טדיאוש דולנגה-מוסטוביץ', הקריירה של ניקודם דזימה, עם עובד, 1989

הפארסה הפוליטית בה אנו נתונים נראת כלקוחה מתאטרון אבסורדי, קשה לתת היגיון במציאות בה מצד אחר המשק נקרא לאחריות ומנגד הממשלה מתנפחת ל-35 משרדים הגדושים בשרים וסגני שרים. קשה לראות אור כאשר יוזמות פופוליסטיות פותחות את מהדורות החדשות ותכניות כלכליות שאמורות להיטיב עם העסקים הקטנים מנותבות בסופו של דבר לכיסיהם של בעלי הון. אפשר להתמרמר, צריך לחתור לשינוי אך ההתמודדות היום יומית טמונה ביכולת לראות את הדברים בהומור בריא. ספרו של הסופר הפולני,טדיאוש דולנגה-מוסטוביץ (1898-1939), "הקריירה של ניקודם דיזמה". מצליח להראות את הפוליטיקה ואת היחסים בין ההון והשלטון בצורה משעשעת במיוחד. בחמלה המעוברת ברשעות אירונית הוא מגולל את סיפור עלייתו של ניקודם מאשפתות ועד ללב הקבינט של ממשלת פולין בין שתי מלחמות העולם.

מהביבים של שכונות העוני  לכס הקבינט הממשלתי

לאחר שסבל מחרפת רעב, נאלץ לחיות כדייר משנה בדירה עלובה ברבעים הפחות בוהקים של וורשה תוך שהוא מתנחם בזרועותיהן של יצאניות מוכות כינים. נופלת לידיו של ניקודם הזמנה לאירוע מלכותי, כאשר בראשו רק רצון למלא את כרסו המקרקרת, הוא פונה לאותה מסיבת רבת הוד. שורה של תקריות בלתי צפויות והנחות יסוד מוטעות של המארחים פותחים בפניו של ההלך הרעב שורה של הזדמנויות. כך במהירות מסחררת מאיש אשפתות מפלס לו העלם השאפתני את דרכו בין ניהול אחוזה, ייסוד בנק, ייעוץ לבכירי השרים ומסיבות קוקטייל עתירות אלכוהול ויצרים.

חיש מהר מבין הגיבור את כללי המשחק של החברה הגבוה. במיומנות של חתול רחוב הוא מאמץ כללי התנהגות שמאפשרים לו לפלס את דרכו במהירות. כדאי להתחבר להלכי הרוח המרכזים, שתיקה רבת משמעות מזכה את הגברים שבחדר בהילה מכובדת של חוכמה ושיקול דעת, במקרה של חוסר ידיעה בנושא המדובר עדיף להגיד מילים כלליות כמו: "הדבר מורכב", "יש לראות את ההשלכות ארוכות הטווח", "אין להיחפז". במקרה שאין כל מוצא כדאי לפנות לרגשות הבסיסיים ביותר והם כמובן במחוזות הפחד. אפשר להפחיד את הדוברים, ליצור מצג שווא של כוח ובעיקר לצייר מצג שווא של שליטה אמצעות משחק ביטחון עצמי, הרמת קול והתנשאות מעוררת כבוד.

כאשר הטיעונים חלשים תפנה לגימיק

מבט חודר על טבע האדם

כל הטיפים הללו מוכרים לנו טוב מאוד מהביצה המקומית שלנו. פעם אחר פעם שמורם המסך ואנו "זוכים" להתקרב לאותם בעלי שררה, מתגלת תמונה מביכה. המרחק בין התדמית לבין המציאות הוא רב, אך יותר מאשר הדבר מעיד עליהם הוא מעיד עלינו. הכמיהה למנהיגות, הרצון למושיעים שיוציאו אותנו מסבך המציאות כה עז, עד לכדי כך שאנו מוכנים להתעלם ולהפנות מבט ממרבית ההתנהגויות שלא נוחות לנו. מעבר  למה שנגלה לעיננו את המרחבים הרחבים של חוסר הידיעה אנו משלימים פעם אחר פעם  באמצעות הדמיון. ולדמיון יש חוקים משל עצמו, הוא מצ'פר, מוסיף ומאדיר את הדובר תוך שהוא מוסיף לו כף גדושה של תכונות חיוביות שיעלו בקנה אחד עם עולמו הפנימי. כך דמויות בינוניות להחריד מקבלות הילה של מנהיגות תוך שהן עוברות מעמדה אחת לאחרת, כחלק ממשחק של חבר מביא חבר.

הומור חד כתער שמצליח לבתר ריקבון חברתי 

ספרו של טדיאוש דולנגה-מוסטוביץ',שזור בהומור מעולה. הדיאלוגים בין אנשי האצולה הפולנית לבין הפקידות הבכירה ותגובותיו של גיבור הסיפור, ניקודם, יוצרות קומדיה במיטבה. אהבתי את העוקצנות, את המגוחכות של הדמויות ואת הרצון של כולם להלך לפי הכללים החברתיים.

למרות שפעמוני האזהרה בדבר אופיו האמיתי של החבר המסתורי הכו בפניהם של הסובבים. פעם אחר פעם התנהגותו הוכנסה לפרשנות מתוך מסגרת המושגים המקובלת. כך שלא משנה מה התרחש במציאות פרשנותם של הסובבים, שבה והחזירה את ההתנהגות לטווחי הנורמות החברתיות המקובלות. בעוד שמי שלא חשב כך הוגדר חיש מהר על ידי הרוב כיש בכך שיעור חשוב על ההתנהגות האנושית ועל הקנאי, צר אופקים ואף כמשוגע.  התנהגותם של הסובבים מלמדת אותנו שיעור על חיי האופן הו בני האנוש מפרשים את המציאות בה הם חיים. באופנים שעל פי רוב אינם חותרים לאמת או לטוב, אלא ליציבות וקוהרנטיות, הכמיהה לסדר והבנה מובילה לכך שאותות אזהרה החורגים מהנורמה מודחקים לקרן זווית, וההשלמות האוטומטיות מובילות ליצירת מצג שווא המסביר את המציאות על פי עולם המושגים הקדום.

בימים אלו של חשכת עבים ואי וודאות הספר, הקריירה של נוקדים דיזמה, מהווה משב רוח מרענן של עונג המלווה פעם אחר פעם הוא בפרצי צחוק רמים ובזיק של ציניות שובבה בעיניים. בימנו אלו חוויות שלא ניתן לזלזל בהן  וכאשר הן נקרות בדרכי אני מאמץ אותן בהתלהבות רבה.  

טדיאוש דולנגה-מוסטוביץ', "הקריירה של ניקודם דיזמה", עם עובד, 1989, 346 עמ'