אחת מאבני היסוד עליה מושתת מעמד הביניים הינה אשליית היציבות
הכלכלית. אנו לוקחים משכנתאות לשלושים שנה מתוך אמונה שנמשיך להתפרנס ברווחה בשנים
הבאות עלינו לטובה, שקצב האינפלציה יהיה נורמאלי ושיטת פריסת התשלומים תמשיך כך
שנוכל להמשיך לצרוך יותר מהכנסתנו הממשית. צבא שלם של פרסומאים וקופירייטרים
מחזקים בנו את האשליה באומרם שבימי סגריר נוכל לפנות אל הבנק ולקחת הלוואה בתנאים
נוחים ולהמשיך מחוייכים אל עבר הנופשון הבא. מר ונמהר הוא היום בו האשליה מתפוגגת
והמציאות העגומה מכה בנו ללא רחם. במשבר הכלכלי הגדול של שנות השלושים בארה"ב
אנשים הגיעו לחרפת רעב ורבים הטילו את עצמם מגורדי שחקים אל זרועותיו המנחמות של
המוות. מחנות עקורים הוקמו בשולי הערים, וגברים נשים וטף ליקטו בפחים שאריות מזון,
אומללות זו לא התרחשה לפני מאות בשנים, אלא רק לפני שמונים שנה. יחד עם זאת טבעו
של הזיכרון האנושי להדחיק אירועים טראומטיים ולהעצים רגעי גיל ושמחה. לא חלפו
השנים והקפיטליזם הנהנתן וחסר הדאגות יצא לו מן השק. בני המעמד הבינוני
בארה"ב החלו להשקיע את כספם בשווקים ספוקולטיווים, לקחו משכנאות גדולות,
ומינפו הון קטן על מנת לרכוש מיני מותרות החל ממכוניות פאר וכלה בבתים צמודי
בריכה. התחושה הייתה שהחגיגה יכולה להימשך לנצח, אולם חלומות לחוד ומציאות לחוד.
בשנת 2000 התפוצצותה של בועת ההי-טק האמריקאית שלחה איתותים שימי ההוללות יכולים
להסתיים באבחה של מסכים אדומים המבשרים את בואו של המשבר. האיתותים התעצמו והפכו
למציאות קודרת כמה שנים מאוחר יותר עם בואו של משבר האשראי ונפילתם של הבנקים ובתי
ההשקעות. במהירות הבזק נכנס המשק האמריקאי לסחרור מסוכן הגורר עימו אל פי פחת
מיליוני בתי אב שבין לילה הפכו מאנשים אמידים וחייכנים לבעלי חוב ממורמרים התרים
נואשות אחר מקורות פרנסה. בתים הוגפו, בתי עסק נאטמו ורבים נזרקו לרחובות, הזוהר
האמריקאי התגלה כאיפור זול המסתיר מאחוריו פנים מכוערות למדי.
הנפילה הכלכלית הגדולה והמשמעויות החברתיות שבעקבותיה מעסיקות רבות את
התרבות הפופולרית בארה"ב וזוכות לתהודה רחבה בקרב הציבור הרחב. בין יצירות
אלו ניתן למנות את סדרת הדרמה, שובר
שורות. שבמרכזה עומד מורה מתוסכל
לכימיה שטרדות הפרנסה מובילות אותו אל מדרון חלקלק של מעורבות בעיסקאות סמים ופשע
מאורגן. כיוון אחר המציג את ההדרדרות המוסרית בחברה האמריקאית לנוכח המשבר הכלכלי
ניתן למצוא בסרטו עטור השבחים בו מככב לאונרדו דה-קפריו ה"זאב
מוול-סטריט". במסגרתו של גל יצירה זה ניתן למנות גם את המותחן החדש
של לינווד
ברקלי (Linwood Barclay) , המוכר לקורא הישראלי משורה ארוכה של ספרי מתח שתורגמו לעברית בשנים האחרונות.
במרכז ספרו האחרון, התאונה (מודן,2013) של ברקלי ניצבת משפחה אמריקאית טיפוסית המתגוררת בעיר פרברית
בקונטיקט. עסקיו של אב המשפחה נקלעים לקשיים עקב המשבר בשוק הדיור האמריקאי, אישתו
מנסה להיחלץ לעזרת המשפחה ומכאן מתחילה הדרדרות מהירה ומבעיתה. כמו שעיר המשתלח
במורד ההר כך מתפרקים חיי המשפחה הנזרעים בגופות של מכרים הסובבים אותם. בתחילה
המוות נראה אקראי וחסר אבחנה אך אט אט מתגלים דפוסים המראים שהמקרים שזורים זה בזה
ומסתירים עלילה סבוכה ההולכת ומתפתלת בסבך של שקרים ומעשים בהם אנשים מן הישוב
הופכים לאנשי מדון.
מלבד העלילה הסוחפת המאפיינת את כתיבתו של ברקלי ספרו האחרון מצליח
להעביר לקורא תחושות עומק מהווי החיים של הבורגנות האמריקאית המתמודדת עם מציאות
כלכלית המאיימת להחריבה. השילוב בין איכות הכתיבה הבלשית מחד והרגישות החברתית
מאידך הופכים את ספרו של ברקלי לחיבור משובח המקנה לקורא הנאה מרובה.
לסיכום, הטלטלה הכלכלית שחוותה החברה האמריקאית בשנים האחרונות ממשיכה
לעצב את עולם היצירות התרבותיות הנוצרות בארה"ב. לתחושתי ביצירות אלו טמון שינוי תפיסתי מהותי כאשר את
הזחיחות והיהירות של מעצמת על כל יכולה מחליפה
בהדרגה תפיסה מורכבת יותר אשר מצליחה לחדור מבעד להררי המייק-אפ ולזהות את החברה
בתחלואיה ואת האדם במערומיו.
לינווד ברקלי, התאונה, תרגמה מאנגלית איה מלמד, מודן, 2013, 413 עמ'
ספר מרתק, מצער לדעת שגם עכשיו המצב נותר זהה וכן יש צניחה בכלכלה וכן באיכות החיים בכל העולם.
השבמחק