על אף הכתיבה
האינטנסיבית בדבר קורות היהודים במלחמת העולם השניה, עלילות הריגול שהתרחשו באותה
העת לא זוכות לכתיבה מרובה בעברית (מלבד ספריו של מיודענו מיכאל בר זוהר) ועל כן
שמחתי מאוד להיתקל בספרו החדש של אלן פריסט, מרגלי הבלקן, שבמרכזו ניצבות פרשיות
ריגול מראשית שנות הארבעים.
במרכז הספר ניצב,
קוסטה, איש משטרה יווני העוסק בפרשיות עדינות המתרחשות ברחבי העיר סלוניקי. עם התקרבותה של המלחמה לגבולותיה המערביים של
יון נאלץ קוסטה לעזוב עלילות של בגידות ותככים בין בעלים לנשותיהם ולעסוק יותר
ויותר באירועים הקשורים לענק הגרמני הממתין בגבולותיה של יוון. השינויים בהלכי
הרוח של המלחמה מובילים להגעתם של מרגלים באישון לילה, להברחת גבולות, למילוט
טייסים שמטוסיהם הופלו בלב אירופה, להפצצות מהאוויר, למפגשים מחתרתיים ולאיסופי
נשק ליום פקודה בקיצור כל הרפרטואר המוכר של עלילות ריגול והתקוממות. נראה שפריסט
התקשה לבחור במה להתמקד ועל כן הוא פשוט שפך לתוך ספרו הקצר יחסית (פחות משלוש
מאות עמודים) את כל המרכיבים האפשריים, אליהם הוא הוסיף קצת רומנים והתאהבויות
בלתי אפשרויות שם בתנור לזמן לא מוגדר והינה לפנינו ספר אפוי למצחה בטעם לא ברור.
לאורך הקריאה שבה
ועלתה בי התחושה הנוצרת בעת אכילת עוגת הבית של אוסם, טעם לוואי נוראי אך יחד זאת
אינך יכול להפסיק לאכול. כך בדיוק גמעתי את הספר במהירות הבזק אולם מיד לאחר מכן
נזקקתי לחוויה ספרותית מתקנת על מנת להעביר את התחושה שקראתי ספר טיסה שאינו מיועד
לחובבי ספרות אלא לאנשים שלצערם נתקעו ללא טלוויזיה בדרך לעבודה.
לסיכום, מרגלי
הבלקן, הוא בראש ובראשונה פיספוס משום שהוא מתאר תקופה מרתקת שבה בני אדם
נזקקו לתיחכום, מזל ותושיה על מנת לשרוד. למרות חומר הגלם המרתק והמשובח פרוסט
הוציא מתחת לידיו רומן תעשייתי ושבלוני המתאים לטיסות ארוכות במיוחד בהן מסך
הטלויזיה אינו עובד או למשמרות לילה של סטודנטים מנומנמים הממתינים לתום משמרתם.
שוב עולה השאלה, כיצד ספר כה דל הצליח להבקיע את דרכו לרשימת רבי המכר של
הניו-יורק טיימס? ניחוש מושכל ועיון מהיר באינטנרט מעלה שהתשובה נעוצה במערכת יחסי
ציבור משומנת שהצליחה למצב אותו בתוכניות בוקר, במגזינים ובאתרי מכירות שהמריצו אותו לתודעת הציבור וסללו את דרכו להצלחה כלכלית שמעט ספרות נמצאת בצידה.
אלן פרוסט, מרגלי
הבלקן, תרגמה: צילה אליעזר, הוצאת מטר, 2013, 286 עמודים
Alan Frust, Spies of the
Balkans, 2010.
תגובות
הוסף רשומת תגובה