דילוג לתוכן הראשי

בין רוצחים לנרצחים- מקבץ ספרים ליום השואה והגבורה

כשמלאו לי י"ג שנים ביקשתי לבר המצווה את האינציקלופדיה של השואה. זה נראה לי טבעי, אפילו נורמלי. כשילדים יצאו לרוץ ברחובות או שיחקו בגם-בוי, אני דיפדפתי בין דפי הכרומו, אצבעותי עברו על מפת אירופה ושפתי תירגלו שמות של מקומות רחוקים ומזרי אימה. באותה העת הפרטים ההיסטורים התערבבו בזכרוני אבל התמונות המשובצות באינציקלופדיה חרטו בי את רשמיהם. בביתנו ישנם שלושה מדפים המוקדשים לשואה, ספרי זיכרון של קהילות (רמברטוב וקליש), יומנים (הנער משה), ספרי היסטוריה, ספרי זיכרונות ואלבומים. בקיצור, קיר זיכרון ספרותי המביט עליך בכל שעות היום. זמינותו של הידע והעיסוק היום יומי בשואה הובילו לכך שבמהלך השנים קראתי עשרות יומנים וספרי זיכרון, שלקחו אותי שוב ושוב לעיירות היהודיות של מזרח אירופה, לגטאות, לבורות ההריגה. עד כדי כך, שלפעמים הרגשתי שאני הופך להיות חלק מהם. העולם האסוציאטיבי שלי לא ינק מהמציאות הישראלית השמשית בה חייתי, אלא, מיערות העד של אירופה, מהמרחבים בהם שועטות רכבות עמוסות ביהודים מזרחה.
מאות אלפי הספרים שנכתבו על היבטיה השונים של השואה מחזקים בי את הסברה שזהו האירוע ההיסטורי הנכתב ביותר. בכל שנה ושנה נגדשים המדפים בספרים העוסקים ברוצחים, בנרצחים, בצופים ובמסיעים. ניתן להסביר את הגרפומניה בהשתוקקות שלנו כבני התרבות המערבית המעלה על נס את הראציונאליזם למצוא את הפשר במאורעות. זאת באמצעות בניה של ציר לינארי אשר דרכו ניתן לראות כיצד הפכה השמדת היהודים מרעיון אבסטרקטי למציאות יום יומית. לדעתי, הניסיון להבנת המאורעות נידון לכישלון. זאת משום שהקורא הממוצע אינו יכול להקדיש את מרבית זמנו לקריאה היסטורית ולכן מוצא עצמו טובע בעובדות ונשאר בסופו של דבר עם תיאור כללי ומכני בו אין שמות ופרצופים אלא משלוחים ומספרים.
הרוצחים והנספים אינם מהווים נתונים סטיסטים שיש לכמתם. מאחורי המספרים מסתתרים סיפורים אנושיים של אנשים רגילים שחיו, אהבו ושנאו. הניסיון לצייר את הרוצחים כבני שטן ואת הנרצחים כמלאכים מעקר את הממד האנושי המצוי בלב ליבם של האירועים. שימוש בטרמינולוגיה כמו "החיה הנאצית", "המפלצת הנאצית" וכו' עוקרת את השואה אל מחוץ להיסטוריה האנושית ומציבה אותה במסגרת דמונית, שבה נאבקים בני האור ובני החושך. אני רוצה להציע שני כיווני קריאה המחזירים הן לרוצחים והן לנרצחים את אנושיותם.
הכיוון האחד, סיפורם של מבצעי הרצח. במסגרת זו אני ממליץ על שלושה ספרים שעוררו עם הדפסתם פולמוסים מרתקים.
"אייכמן בירושלים- דין וחשבון על הבאנליות של הרוע" (בבל,2000) ספר זה מהווה תרגום לרשימותיה של חנה ארנדט אשר סיקרה את משפטו של אדולף אייכמן בראשית שנות השישים. כתיבתה המפוכחת, משילה מאייכמן את התדמית המיתולוגית שרקמה עבורו הקטגוריה וחושפת דמות אנושית של פקיד אפרורי היושב במשרדו ומנווט רכבות אל יעדם. הבאנליות, העומדת במוקד אישיותו, חושפת בפני הקורא כיצד מיליונים נשלחים אל מותם בידי פקידים המבצעים את המוטל עליהם.
שני ספרים נוספים שיש לקוראם בזה אחר זה הינם חיבוריהם המרתקים של ההיסטוריונים דניאל יונה גולדהגן, "תליינים מרצון בשירות היטלר" (ידיעות אחרונות, 1998) ו"אנשים רגילים" (ידיעות אחרונות,2004) של כריסטופר בראונינג. במוקד כתיבתם ניצבות יחידות משטרה שהוציאו לפועל את השמדת היהודים. השוטרים המתוארים השתתפו בהוצאות להורג המוניות, בשילוח למחנות ובביזה. באמצעות יומנים, מכתבים ועדויות מתחקים שני ההיסטוריונים אחר עולמם של הרוצחים. המסקנות השונות אליהן מגיעים גולדהגן ובראונינג בדבר המניעים המובילים אנשים רגילים לביצוע רצח עם, פותחים פתח לדיון פילוספי חשוב בדבר מעמדו של האדם בחברה בירוקרטית ומתועשת.
הכיוון השני,הינו סיפורם של הנרצחים. לאחרונה, עם פריחת ההוצאות הפרטיות, משפחות רבות פונות להדפסת ספרי זכרונות אישיים. קריאה אינטנסיבית בספרות זו מקנה תחושה שהסיפורים ממוחזרים, ונראה שרובם שבויים באותן מסגרות שיח המשטחות את הזיכרון והופכות אותו לאוסף של קלישאות. אל מול ים המלל, ניצבות שלוש יצירות שקראתי לאחרונה, המהוות מעין מגדלור המסמן לקוראים חוף מבטחים.פרימו לוי "הזהו אדם" (עם עובד, 1988), שמואל פיזאר "כעוף החול" (שוקן, 1985), אידה פינק "כל הסיפורים" (עם עובד, 2004). ייחודם מצוי ביכולת מחבריהם להשיל מעל הדמויות את הפלקטיות הפלסטיקית שהודבקה לקורבנות השואה. גיבוריהם אינם מלאכים מורמים מעם, אלא בני אדם המנסים לשרוד במסגרתה של מציאות כאוטית. אנושיותם של הגיבורים, מאפשרת לקורא לצאת מעמדתו הפטרונית של אדם המשקיף מן החוץ ולהזדהות עם הדמויות. הכתיבה חסרת היומרות, אשר איננה מסתתרת מאחורי קלישאות או מבנים מיתולוגיים (ערבות הדדית, הסבא היהודי וכו') מטלטלת את הקורא שאינו יכול להמשיך ולהתבצר מאחורי מעטה ציני, אלא, הוא נצרך להתייצב בעיניים מוכות תימהון אל מול המאורעות.
לסיכום, עקירתה של השואה מההיסטוריה והפיכתה לאירוע מיתולוגי מהווה נסיון להעתיק את המאורעות מספרה אנושית לספרה תיאולוגית. תהליך זה מעקר את הקורבנות מאנושיותם ואת הרוצחים מאחריותם. הספרים עליהם הצבעתי משקפים מגמה נגדית אשר בה השואה מהוווה חלק אינטגראלי מההיסטוריה האנושית. ראייתה של השואה כאירוע שנעשה על ידי בני אדם מדגישה ביתר שאת הנפיצות הקיימת בחברה האנושית, הנעה על הרצף שבין אופרות שמיימיות לעשן המשרפות.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סובורה-סדרת הפשע שמגלה את רומא מחדש

בחודשים האחרונים איטליה עולה לכותרות בהקשרים פחות מחמיאים. התפשטותה של המגיפה באזוריה הצפוניים והגידול המתמיד במספר המתים שחוצה כבר את רף 20,000   צובעים את ארץ המגף בצבעים קודרים. קשה להיזכר שעד לפני כמה חודשים איטליה הייתה שם נרדף לאופנה, למטבח עשיר ומפנק, אתרי תיירות מסקרנים וחדוות קרנבלים. רגע לפני שהדכדוך דוחק מחשבות חיוביות   דרמת הפשע בת שתי העונות שעלתה ב-2017 לנטפליקס, סובורה (Suburra Blod on Rome) , מחזירה את איטליה המוכרת והאהובה היישר לסלון. במרכזה של העלילה ניצבת יריבות בין ארגוני פשיעה מקומיים החפצים להקים נמל במבואותיה של רומא. אדמת המריבה שייכת למשפחות יריבות וגם לוותיקן, על מנת לצאת מהתסבוכת הדון המקומי, סמוראי, נאלץ לכרות בריתות להפעיל לחצים כשרים יותר ופחות על משפחות. כך בזה אחר זה מצטרפים לעלילה פוליטיקאים תאווי כוח, יזמי נדל"ן, סוחרי סמים, שוטרים ועברייני צווארון לבן. ככל שהפרקים מתקדמים כך מתגבהת לה ערמת הגופות הנזרקות בצידי הדרכים, אך המוות הפושה רק מעצים את הדרמה ואת תחושת הבהילות המעודדת לעבור מפרק לפרק. סובורה , היא לא רק סדרה קצבית המתארת

סדרות אוסטרליות מומלצות לצפייה מרתונית בנטפליקס

האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות אוסטרליות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.   מים עמוקים (2016, Deep Water ) בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי   מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית   ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות. המנהל (2015, The Principal ) גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותי

סמויים לצפייה ישירה- שתי עונות שישאירו אתכם ערים שעות ארוכות

  סמויים- סדרת פשע אירופאית המציאות הישראלית לא מפסיקה להפתיע, ובתוך כל הכאוס הסובב הולך ומתחזק הרצון לבריחה,  אסקפיזם .  ערוצי הצפייה הישירה בהחלט מהווים אלטרנטיבה טובה לבריחה המיוחלת, אולם גם הם לא פעם נושאים איתם תחושות של מיצוי. תחושות אלו הקשו עלי  להתמיד ולראות את העונה השלישית של סובורה האיטלקית   לה המתנתי בסבלנות חודשים ארוכים. אך  כמאמר הצדיק, אין ייאוש בעולם כלל! ולשמחתי בו בעת שסובורה הלוקחת את הצופים לנבכיה של רומא מוכת הפשע, הגיעה למסכי ארץ הקודש העונה השנייה של הסדרה הבלגית המשובחת, סמויים (Undercover).  העונה השנייה של סמויים, מתכתבת עם העונה הראשונה ולכן אם טרם צפיתם בעונה הראשונה. תעצרו את הקריאה תשלימו חסכים ותחזרו בעוד 10 פרקים (עשר שעות צפייה ואתם אחרי זה) ותבואו לכאן מבושלים ומוכנים. לאלו ממכם שכבר גמעו מהקוקטייל הבלגי הטוב הזה, אספר בקצרה מה היה כי בכל זאת עברה שנה.  סמויים עונה ראשונה- בינות לכפר הנופש השלו רוחשים היצרים בוב סוכן סמוי במשטרה הפדרלית הבלגית נשלח יחד עם שוטרת הולנדית בשם קים די רוי להתחזות  לזוג היוצא לנופש בעיירה שלווה של נופש אירופאי מהוגן.  משי