#אברהם אייזן ממליץ - המלצות וביקורות פודקאסטים, סדרות, ספרות

עם כניסתם של ערוצי הלווין והכבלים לפני כשני עשורים לשוק הטלוויזיה הישראלית לוח המשדרים הטלוויזיוני השתנה ללא היכר.  לפתע את מקומם של קישקשתא וערב חדש תפסו סדרות אמריקאיות נוצצות. דרמות מסמרות שיער, סדרות משטרה המתחקות אחר תחנות עמוסות פושעים מסתוריים וגולת הכותרת סדרת החקירות ובתי המשפט "חוק וסדר" המצליחה בעשרים השנות האחרונות,  לרגש מיליוני צופים מרחבי העולם עונה אחר עונה.  בין רגע נכנסו לסלון ביתנו אולמות משפט ספונים בעץ משובח, שבחללם מתחוללות דרמות קורעות לב ומורטות עצבים. הסדרה  ובנות דמותה הצליחו  להציב רף גבוהה לספרות המתח המשפטית, שלפתע נצרכה להתמודד עם תחרות קשה על ליבו של האדם המחפש מפלט מחיי היום יום העוטפים אותו.  הרגשתי באופן מובהק  את ההתמודדות בין השתיים כאשר קראתי השבוע את ספרו של ג'ון גרישם, הערעור (מודן,2008). הספר הינו  ספרו העשרים במספר של גרישם הידוע כאחד מסופרי המתח המצליחים בכל הזמנים, שספריו עובדו לסרטים וסדרות עטורות פרסים. במרכזה של העלילה ניצב ערעור המוגש לבית המשפט העליון במדינת מסיפיפי, וזאת לאחר שבית המשפט המ...

בחופשת הקיץ של סוף כיתה ו' נסעתי לנופש בן שבוע אצל חברים של הורי בכפר תבור, מידי בוקר היינו לובשים בגדי ים ורצים לבריכת היישוב. בעודי מנסה להתרגל לשמש הקופחת ולריח הכלור, שני ילדיהם שהיו צעירים ממני בשנה כבר שחו במרץ במימיה העמוקים של הבריכה. אני לעומתם נכנסתי בהססנות דרך הסולם לאזור הרדוד שבבריכה, אט אט היו רגלי במים ולאחר שהמים כיסו את מותני התחלתי לנוע באופן מסורבל לעברה השני של הבריכה הראש יצא ונכנס בחוסר התאמה לתנועות, ולכן בלעתי מי כלור קרירים שגרמו לי להשתעל קלות. כשהגעתי לאחר זמן ממושך שנראה בעיני כנצח לקצה השני של הבריכה, הביטו עיני בשתי רגליים שעירות, שזופות וחזקות, הן היו שייכות למציל שהביט בי בעיניים זועפות: "אתה האורח הירושלמי, תעשה טובה תישאר ברדודים", אמר והפנה ממני את מבטו המאוכזב אל עבר המתרחצים השזופים שהשתעשעו במי הבריכה הקרירים. הייתי המום ומושפל מדבריו וחברי הצעירים ניסו לנחם אותי ולהראות לי שניתן להינות גם באזור הרדוד. על אף נסיונותיהם הנוגעים ללב נצרבה בתודעתי ההכרה שכמו ירושלמים רבים, אינני נמנה עם השחיינים ועל כן על פי רוב אני מעדיף את הכסא...

כשהייתי בכיתה ג' נסגר בית הספר השכונתי בו למדתי,  בעקבות זאת נאלצתי לצאת מהשכונה ולהסחב באוטובוסים לבית ספר "דוגמא עוזיאל" ששכן בסמיכות לשוק מחנה יהודה בירושלים.  היציאה מהאזור המוכר הובילה לכך שלפתע הכרתי ילדים שלא היו חלק מנוף שכונת ילדותי: היו בינהם ילדי שמנת המשתייכים לאצולה הירושלמית המתגוררת בשכונות טלביה ורחביה וילדים למשפחות מעוטות יכולת שהתגוררו בסימטאות הקרובות לשוק הססגוני של שכונת מחנה יהודה. ערב רב של ילדים רועשים וגועשים המייצגים את הפסיפס הצבעוני  של עיר קולטת עליה, על פי רוב לא הרגשתי בהבדלים ביננו, עד לכיתה ז' עת החלה עונת הבר מיצוות. באירועים אלו נפתחו בפני תרבויות שלא הכרתי: שירים בפרסית, מוזיקת מועדונים ומעל הכל להקה שביצעה ריקודים ושירים בכורדית. על אף  מרחק השנים, אני עדיין זוכר את ההתרגשות שאחזה בי עת שמעתי לראשונה את קולו הייחודי של ה"זורנה" החליל הכורדי המלווה בתוף רועים גדול. הריקודים שלוו לתיפוף היו נראים לי כאחוזי כישוף, מעין שמחה שלא ראיתי מעודי. לאחר מכן קניתי לי כמה קסטות של מוזיקה כורדית באחת מחנויות הקסטות בשוק, ומצא...

פרשות "תזריע-מצורע" מהוות אתגר של ממש בפני דרשנים  הנצרכים להפיח חיים ולמצוא  מסרים אמוניים בפרשות העמוסות בפרטים טכניים של עבודת הקורבנות ומעל הכל   בפרטים תיאוריים של מחלות עור זיהומיות שקהל שומעיהם המבוסם בחמין שבתי  אינו מעוניין להיות חשוף אליהם בעודו מנשנש גזרי מלפפונים חמוצים עת הדרשן מלהטט במילותיו.  בזכות האתגר, נזקקתי לחשיבה יצירתית  שהובילה אותי למציאת רעיון המקשר בין פרשת מצורע לבין אחד מהיסודות המרכזים בעבודה החינוכית בה אנו עוסקים מידי יום. על פי התפיסה המקראית ישנו קשר ישיר בין מחלות פיזיות לבין מעשיו של האדם. שיאה של תפיסה זו באה לידי ביטוי במחלת הצרעת התוקפת את העור ונגלת לעיני כול.   על פי הדין המקראי אדם המאובחן כחולה במחלה זו מורחק מהמחנה לשבע ימים ולאחר מכן לאחר אבחנה נוספת של הכהן עליו לעבור טקס טיהור אשר בסופו הכוהן מקריב קורבן המכפר על חטאו של האדם הנגוע. ההליך המתואר מראה שכפרתו של אדם הנגוע בצרעת אינה נעשת בנקל, אלא זהו תהליך מפרך הכולל שורה של פעולות סימליות   שלאחריהם  החוטא שב  אל זרועות...

עבודת תיזה משולה ליציאה למסע בארץ בלתי נודעת, אתה מביט ממרום ההרים רואה מעיין ומתחיל לצעוד. מצוייד במפה שצויירה על מפית ובברכת דרך של שני נווטים מנוסים שנותנים לך אין ספור עצות אך מחכים שתתנסה בתלאות הדרך לבדך, כאשר חיוך של טיילים ותיקים נסוך על פניהם. על פרשנות האגדה שמעתי כבר מימות ילדותי, עת היה הספר ,עין יעקב, מונח בספריית הסלון שבבית הורי. אולם, כמו נוסע דרכים ששמע על עיר מיוחדת במינה השמועות החלו להתגבש לכדי צורות של ממש רק לאחר שנים רבות, אי שם במהלך שנות לימודי לתואר הראשון במחלקה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון. הודות להרצאותיו של ד"ר אפרים שוהם-שטיינר התוודעתי לעולם היצירה של יהדות אשכנז. בשנה השניה והשלישית הכרתי את ד"ר אמנון רז-קרקוצקין שפתח בפני צוהר למהפכת הדפוס ולתמורות שהיא חוללה בעולם היצירה היהודי החל מהמאה ה-16. באותה העת למדתי בבית המדרש , דרומא, שבאוניברסיטת בו גוריון. את יחסי הסלידה מהיצירה התלמודית שהתגבשו אצלי לאורך שנות לימודי התיכוניים החליפה התרוממות רוח של ממש. לפתע הפך הטקסט התלמודי מקודקס הלכתי מיושן הכתוב בשפת   חרטומ...

הדיון הציבורי המתנהל בחברה הישראלית בדבר עסקאות שבויים ומשא ומתן עם ארגוני הטרור, הגיעה לשיאו עם חטיפתו של רב"ט גלעד שליט על ידי ארגון החמאס ב-25 ביוני 2006. חמשת השנים שעברו מיום חטיפתו ועד שיבתו לבית הוריו, לוו בדיון ציבורי נרחב ששיסע את החברה הישראלית. האופוריה שליוותה את שיבתו למחוזות ילדותו נמהלה בחשש מפני תוצאותיה של העיסקה שבמסגרתה השתחררו לחופשי למעלה מ-1,000 מחבלים. גם כיום כמעט שנתיים לאחר העיסקה אין קונסזוס האם ראש הממשלה דאז, בנימין התניהו, הינו מנהיג אשר חרף הלבטים דבק בערך הרעות   או שמא מנהיג   פופוליסטי שביצע עיסקה מפוקפקת על מנת לזכות בפופולריות זולה. נראה שכמו כל דיון באתיקה גם לשאלה זו אין תשובה חד משמעית, כאשר תמיד ניתן להקשות על מניעיה הנסתרים של ההנהגה הפוליטית ולפקפק בטוהר כוונותיה (אם בכלל ניתן להשתמש במושג טוהר בהקשר הפוליטי). לתוך סבך שאלות אלו נכנס הסופר והמנהיג החברתי, יובל אלבשן, המעמיד במרכז ספרו הבדיוני, תיק מצדה (ידיעות אחרונות, 2011), את שאלת שחרורו של סא"ל נמרוד גרין שנחטף על ידי ארגוני הטרור בעת פעולה ברצועת עזה ונמצא בשבי מזה תשע שני...

כבר כמה פעמים תיארתי בפוסטים קודמים, את תחושת אי הנעימות שעטפה אותי כאשר הקדשתי את זמני לקריאת ספרי מתח, הנחשבים לרוב כספרי טיסה נחותים. מחשבות טורדניות בדבר השעות היקרות שהולכות לאיבוד בחוסר תוכלת פגמו בהנאה ששאבתי מעצם הקריאה והפכו אותן לזירת מאבקים בין השתוקקות נפשית לראציונאליות. גם כיום לאחר שכבר כמה שנים אני נהנה מספרות מתח מידי פעם מתגנבים לראשי הספקות בדבר התוכלת שבקריאת ספרי מתח אשר לא פעם מלבד להכניס לראשי פחדים ומחשבות קרימינליות אינן תורמים רבות לאיכות חיי. אולם כבמגע קסם ברגע שאני מתחיל להתייאש מסוגת ספרי המתח, תופס אותי ספר מטלטל הגורם לי להתמסר בהנאה לספרות זו. לאחר הצלחת ספרו הראשון,  חשוב על מספר  (כתר,2011), יוצא ורדון למסע נוסף שבמרכזו ניצב גיבורו הידוע,    דייב גראני,  שוטר בגמלאות המנסה לחיות חיי שלווה אי שם בשטחים הכפרים של מדינת ניו -יורק, הנגרר פעם נוספת בעל כורחו להתחקות אחר רוצחים סדרתיים. לאורכם של כ-600 עמודים בהם מתגוללת עלילת הספר, עצמי עיניים חזק (כתר, 2012) הקורא שוקע במעמקיה של  תעלומת רצח ההולכת ונעשת...