013), הארץ שמעבר להרים של ניר ברעם (עם עובד, 2016).לגבולות של   רונית רפ,  (עם עובד, 2015). אולם יצירותיהם נכתב