דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוקטובר, 2019

קוֹל קָרָא והָלַכְתִי-סיפורה של משפחה במלחמת יום הכיפורים

השכול הישראלי נע בין הציבורי לאישי, בין הניכוס של החלל לאתוסים הגדולים לבין הרצון של בני המעגל הקרוב להשאיר את החלל בגדר שם עם פנים, ערכים וזיכרונות משותפים. בהדרגה מתיחות זו מחלחלת לשדות הספרות, השירה  ולאופני הזיכרון. לצד ספרי הזיכרון הקלאסיים המציגים את הנופלים בחייהם ובמותם, בדרך כלל עם מספר עמודי צבע הפורטים על נימי הרגש, ישנה סוגה שלמה של ספרים שמשמיעים קולות אישיים וביקורתיים שפחות עוברים בין תחנות מוכרות של נולד, התחנך, אהב את המדינה ונפל בגבורה.  סיפורה של משפחה, סיפורה של תקופה העיתונאי ואיש יחסי החוץ, רון פונדק, יוצא בספרו- "ציר סקרנות צומת ודאות" (כנרת זמורה ביתן, 2013)  למסע בעקבות אחיו, אורי, שנפל במלחמת יום הכיפורים וזאת מתוך סיפור סיפורה של המשפחה מראשית המאה ועד עתה. זהו סיפור יהודי שכולל נדודים, בריחה, אופטימיות מרירה וגורל. ביד אומן הוא מתחיל את הסיפור המשפחתי מערבות רוסיה עת המשפחה נמלטה מאיימת הפוגרומים של ראשית המאה, ההתאקלמות בדנמרק, הבריחה לשבדיה בעקבות האקציות המתוכננות של הגרמני, העלייה לארץ והלחימה במלחמת העצמאות, ההתבססות הכלכלית בתל אביב ו

רוחות הסתיו מביאות עימן הרהורים על מלחמה שהייתה ועודנה

מלחמת יום הכיפורים הופכת בהדרגה מהיסטוריה למיתולוגיה ישראלית, השנים שחולפות מאפשרות לבעלי עניין ואינטרס להשפיע על הנרטיב ולעצבו על מנת לתמוך בדעותיהם בהווה. המצדדים בשלום יטענו שגרירת הרגליים של גולדה ודיין אל מול יוזמות השלום המצריות בראשית שנות השבעים דחקו את מצרים למלחמה. לעומתם בעלי התפיסות הניציות יגרסו שהיעדרותה של מכת מנע ישראלית הובילה לתוצאות הקשות של קרבות הבלימה שהתחוללו בימים הראשונים של המלחמה הן בחזית הסורית והן בחזית המצרית.   ככל שהיורה האסטרטגית קולחת ומבעבעת, כך קשה לדעת מה היו טיבם של המהלכים הפוליטיים והצבאיים בימים של טרום הלחימה. העיתונאי, אמנון   לורד, מנסה לעשות סדר בין כל הפרטים ולצייר תמונה רחבה של המהלכים בחודשים של לפני המלחמה, במהלכה ומספר חודשים לאחריה. בספרו ," הדור האבוד" (ידיעות אחרונות,2013), הוא יוצא למסע אישי-ציבורי הנע בין תיאור הזירה האסטרטגית, להתמקדות בקרבות המשפיעים של המלחמה משלב הבלימה ועד ההבקעה ולסיום לסקירה קצרה בדבר   השפעותיה של המלחמה על הציבוריות הישראלית ועלייתם של כוחות פוליטיים חדשים כבר בבחירות של 1974. המאבק בין

איך לא ידעתם? פותחים את תיבת הפנדורה המשפחתית עם פודקאסט וסידרה

השבוע נחרדה החברה הישראלית מהרצח של מיכל סלה על ידי בן זוגה. מדוע הרצח הזה חרך את מהדורות החדשות, את הרשתות החברתיות ואת שיחות הסלון. הרי מיכל אינה האישה הראשונה שנרצחת על ידי בן זוגה, רק השנה נרצחו 12 נשים על ידי בני משפחותיהם, ובעשור האחרון הממוצע עומד על 20 בשנה. התשובה אם כן אינה טמונה בייחודיותו של המקרה, אלא בתחושה של הציבור שהרוצח והנרצחת אינם שייכים לקבוצה חברתית שניתן להרחיק מעלינו: ערבים, מהגרים ממדינות חבר העמים לשעבר, מהגרים מאתיופיה ועוד קבוצות מיעוט. הזוג החייכן הזה יכל בנקל   להיות פרזנטורים לקמפיין משכנתאות. יפים, חייכנים, מלומדים ובעלי תודעה חברתית בריאה. בקיצור הישראלי היפה שכולנו רוצים להידמות אליו. כמידת הציפיה, מידת הזעזוע שמשאירה אותנו פיעורי פה. כיצד אדם נורמטיבי, איש משפחה הופך לרוצח.  האם הכתובת הייתה על הקיר ואם כן איך פספסנו את זה? אפשר בחוכמה של בדיעבד למצוא ראיות מקדימות, סימנים אך זו חוכמה קטנה. התשובה היא שאי אפשר לדעת, בנקודה מסוימת מתחת לחזות נינוחה ישנם זרמי עומק שיכולים להתפרץ מדובר על הסתברות של נסיבות והקשרים חברתיים ואישיים שהתרקמותם הייחודי