דילוג לתוכן הראשי

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

ריצת המרתון של ראש השנה


  




הגעה פתאומית  לבית הכנסת בימים הנוראים משולה להצטרפות לקבוצת ריצה רגע לפני  ירייית ההזנקה לריצת מרתון. בעוד שחברי הקבוצה סופרים את הימים והשעות לרגע האמת, מתאמנים במקצים המתחילים בשעות בוקר מוקדמות, מתאימים את תזונתם ומייחלים ליום הגדול. לפתע נכנס לכר הדשא מתאמן חדש לגופו גופיה הנמתחת על כרס קטנה ונעלי ריצה שטרם התבלו נעולות לרגליו.  בעוד שהם מכירים את המקצב הייחודי, את הזמנים הנכונים בכל פיתול ופיתול, הוא משתרך אחריהם מתנשף ונושף אוחז בצלעותיו ונאנח. אין זה מפתיע שאל מול ריצתם הקצובה  ריצתו בולטת בחריגותה  ובתלישותה.

בעוד רגע מסתייימת קריאת התורה והחזן יתחיל לקורא את המילים המצמררות "עלה אלוהים בתרועה ה' בכל שופר", עדת המאמינים מחכה לרגע השיא לקטרזיס של העשיה הדתית. ההתרגשות ניכרת, המתפללים מיטיבים את טליתותיהם, גרונם ניחר מניגון ושיר נכונים לרגע האמת. לעומתם, אני ניצב מעולף מצטנף בירכתי האולם בסמיכות לארון הספרים הגדוש, מעלעל בדפים חומק בין השורות מסתתר בין האצבעות הפורטות על השורות מחפשות תשובה. הם מתעלים ואני מתפוגג באוויר המזגנים, בהבל פיהם, בריח הקוגלים השומניים הנישאים ונדבקים בנקבוביות העור.

כמו בכל תהליך משמעותי על מנת לחוות חוויה אמיתית שאיננה רק כסות יש צורך במאמץ, במחוייבות ובעיקר בהתמסרות. כאשר מדובר על חוויה רוחנית הדברים נכונים שבעתיים. לא ניתן להיזרק לתקיעת שופר ולקוות שמיתרי הלב ירטטו כאשר תשמע התקיעה הגדולה. עם כל הרצון הטוב אנחת הלב לא תצא למרות השתדלותו של החזן, וניגוני המתפללים. חוויה היא דבר נבנה המצריך התכווננות ארוכה רצופה בעליות ומורדות, הדרך למעשה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה. ללא הדרך החוויה הינה תלושה והאדם החווה הופך לאורח לאנתרופולוג המביט בסיטואציה שהוא אינו חלק ממנה.

אם להיות כן עם עצמי גם כשהשתייכתי סוציולוגית לקבוצה הדתית לאומית שחייתה בשכונת ילדותי, חשתי את הפער העצום בין המציאות המתסכלת בה אני ממלמל פסוקים וחש ייאוש ושיעמום לבין הכמיהה הפנימית של להתחברות והתעלות שבקדושה. עד היום אני אוהב את הרעיונות, את המבנים התיאולוגים עליהם מושתת הפרקטיקה הדתית את תחושת העל זמניות הנגרמת כאשר אני קורא טקסטים האורגים יחדיו דורות על דורות של יצירה יהודית. אולם כאשר אני פוגש את הפרקטיקה הדתית (והייתי בעשרות בתי כנסת לאורך חיי, במגוון ערים וארצות) אני חש תחושה קשה של ביקורתיות הנובעת מהפער בין הפרקטיקה לתיאוריה. בין המילים הגדולות, האידיאלים למעשה הדתי עצמו המצטמצם לא פעם לחוויה מפוהקת, המלווה בבריחה לשיחה בטלה לקריאת עלוני פרשת שבוע ופעמים בעיון בטקסטים עמוקים יותר תוך כדי הימהום מנגינות.

 מלבד תחושת התיסכול המקננת בי בשל הפער שבין האידיאל למציאות הנחוות, לאורך התפילה אני שב ומייסר את עצמי על כך  שאינני יכול להניח את הביקורתיות בצד ולהינות ממה שקיים. שוב ושוב אני נשאב למערבולות של תחושות, רגשות ומחשבות המוציאות אותי תשוש ומדוכדך, בתחושה שאני גולה בתרבותי שלי. כמו פליט מסירה טרופה אני נאחז בקרן אור המגיחה מבעד לחלונות, מתמכר למגעה וכמהופנט יוצא החוצה מביט בשמיים, מתמכר לרוח המלטפת והולך הביתה בצעדים נמרצים מנסה להשיב לעצמי את החיות הגלומה בעצם החיים עצמם. הריאות מתמלאות באוויר קריר ואני חושב לעצמי, אולי בכלל אני לא מתאים לריצות ארוכות, אולי אני טיפוס של כדור נוצה. 

ראש השנה, תשע"ה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

שלוש סדרות מתח ישראליות שיעוררו לכם את הסגר

 עלייתו של תאגיד השידור כאן 11 עוררה שדים מרבצם. רשות השידור המיתולוגית הובסה על ידי הערוצים המסחריים, הסכמי העבודה שהונחו על צווארה לא אפשרו לה להתחדש ולהשתנות ותחושה של  ייאוש  וחוסר רלוונטיות פשטה במסדרונות רוממה השוממים. לאחר שהוחלט על פירוקה והקמתו של תאגיד מחודש  החל מאבק פוליטי עיקש. כדרכו נתניהו חזר בו וסוגיות של תרבות ובידור פינו את מקומן לזהותם  הפוליטית של הכתבים, למידת העצמאות בדיווח ומעל הכל לסוגיית הסוגיות, מידת הנאמנות לראש הממשלה ולחבר מרעיו. הימים חלפו, הניסיונות לבטל את הפירוק כשלו והתאגיד יצא לדרך. בשנתיים שעברו מיום הקמתו התחוללה לא פחות ממהפכה תרבותית בישראל, היצירה המקומית נסקה וללוח השידורים החלו להגיח תכניות מקור שרעננו את רצועות השעמום של הערוצים המסחריים שלא הצליחו לייצר תוכן מלבד רצועות אקטואליה ארוכות הממחזרות ידיעות במשך שעות ותוכניות ריאליטי מתוחות כמו גומי לעיסה, המנסות להפיק את מיצוי הטעמים המרבי מהתערובת הזולה.  לצד תכניות אקטואליה אינטליגנטיות ומרחיבות דעת, הופקו סדרות תעודה חדשות שפתחו בפני הצופים עולמות לפינות נסתרות בקיו...

בינג' סדרות מתח בריטיות לצפייה בנטפליקס- לא משליכים ערב פנוי לפח

מהן הסדרות הבריטיות הטובות ביותר המשודרות בנטפליקס, ואיך כל זה קשור לשיעורי ילודה נמוכים באירופה וארה"ב? הילדים נרדמו, עלטה כיסתה את הבית. ערוצים אחד ושתיים משרדים תוכניות אקטואליה ובקיצור ישנה תחושה כללית שאין מה לראות, אבל מצד שני ישנה כמיהה עזה לשבור את שיגרת היום יום. הדקות נוקפות, העיניים מתחילות להיעצם ומחשבה טורדנית מפלחת את התודעה, האם נצליח למצוא סדרה או סרט מעניינים בנטפליקס  ולא סתם נוריד ערב לטמיון? המלאכה מרובה והזמן דוחק, ותחושות של ייאוש משתלטות על ספת הסלון. אל דאגה, זו אינה גזרת גורל, מצורפת רשימה של סדרות מרתקות היישר מהממלכה הבריטית, שכבר ניבא עליה חנוך לוין, "בלונדון טלוויזיה מצוינת", קחו את הזמן הוסיפו את הסדרות לרשימה הצפייה שלכם, ותודו לאל על כך ששירותי הצפייה הביאו איתם את מיטב התוצרת של ה BBC ישר לסלון הביתי. סדרות מתח בריטיות לצפייה מרתונית בנטפליקס בשם החוק ( Line of Duty )   שתי עונות מצוינות העוסקות ביחידה לחקירות שוטרים בלונדון. העונה הראשונה שוזרת בין שני סיפורים שלכאורה לא קשורים זה בזה הרג עבריין במהלך מרדף משטרתי וחקירת שחי...

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

שבע מידות רעות בראשית המאה בשנות לימודי לתואר הראשון הסתכלתי בקנאה בחברי הסגל שהילכו במסדרון המחלקה להיסטוריה של עם ישראל. קינאתי בדרך הילוכם במבטם המהורהר בשיח הידעני שקיימו עם הסטודנטים לתארים מתקדמים שחיכו בציפייה למוצא פיהם. הייתה לי תמונה רומנטית  לגבי  אלו שהקדישו את ימיהם לעולמות הרוח. עם ההגעה לתואר השני התחלתי להבין את הפער בין מציאות לבין דמיון. התחלתי להתוודע למשפך הצר ההופך עם השנים לזרזיף דקיק ככל שהדרך במעלה התארים הולכת ומתארכת. הקילוח הדקיק הזה עומד במרכז ספרה של מאיה ערד, שבע מידות רעות (חרגול, 2006). שבע מידות רעות- תיאור מכלי ראשון מאיה ערד הנשואה לאיש אקדמיה המלמד בארה"ב ובעצמה לימדה כמרצה במגוון אוניברסיטאות מכירה בקרוב את הפער בין דמיון למציאות. במרכז ספרה נמצאת המחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטה הבדיונית, רדוורס, השייכת לליגת הקיסוס של האוניברסיטאות באמריקה. המחלקה המדוללת באמצעים ותקנים מנסה להילחם על עצם קיומה ונמלטת בקושי מחרב הקיצוצים של הנהלת המוסד. פטירתו של אחד מהפרופסורים הוותיקים פותחת מכרז למשרת הוראה תקנית. מכרז שבצוק העיתים נפתח אחת לעשור....