מסע אינטלקטואלי שראשיתו בברלין ואחריתו באולם קריאה יהדות בירושלים

גרשם שלום, מברלין לירושלים, עם עובד, 1982, 224 עמ'

אי שם בראשית שנות האלפיים בעיצומה של האינתיפאדה השנייה נשלחתי יחד עם קבוצת חיילים לאבטח את הישיבה בעותניאל. בין השמירות והפטרולים נכנסתי לבית המדרש והופתעתי ממגוון הספרים שהיו מונחים שם על שולחנות הלומדים. בין מסכתות התלמוד וספרי חסידות הסתתרו גם ספרים שכריכתם כבר הבליטה את זרותם בחלל בית המדרש, ספרי עם עובד דקי גזרה ובהם החיבור, מברלין לירושלים (עם עובד, 1982) האוטוביוגרפיה של מייסד חקר הקבלה, גרשום (גרהרד) שולם. במהירות  נשאבתי לעולמם של יהודי ברלין בראשית המאה ה-20, למאבקים בין זרמים ומחשבות בין פרטיקולריות לאוניברסאליות. במוצאי שבת, כבר באו לאסוף אותנו ואת הספר נאלצתי להשאיר מאחור.  הקריאה בו הייתה  עבורי הבלחה של קרן אור בתוך השגרה הצבאית אליה נקלעתי. עברו השנים, בימי האוניברסיטה קניתי את הספר בחנות יד שניה, בעיקר משום שהוא ייצג עבורי  זיכרון למשב רוח בתקופה שכל קשר ביני לבין הרהורים פילוסופיים היה מקרי בהחלט. לאחרונה לאחר שקראתי את ספרה של פנייה עוז, ישראלים-ברלין (כתר, 2004), נזכרתי שוב בספרו הנשכח של שולם וכך נשפתי ממנו את האבק שהצטבר והתחלתי לקרוא בו בשקיקה.

כל הדרכים מובילות לברלין 

גרשום שולם נולד בברלין בסופה של המאה ה-19 למשפחה יהודית בורגנית שהכירה את בית הכנסת רק בימי חג ומועד, אך בשגרת יומה ראתה את עצמה כחלק מהבורגיות הגרמנית אליה חפצה להשתייך. האחים עסקו בפיתוח עסק הדפוס המשפחתי והשקיעו ממרצם ביצירתם של קשרים עסקיים בין בירות אירופה, ובפעילות פוליטית בזירה הגרמנית התוססת של ראשית המאה. אך בעוד האחים רצים אחר ממון והשפעה פוליטית שולם נמשך דווקא לאולמות הקריאה, לספרי ההיסטוריה המונומנטאליים של גרץ ולדיונים אינטלקטואלים עם חבריו לספסל הלימודים ועם מהגרים יהודים שזה עתה הגיעו מפולין. בהדרגה שיטוטיו האינטלקטואלים משכו אותו למרחבים הרחוקים מאוד מהבית הבורגני בו גדל. כך הוא החל ללכת לבית כנסת אורתודוכסי, ללמוד עברית, לרכון על ספרים מארון הספרים היהודי ממשניות, מדרשים וגמרות ועד לספרות קבלה והיכלות. לצד העיון האינטלקטואלי  נפשו נמשכה לציונות מבית מרטין בובר ולאמונה שהתחייה היהודית יכולה להתקיים רק בארץ ישראל. השינויים העמוקים בתפיסתו, ואופיו הקשה חוללו סערות בבית הוריו עד שתהום נפערה בינו לבין אביו.  

הבן מגורש מעל שולחן אביו- היציאה לדרך חדשה ישנה

נקודת מפנה מטלטלת שמתוארת בספר מצויה ביחסיו המורכבים של שולם עם אביו מולידו שראה בעין שלילית את נטיותיו הציוניות, הפציפיסטיות והאינטלקטואליות של בנו. כך בשנת 1917 לאחר ויכוחים חוזרים ונשנים הודיעה האב לבנו במברק (!) שהוא אינו מחויב לו מבחינה חוקית ובצירוף של מאה מארקים ציווה עליו  להתפנות מהבית ולמצוא לו מקום אחר בעולם. כך שולם הצעיר מצא את עצמו מורחק מבית אביו ומהנוחות אליה היה מורגל כילד וכנער. עם מעט מאוד כסף בכיס הוא  יצא למסלול נדודים אינטלקטואלי בהם פגש את כל שמנה וסלתה של האינטליגנציה היהודית של ראשית המאה: ש"י עגנון,  חיים נחמן ביאליק, הרמן כהן, פרנץ רוזנצוויג, מרטין בובר, זלמן שז"ר ורעו וידידו וולטר בנימין. המפגשים המרובים העשירו את עולמו שהורכב מחוכמת ישראל, מהגות כללית וממתמטיקה תיאורטית. הפסיפס האנושי והאינטלקטואלי שהרכיב את עולמו בין שתי המלחמות פשוט בלתי נתפס. המפגשים המתוארים ציידו אותי בתחושה שאני מהלך בגן קסום של ענקי רוח שמילותיהם בונות היכלות של דעת שקשה היום לדמיין את התרבות היהודית המודרנית בלעדיהם.

עוגת שטולן אינטלקטואלית- צימוקים של סרקזם בעיסת החיים 

גאונותו של שולם ציידה אותו ביכולות אינטלקטואליות יוצאות דופן, אולם כישוריו החברתיים היו לוקים בחסר. מגיל צעיר הוא לא חסך את שבט לשונו מבני הפלוגתא שלו, וכך גם בספרו הוא מצייד כל אחד מהמוזכרים בהערות עוקצניות החל ממראה פיזי ועד ליכולות אינטלקטואליות שאינן מזהירות די הצורך. כקורא מהצד נהניתי מהסרקזם המתנשא אולם נראה לי שבמפגש פנים אל פנים, שולם היה טיפוס ייקי שאינו משרה סביבו אווירה חמימה ונעימה.

לאכזבתי הרבה הספר מסתיים באמצע שנות העשרים לאחר ששולם מתיישב בירושלים יחד עם אשתו, ובעקבות שילוב של יכולות וקשרים הוא מקבל בתחילה תקן של ספרן בספריה הלאומית ולאחר מכן כמרצה מן המניין באוניברסיטה העברית שעשתה באותה העת  את צעדיה הראשונים כמרכז דעת וחקר. לא בכדי בחר המחבר לסיים את ספרו לפני הדרמה הגדולה של יהדות אירופה שנמחתה והתפזרה לכל עבר בשנות השלושים והארבעים. כך שולם חסך מעצמו את ההתמודדות עם הישמדותו של בית גידולו, את התאבדותו של חברו וולטר בנימין ומותו של אחיו במחנה בוכנוולד. עצירתה של האוטו-ביוגרפיה בשקט שלפני הסערה באירופה ובארץ ישראל (המרד הערבי, מלחמת העצמאות, הקמת מדינת ישראל) השאירה אותי בתחושה של חוסר. תחושת ההחמצה הלכה והתעצמה כאשר עם סיומו של הספר חשתי ששולם כלל לא דן ולו ברמז לתפיסות עולם בסוגיות הייסוד של היהדות, היחס לקהילה , מקומן של מצוות וכלל ישראל. כך שאחד ממניחי היסודות לחקר היהדות כלל לא עסק בסוגיות החיות של היהדות, אלא הוא בחר לראותה דרך עיניו של מדען  הממיין ומקטלג את מושאי מחקריו אך הוא שומר מהם מרחק וניכור היוצרים חיץ בינו לבינם.  הסבר מענין לתופעה זו מצאתי בראיון שקיים תומר פרסקו עם ד"ר אמיר אנג'ל שחיבר ספר על הביוגרפיה האינטלקטואלית שלגרשום שולם.

הבהוב מעולמות שנמחקו מארצות החיים וזכרם לא מש מספסלי הלומדים

מברלין לירושלים, הוא מונומנט לעולם שנמחה מעל פני האדמה, אשר השפעתו על המודרניות היהודית היא חסרת תקדים. החל מהנחת הבסיס למדעי היהדות מחקר ההיסטוריה ועד לחקר הקבלה, מהנגשת החסידות לקהל המשכיל, מחידוש העברית כשפה חילונית, מהנחת היסודות הפילוסופים לזהות יהודית שאינה הלכתית. עושר אדיר של כתיבה ושיח שעד היום משפיעים על האופן בו אנו רואים ותופסים את התרבות בה אנו חיים. הספר מאפשר הצצה דרך חור המנעול לעולמם של ענקי הרוח שחוללו את המהפכה תוך שהוא מראה פעם אחר פעם שליצירה הספרותית וההגותית יש חיות משל עצמה  המתקיימת גם לאחר שהוגיה מסתלקים מארצות החיים ומשאירים מאחוריהם ביוגרפיות צנועות בהרבה ממעשיהם.

לאחר תום הקריאה נזכרתי בימים בהם ישבתי בחדר גרשום שולם, בספריה הלאומית בירושלים, החדר ששרתה בו אווירה מיוחדת היה ידוע רק ליודעי ח"ן, וכך ישבתי שם בסמיכות לחוקרי קבלה כאשר עיניה הבולשות של הספרנית חורכות את האוויר. בעודן מנסות לאתר פולשים שאינם שייכים לעולם המחקר, זהו זיכרון שמזקק עבורי את הטרגדיה הטמונה במחקרי חוכמת ישראל ששולם היה ממבשריה בארץ הקודש. חוכמה שלא הצליחה להתגבש לכדי תורת חיים אלא היא התנוונה לה באולמות המחקר הידועים למעטים, בעוד שהנהר הזהותי ממשיך לו הלאה הרחק אל עבר מחוזות אחרים בהם לשיח של שולם ובני דמותו אין חלק ונחלה.