אני ישנה, וליבי ער; קול דודי דופק, פתחי-לי אחותי רעייתי- החיפוש המתמיד אחר משמעות

עשרות רבות של ישובים מעטרים את הרי השומרון ויהודה, ממרחק נוצצים גגותיהם האדומים המבשרים את הגשמתו של החלום הישראלי של בית צמוד קרקע עם גינה וחניה. מנותקים מסביבתם, מגודרים ומוקפים בכבישים עוקפים המאפשרים להם לקיים קיום נפרד המשלב בין בורגנות הומוגנית לאידאליזם משחרר.  כמו הקיבוצים בשעתם גם כאן דור המייסדים ראה את עצמו כחיל חלוץ הבא לכונן חברת מופת, אך ככל שחלפו השנים את מקומה את האידאולוגיה החליפה התברגנות הומוגנית, המקדשת פחות את החברה ואת חזון הגאולה  ויותר את התנאים החומריים. את שבילי הפטרול החליפו רחובות הולנדים מרוצפים ופינות חמד לחברים בלבד עיטרו את המדרונות הטרשיים. אט אט  התפתחה לה חברה נפרדת ומבודדת שרק בניה עוברים בשעריה. קיומה  המקביל המתקיים אך קילומטרים בודדים ממרכזי הערים של ישראל הסעיר את דמיונם של יוצרים רבים שניסו לחדור מבעד לקלישאות ולסטיגמות ולחשוף מה מתקיים במרחק נגיעה מתל אביב. סקרנות זו הובילה להגחת יצירותיהם של אסף גברון, הגבעה (ידיעות ספרים,2013), הארץ שמעבר להרים של ניר ברעם (עם עובד, 2016).לגבולות של  רונית רפ,  (עם עובד, 2015). אולם יצירותיהם נכתבו על ידי מתבוננים מהצד  שזרותם לדמויות הינה ברורה. 

לצידה של יצירה זו, נכתבות יצירות שמחבריהם גדלו בהתיישבות ביהודה ושומרון. הללו מתארים מכלי ראשון את המתרחש בין הירדן לגדר. ביניהם ניתן למנות את חנן פורת (את ענת אנוכי מבקש), אמונה אלון ויונתן ברג (עוד חמש דקות- עם עובד 2015). כתיבתם רגישה יותר ומצליחה לחדור מבעד לעולם הדימויים המושלך על המתיישבים.  בין חנן פורת הנופל לקלישאות לבין יונתן ברג שאינו חס על גיבוריו ניצבת הסופרת אמונה אלון המצליחה להלך בין הטיפות וכל זאת על אך ייחוסה המשפחתי המציב אותה במרכזה של  ההוויה המתנחלית.

במרכז ספרה, שמחה גדולה בשמיים (כתר, 2004) ניצבים שלומציון ויאיר, בני נוער אידיאליסטים ההולכים שבי אחר משנתו המשיחית של הרב צבי יהודה הכהן קוק (הרצי"ה) וכמהים להקים חברת נביאים אוטופיסטית. בראשית הסיפור העלילה נפרסת ברחובותיה של ירושלים ובחוג המצומצם של תלמידי הרב החפצים לעלות במעלות הקדושה תוך שהוא רואה בהתרחשויות הפוליטיות קול המבשר את בואו של עידן חדש הנושא עימו את קולה של הגאולה המיוחלת. הכיסופים והתחושות שהינה בא לציון גואל מתעצמים אצל הגיבורים לאחר כיבושם של יהודה ושומרון. הניצחון המזהיר והמעבר מתחושת אימה לאופוריה מובלים אותם לגבעות הטרשיות של יהודה ושומרון ולכינונו של מפעל ההתנחלויות.
 כסיפור הרעיה והדוד המתוארים בסיפור המקראי  על אף הכמיהה הרבה אהבתם של שלומציון ויאיר אינה זוכה למימוש אולם הכמיהה נשארת ומתעצבת ככל שחולף הזמן. אולם כבטרגדיה יוונית הגורל אינו מניח לזוג  וכך לאחר עשרות שנים הם נפגשים בשנית למעין הזדמנות נוספת הבאה מכיוון בלתי ציפוי. 
לאורכה של היצירה מצליחה אלון לחשוף את הפערים המתקיימים תיאוריה למעשה. כך היא בוחנת בכתיבתה הרגישה את הפערים המתקיימים בתווך שבין הרטוריקה המשיחית למציאות היום יומית, בין כמיהה לאהבה להקשרים חברתיים כובלים, בין דטרמיניזם לבחירה חופשית. למרות העיסוק בנושאים שברומו של עולם, כתיבתה של אלון אינה נופלת לקלישאות אלא היא  משמרת את ההיבטים האותנטיים של הגיבורים והעולם התרבותי אליו הם משתייכים. 

יאמר לזכותה של המחברת שהיא אינה נופלת לשיח מתנצל המנסה לצייר את הציונות הדתית בצבעים מחמיאים אלא היא מתארת אותה גווניה הנעים בין בורגנות לבין רצון להיות חיל החלוץ של המעשה הציוני. היכרותה המעמיקה הן עם זרעי , גוש אמונים, הזרועים ברחובותיה של קריית משה והן עם ענפיה המשתרגים בגבעות השומרון מקנים לעלילה אמינות רבה המצליחה להתחקות אחר משלבים חמקמקים שזר לא יבין. יכולותיה הספרויות מסייעות לה לשזור יחדיו: היבטים דרמטיים, קטעי ביוגרפיה פסוקים ואגדות תלמוד ההופכים יחדיו לכדי מארג מרהיב. 

כאשר רכשתי את הספר לא תליתי בו תקוות מרובות. בעודי מעלעל בין דפיו הרהרתי לעצמי, עד כמה יכולה להיות כתיבתה של אשת רב העומד בראש המחנה להיות אמינה ולא פלקטית? לשמחתי הרבה חששותיי התבדו כבר בעמודים הראשונים בהם הבחנתי בשילוב המנצח בין רגישות דרמטית, ביקורת חברתית ואותנטיות ההופכים את כתיבתה של אלון לכתיבה משובחת וחתרנית שאינה נרתעת מלהעלות שאלות קשות על אהבה, אידיאולוגיה והגשמה. 

כתיבה של אלון  נוסכת בי תקווה שגם במציאות החברתית המשוסעת והמקוטבת שמאפיינת את ישראל ניתן לכתוב ספרות שאינה נופלת לקלישאות המייפות את האחד ומטיחות רפש באחר, אלא דווקא לאומנות החותרת באמצעות שיקוף וספקות לחשוף את האדם  המנסה להלך בסבך הבלתי נמנע הנמתח בין  תלמוד למעשה, בין רטוריקה למציאות.

שמחה גדולה בשמים, אמונה אלון, כתר- ידיעות ספרים, 2004