דילוג לתוכן הראשי

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

יעל הדיה, עדן, עם עובד 2005




עד כמה אנו מכירים את שכנינו? את בני משפחתו , את בני זוגנו? את אותם אנשים בהם אנו פוגשים יום אחר יום, במטבח, בחדר המדרגות ובחדר השינה שלנו רגע לפני שאנו עוצמים את עינינו ופורשים לעולם החלומות. הנטיה הטבעית, הכמעט נאיבית, מניחה שאנו מכירים אותם בצורה טובה שיכולה להקנות לנו אמון בסיסי לקיומם של חיים נורמטיבים. יעל הדיה בספרה, עדן (עם עובד, 2005), מוכיחה שעל פי רוב אנו מכירים אך ורק את המעטפת, בעוד שפנימיותם של הסובבים אותנו ואף של עצמנו נשארת נסתרת כצופן בלתי חדיר. אולם כאשר שורות הצופן מתפרשות, אנו מגלים תמונה שאולי היה עדיף אילו כלל לא היתה נחשפת. בספרה הדיה לוקחת את הקורא להתוודע לשורות הקוד של תושבי יישוב חקלאי קטן במרכז הארץ בשם עדן שעם התנופה הכלכלית של שנות התשעים שינה את פניו והופך לפרבר יאפי מרוצף במסעדות שף, טבע מהונדס, רכבי שטח, ערבי ברבקיו בחצר ונהנתנות מחויכת בעלת טון צדקני המסתירה מציאות אנושית מורכבת.

הסיפור מסופר דרך עיניהן של מספר דמויות מרכזיות: רוני, מתבגרת בת שש עשרה הצמאה לחום ואהבה. אלי ודפנה נחמיאס, זוג יאפי הכמהה לילד. ראובן עובד המועצה הטרחן התר אחר ריגושים. אלונה, עורכת ספרותית המנסה לקיים שגרת חיים בין ילדיה הקטנים, העבודה, בת מתבגרת ועולמה הפנימי הסוער. שלל הדמויות המתגוררות בישוב המנומנם בו אנשים מנהלים את שגרת יומם הנורמטיבית, חושפות אט אט את המציאות האנושית במלוא מערומיה. השגרה הבורגנית הנעה על הרצף של בית-עבודה-בית-עבודה מתגלה בהדרגה כתפאורה לסערות נפש, לניצול, ללבטים ומעל הכל לריקבון חברתי המשאיר בפה תחושה של צרבת אימתנית המאיימת על הקורא בהתקפי מחנק הרי גורל. על אף תחושת המחנק המשכתי לקרוא בשקיקה את שש מאות שבעים ארבעה העמודים (!) הכרוכים בספרה של הדיה. השתעלתי, כיחכתי בגרון שטפתי פנים ועיניים שנצצו מאימה והמשכתי הלאה.

הקריאה ב"עדן" דמתה לגירוד של פצע או נגיעה בשן כואבת, אתה יודע בוודאות שעצם המגע יסב לך כאב בלתי נסבל אולם למרות זאת אתה ממשיך לגעת שוב ושוב בעצב החשוף , מתמסטל מגלי הכאב המציפים את מוחך. לכל אורכה של הקריאה עטפה אותי תחושה של גועל ורחמים, מחד צביעות וציניות הגורמים לך לחוש ייאוש מבני האדם הסובבים אותך ומאידך רוך מלטף של שותפות גורל אנושית ושל ידיעה שעל אף הקשיים ישנה פינה אנושית חמה שעדיין מאירה את המציאות. השילוב בין הגועל והחמלה הופכים את "עדן" לספר סוחף ומרתק שלא יכולתי להניח מיידי.

האופן בו מתוארות הדמויות, הפך את הגיבורים לחלק בלתי נפרד מנוף החיים שלי. בתקופה בה קראתי את הספר הלכתי ברחוב וחיפשתי את רוני המעשנת בכעס כשתיק בית ספר זרוק ברישול על כתפיה, ראיתי את אלי עורך הדין הנוהג ברכב שטח מפואר בכבישי מרכז העיר. הדמויות הספרותיות הפכו לחלק מחיי, הדילמות המוסריות עימן הן התמודדו הלכו איתי לישון וקמו עימי בבוקר, אני לא מכיר הרבה יצירות ספרותיות שהצליחו להיכנס לחיי בכזו הצלחה, ואין ספק שעל כך מגיע להדיה קרדיט לא מבוטל.

לסיכום, על אף המאמץ הנפשי ושעות הקריאה הארוכות, אני ממליץ בחום להקדיש את הזמן, ליצירתה החשובה של יעל הדיה ,עדן. גם בספר זה היא מצליחה לחדור מבעד למעטה הבורגנות המהוגנת ולחשוף את הרקמות הפנימיות של המציאות הישראלית.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

שבע מידות רעות בראשית המאה בשנות לימודי לתואר הראשון הסתכלתי בקנאה בחברי הסגל שהילכו במסדרון המחלקה להיסטוריה של עם ישראל. קינאתי בדרך הילוכם במבטם המהורהר בשיח הידעני שקיימו עם הסטודנטים לתארים מתקדמים שחיכו בציפייה למוצא פיהם. הייתה לי תמונה רומנטית  לגבי  אלו שהקדישו את ימיהם לעולמות הרוח. עם ההגעה לתואר השני התחלתי להבין את הפער בין מציאות לבין דמיון. התחלתי להתוודע למשפך הצר ההופך עם השנים לזרזיף דקיק ככל שהדרך במעלה התארים הולכת ומתארכת. הקילוח הדקיק הזה עומד במרכז ספרה של מאיה ערד, שבע מידות רעות (חרגול, 2006). שבע מידות רעות- תיאור מכלי ראשון מאיה ערד הנשואה לאיש אקדמיה המלמד בארה"ב ובעצמה לימדה כמרצה במגוון אוניברסיטאות מכירה בקרוב את הפער בין דמיון למציאות. במרכז ספרה נמצאת המחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטה הבדיונית, רדוורס, השייכת לליגת הקיסוס של האוניברסיטאות באמריקה. המחלקה המדוללת באמצעים ותקנים מנסה להילחם על עצם קיומה ונמלטת בקושי מחרב הקיצוצים של הנהלת המוסד. פטירתו של אחד מהפרופסורים הוותיקים פותחת מכרז למשרת הוראה תקנית. מכרז שבצוק העיתים נפתח אחת לעשור....

בינג' סדרות מתח בריטיות לצפייה בנטפליקס- לא משליכים ערב פנוי לפח

מהן הסדרות הבריטיות הטובות ביותר המשודרות בנטפליקס, ואיך כל זה קשור לשיעורי ילודה נמוכים באירופה וארה"ב? הילדים נרדמו, עלטה כיסתה את הבית. ערוצים אחד ושתיים משרדים תוכניות אקטואליה ובקיצור ישנה תחושה כללית שאין מה לראות, אבל מצד שני ישנה כמיהה עזה לשבור את שיגרת היום יום. הדקות נוקפות, העיניים מתחילות להיעצם ומחשבה טורדנית מפלחת את התודעה, האם נצליח למצוא סדרה או סרט מעניינים בנטפליקס  ולא סתם נוריד ערב לטמיון? המלאכה מרובה והזמן דוחק, ותחושות של ייאוש משתלטות על ספת הסלון. אל דאגה, זו אינה גזרת גורל, מצורפת רשימה של סדרות מרתקות היישר מהממלכה הבריטית, שכבר ניבא עליה חנוך לוין, "בלונדון טלוויזיה מצוינת", קחו את הזמן הוסיפו את הסדרות לרשימה הצפייה שלכם, ותודו לאל על כך ששירותי הצפייה הביאו איתם את מיטב התוצרת של ה BBC ישר לסלון הביתי. סדרות מתח בריטיות לצפייה מרתונית בנטפליקס בשם החוק ( Line of Duty )   שתי עונות מצוינות העוסקות ביחידה לחקירות שוטרים בלונדון. העונה הראשונה שוזרת בין שני סיפורים שלכאורה לא קשורים זה בזה הרג עבריין במהלך מרדף משטרתי וחקירת שחי...

אסף ענברי, הביתה, ידיעות אחרונות 2009

מלבד זיכרון עמום מחגיגת ביכורים בה השתתפתי בילדותי, לא התוודעתי ישירות לתנועה הקיבוצית. את החסר השלמתי בשורה של מיתוסים חלוצים ופנטזיות בלתי ממומשות. החברה הקיבוצית הצטיירה בעיני כחברת מופת, השקועה בפסטורליות ארוטית. בה אנשים אידיאליסטים משקיעים את מרצם בשירות החברה והמדינה. בצבא, הועמדתי לראשונה אל מול קיבוצניקים בשר ודם. מה רבה הייתה אכזבתי כאשר גיליתי שבין דמיוני למציאות ניצבת תהום. אלו שפגשתי היו בני דור ההפרטה, זהותם הקיבוצניקית באה לידי ביטוי באהבתם למאיר אריאל, בשתיית בירה גולסטאר בבקבוקים של חצי ליטר ובסגידה לסרט "מבצע סבתא". לאידאלים הסוציאליסטים לא נשאר כמעט זכר, ומרבית הסיפורים המינים שנקשרו לבני הקיבוצים בשנות התיכון התגלו כאגדות אורבניות. הפער שנגלה לעיני המשיך להטריד אותי במהלך לימודי באוניברסיטה, בהם התוודעתי לראשונה להוגים כא.ד גורדון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין ואחרים. בעקבות קריאה בחיבוריהם הרבים שמילאו מדפים בספריית האוניברסיטה נסקתי לגבהי האידיאולוגיה, אולם ההיכרות האינטלקטואלית לא סיפקה את השאיפה להכיר את ההוויה הקיבוצית לעומקה. במהלך חופשת הפסח, בעו...