אוגסטוס, ג'ון וילימאס, 2013, ידיעות אחרונות

כשלמדתי היסטוריה באוניברסיטה נמשכתי ללימודי העת החדשה, רציתי תשובות על שאלות השעה. התעמקתי בשאלות של לאומיות וחילון ופחות בדברי ימיהן של אימפריות עתיקות. חשבתי שההיסטוריה שלהן רלוונטית לתלמידי הארכיאולוגיה המתעניינים בחרסים. חוסר העניין שלי הוביל לכך שהסתפקתי בשני קורסי החובה העוסקים בבית השני, ולמען האמת עשיתי את המינימום הנדרש על מנת לסיים את הקורסים בציון טוב ולהמשיך הלאה, אל עבר השאלות שהעסיקו אותי. מדי פעם במהלך לימודי שבתי לעסוק בהיסטוריה האינטלקטואלית של היצירה הרומית וגם זאת מכלי שני ושלישי במסגרת לימודי פילוסופיה של הרנסאנס או עיסוק בנצרות. אך מעולם המעצמה האדירה הזו שהשאירה נכסי צאן ברזל וטבעה את חותמה בהיסטוריה של המערב לא משכה את תשומת ליבי באופן העומד בזכות עצמו.

לפני מספר שבועות רכשתי מתנה "בצומת ספרים" וכמו שכולנו מכירים נתקעתי במבצע של 1+1, עברתי במהירות בינות לספרים המשתתפים במבצע ולפתע עיני צדה את הספר, אוגוסטוס, של הסופר האמריקאי המנוח ג'ון וילימאס (1922-1994). לאחרונה יצירותיו של וילמיאס זכו  להתעניינות מחודשת שבאה לכדי ביטוי עם תרגום ספרו הנודע, סטונר, שזכה לשבחי הביקורת ולאהבת קהל הקוראים. אודה ואתוודה שאילוא קראתי ונהנתי מספרו הראשון בוודאי שלא הייתי רוכש  ספר העוסק בקיסר הרומי אוגוסטוס. מתוך כך ניגשתי לקריאת  הספר ברגשות מעורבים מחד אהבתי והערכתי ליצירתו של ויליאמס, אך מאידך מעולם לא נמשכתי לתקופה הרומית ולאחר שנכוותי בספרו של  רוברט גרייבס, אני קלאודיוס (עליית גג-ידיעות אחרונות, 2010) שהוליך עלי שיעמום שאין כדוגמתו ניגשתי אל הספר בחשש רב.

אוגסטוס סוקר את חייו של הקיסר גאיוס אוקטביוס החל  מעלייתו לאחר  הירצחו של יוליוס קיסר (44 לפנה"ס) ועד למותו בשנת 14 לספירה. הסקירה נעשת באמצעות טכניקה של הצגת  מכתבים וקטעי יומן של מספר גיבורים המקנים זוויות ראיות שונות להתרחשויות ההיסטוריות. הקטעים השונים המורכבים מתעודות "היסטוריות" שחוברו על ידי וילימאס מקנים לרומן ממד של אמינות. בחלקו השני של הספר נחשף הקורא למכתב אישי בו סוקר אוגוסטוס את תולדות חייו מזוית אישית. בתחילה טכניקת הכתיבה הייתה נראית לי יומרנית ומשעממת, אולם חיש מהר היא שבתה את ליבי והרגשתי כאילו אני קורא רומן בלשי משובח שבכל רגע ורגע נחשפים לנגד עיני חלקים חדשים מהפאזל. מלבד הכתיבה המעניינת עלילת הספר עומדת בזכות עצמה והיא מתפתחת לכיוונים מפתיעים המגלים את תושייתו ותעוזתו של הקיסר הרומי הנאלץ לתמרן את צעדיו בין שלל אינטרסים של חורשי רעתו.

ספרו של וילימאס העלה בי שאלות יסוד בדבר נאמנות, תפקידו של הכוח הפוליטי וטובת הכלל. שאלות יסוד אלו המועלות על ידי דמויות בנות אלפיים שנה המתוארות בסביבתן הטבעית מצליחה לעורר עניין, למרות מרחק הזמן. בעקבות כושרו האומנותי הלא מבוטל של הסופר המוצגים המוכרים מהיכלי הארכיאולוגיה קמו לתחייה וגלריית הדמויות של הקיסרים הרומיים  קיבלו ממד רלוונטי.  ברור שעבודתו של וילמיאס שונה מעבודת ההיסטוריון התר אחר חיפוש הנרטיב היסטורי, אולם יחד עם זאת בחן רב וילימאס  הצליח להנגיש את ההיסטוריה לקהל הרחב ולהחזיר לתחייה את העולם הרומי שבו פעל אוגוסטוס קיסר.

הספר עורר את סקרנותי בכל הקשור להיסטוריה הרומית ובעיקר למדד הפוליטי והתרבותי. על מנת להבין את ההתפתחויות נכנסתי פעם אחר פעם לויקופדיה וקראתי  מושגי יסוד בדבריה ימיה של האימפריה הרומית. לדעתי, טוב הייתה עושה הוצאת ידיעות אחרונות לו הייתה מוסיפה בסוף הספר מילון מושגים בסיסי המסביר את התארים והתפקידים השונים המופיעם בספר, כו כן מפה של המקומות השונים הייתה מקילה את התמצאותו של הקורא בינות לאינספור המקומות המוזכרים לכל אורכה של העלילה. בעודי קורא בלהט את ערכי הויקופדיה הרלוונטים הצטערתי מאוד שבתקפות לימודי לא ייחסתי לתקופה הרומית את החשיבות לה היא ראויה ושמרבית ידיעותי לגביה שאובות מהקשרים יהודיים ספציפים, המשולים להכרת החברה הישראלית של ימנו מפשקוולים של נטורי קרתא.

לסיכום, אוגסטוס הוא רומן מעניין ופעמים אף מותח הפותח בפני הקורא צוהר לעולמה של האימפריה הרומית ולדמויות שמשלו בה. אין לי ספק שמלומדים המכירים את התקופה יזדעזעו מחוסר הדיוק והחירות האומנותית שנטל לעצמו ווילימאס, וזאת על אף שניכר שהוא ערך תחקיר מעמיק בטרם כתב את ספרו. אולם לדעתי עצם כתיבתו של הספר בצורתו שובת הלב, מהווה שירות חשוב בהנגשתה של ההיסטוריה לקהל הרחב. באמצעות הרומן קיבלה דמותו של אוגוסטוס ממד חדש ורלוונטי המעלה שאלות הנמצאות בבסיס ההוויה הפוליטית-חברתית של החברה המערבית בימנו אנו. בכך מצטרף ווילימאס, להבדיל,  ליוצרים גדולים כדוגמת שקספיר שבאמצעות מחזהו, יוליוס קיסר, הקנה לדמותו של יוליוס קיסר חיים של אייקון תרבותי שבאמצעותו  נידונות כבר מאות בשנים סוגיות חברתיות ואנושיות החורגות בהרבה מההקשר ההיסטורי הספציפי  בו פעלה הדמות המתוארת.  

ג'ון ויליאמס, אוגוסטוס, ידיעות אחרונות תירגמה מאנגלית: שרון פרמינגר, 2013, 380 עמ'