רשומות

נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה

תמונה
עמוס עוז, פה ושם בארץ ישראל בסתיו 1982, עם עובד, 1983, 191 עמ' הספר, "פה ושם בארץ ישראל" (עם עובד,1983) שנכתב על ידי הסופר המוערך ועטור הפרסים, עמוס עוז, ראה אור בימים בהם סערה החברה הישראלית בעקבות שורה של אירועים חברתיים שאיימו לפורר את המרקם החברתי העדין שנוצר במשך שלושים שנות המדינה. 1982 הייתה שנה שמלבד הגחתי לאוויר העולם אופיינה בהפגנות סוערות כנגד ההתבססות הישראלית בבוץ הלבנוני, המאבקים סביב הסכם השלום עם מצרים ופינויו של חבל ימי ותהליכי האמריקניזציה שהחלו לכרסם בנרטיב הציוני המכווין את הרבים להגשים את ייעודם באמצעות מילוי משימות לאומיות. תחושת אובדןהדרך שאפפה את האליטות הישנות התחלפה בתחושת שיכרון וכוח של בני האליטות החדשות שלא יצאו מהיכלי האוניברסיטה והפלחה אלא מאולמות הלימוד של ישיבת "מרכז הרב" וגבעות הטרשים של השומרון ומשכונות המצוקה הפזורות ברחבי הארץ. תחושת המפנה הובילה סופרים לזנוח את שולחנות הכתיבה הנוחים ולפנות לעיסוק מעמיק בסובב אותם.דוד גרוסמן הוציא לאור את ספרו "הזמן הצהוב" שכלל את רשימותיו עת יצא לנדוד ברחבי הגדה המערבית בניסיון לתמ…

אופטימיות מדודה זוהרת באפלה

תמונה
הסופר המצרי, עלאא אל אסוואני,, פרץ לתודעה הישראלית לאחר שספרו, "בית יעקוביאן", תורגם לפני כשנתיים לעברית וזכה להצלחה מרשימה בקרב קהל הקוראים. התקבלותו התאפשרה הודות לשילוב שבין רמתו הספרותית לבין צאתו לאור בימי הסער של ה"אביב הערבי" בו נפלו בזה אחר זה מרבית המשטרים ששלטו במזרח התיכון בחצי השני של המאה ה-20. האהדה הרבה בה התקבלה יצירתו הובילה את הוצאת, כנרת זמורה ביתן, לתרגם גם את יצירתו המוקדמת, מועדון המכוניות של מצרים, שראה אור לראשונה ב-2013 ועתה תורגם והודפסלהנאתו של הקורא העברי. הימים המתוארים בספרלוקחים את הקוראים אלימיו של המלך פארוק, ששלט במצרים ובסודאן בחסדי הקולוניאליזם הבריטי שהשתלט על המזרח התיכון לאחר קריסתה של האימפריה העות'מנית. העלילה מגוללת כיצד לצד פריחתו של מעמד מיוחסים שנהנו מתגמוליהם של אנשי השלטון הבריטים, נאנק המון העם ממציאות כלכלית וחברתית קשה הכוללת עוני ובערות. צוהר למציאות חיים זו נפתח על ידי המחבר באמצעות סיפורה של משפחה מצרית עמידה היורדת מנכסיה ומאלצת להגר מבית האחוזה לכרך הקהירי הסואן. בצר לו אבי המשפחה הופך לעוזר מחסנאי במועדון ה…

כל משפחה אומללה בדרכה

תמונה
שרוכים, דוֹמֶניקוֹ סְטַרנוֹנֶה, תרגמה מאיטלקית:יעל קריצ'וק, כתר, 2018 ככל שנוקפות השנים רק מעטים מצליחים לצלוח את יצירותיו של הסופר הרוסי הדגול, לב טולסטוי, אולם רבים יודעים לצטט מטבעות לשון שהפכו לחלק בלתי נפרד מעולמנו התרבותי, כדוגמת: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה" .הסופר האיטלקי, דומניקו סטרנונה (Domenico Starnone), לוקח את קוראיו למסע בן חמישים שנה בנבכי האומללות הייחודית. במרכזה של העלילה ניצבת משפחה בורגנית מנאפולי שאב המשפחה מחליט להגשים את עצמו ולשם כך הוא מעדיף לפרק את משפחתו על מנת להתמסר לפרשיית אהבהבים בעיר הגדולה, רומא.

על אף שהספר אינו ערוך והוא כולל 205 עמודים המודפסים במהדורת כיס, הוא מכיל עלילה גדושה ועשירה שסופרים פחות מיומנים היו זקוקים למאות עמודים על מנת למוסרה לקהל קוראיהם. גדולתו של הסופר טמונה ביכולתו הבלתי מעורערת לתמצת ולזקק סיפור מצמרר הנחלק לשלושה חלקים המספקים לקורא, מספר נקודות מבט מרתקות על חיי המשפחה הנעים משנות השישים ועד היום. חלקו הראשון של הספר מוקדש לשורת מכתבים שכותבת ,ונדה, לאחר עז…

מי מספר את הסיפור?

תמונה
אסף ענברי, הטנק, ידיעות אחרונות, 2018 חברה מושתת על נרטיבים, סיפורים מכוננים, שמאגדים את הפרטים שלכאורה הקשר בניהם רופף. סיפורים טובים, מוציאים אנשים ממיטות חמימות אל שדות קרב קרים ורווי דם, הם מאפשרים למנהיגים להיבחר ולמוסדות שלטונים לשלוט במיליונים. ובצד החיובי הם נותנים אפשרות לכונן חברה פועלת, יוצרת המוציאה את היחיד מבדידותו ומקנה לו חיים גשמים ובעלי משמעות. בילדותי חשבתי שסיפורי אגדות נועדו לילדים ושאנשים מבוגרים מאמינים בעובדות, ככל שהתבגרתי הבנתי שאגדות הילדים הם רק הפרומו לאגדות האמיתיות המאפשרות לחברה להתקיים ולכן כל דור בודה את אגדותיו על מנת לקדם את מטרותיו. בכל דרמה משטרתית או סדרת ריגולהגיבור יוצא למשימתו עם טיפ זהב ,"תשקר הכי קרוב לאמת ותשזור לאורכה של העדות עובדות אמיתיות". עצה זו משרתת את כותבי המיתוסים כבר אלפי שנים והיא לא פסחה על סיפורו של הטנק הסורי שנעצר בשעריה של דגניה ב-20 במאי 1948. אין חולק על כך שטנק סורי נבלם על ידי מגינים יהודים, אולם מי עצר את הטנק? זהו כבר סיפור אחר שלכל בעל אינטרס יש את סיפורו. בספרו האחרון, הטנק, איש הרוח והסופר בין קיבוץ אפיקי…

זיכרונות מארץ אבודה

תמונה
בזיכרון ההיסטורי נצרבות קטסטרופות ותרבויות של יום יום נוטות להישכח. כך בזיכרון הלאומי מבית שני נשאר החורבן והגלות, ממאות שנות התיישבות במזרח אירופה נשארו פרעות ת"ח ות"ט, ומיהדות פולין מאורעות השואה שבמחי של חמש שנים נחקקו יותר מאשר מאות שנים של יצירה יהודית ענפה כמעט בכל תחומי היצירה והכתיבה. כך גם מלחמת האזרחים המשתוללת בסוריה מאז 2012 מוחקת בכל יום עוד דף מההיסטוריה התרבותית-חברתית של חברה כה עשירה ומגוונת מבחינה אתנית ותרבותית שבשנים האחרונות משאירה אחריה שובל של גופות, הרס ופליטים השוטפים את כל מדינות האזור. דווקא בימים אלו של סער ומדון  ישנו ערך לחזור לסוריה שלפני מלחמת האזרחים, מדינה שעל אף עוניה הכלכלי הכילה עושר תרבותי לו תרמו מוסלמים, יזדיים, אשורים, כורדים, יהודים, עלוווים ודרוזים. הסופר הגרמני-סורי, רפיק שאמי (בשמו האמיתי סוהיל פאדל)  לוקח  בספרו, "המיית הסנונית" (שוקן, 2004) את הקוראים למסע מרתק בדמשק של סוף שנות השמונים וראשית שנות התשעים. קורותיה של העיר וסמטאותיה מסופרים דרך עיניו של, לוטפי, נער עני ושחור עור  התר בסמטאות אחר פרנסה וחוויות. סיפורו מת…

ממילת הבשר למילת הלב- דרשה לברית מילה

תמונה
טקס המילה איננו פשוט הוא נושא עימו את עול הדורות, ומהווה התנגשות חזיתית עם אמונות ודעות  המתקיימות במרחב התרבותי בו אנו חיים. אני מאמין שקיים מרחב רב בין הליכה בתלם מבלי להעלות את הקושי לבין בחירה לוותר על הטקס ואף על הברית עצמה. הדברים שהעליתי על הכתב מבטאים את ההתמודדות שלי כהורה עם מציאות מורכבת זו בה מחד אנו איננו שומרים על ההלכה ומצד שני איננו רוצים לנתק את עצמו משרשרת הדורות, אלא להפך לצקת למציאות חיינו משמעות רלוונטית היונקת ממקורותינו התרבותיים. מתוך כך ניסתי לקשור בברית של בני בין מסורת ישראל סבא לבין עולם הערכים והדעות אליו אני שואף להשתייך היום. בין השניים אין בהכרח סתירה אלא מתח מפרה וחיוני המצריך התמודדות אותה העליתי על הכתב בדברים המובאים לעייל, אני מקווה שדברים אלו יצטרפו לשיח הפורה המתקיים בשנים האחרונות סביב יציקת הרלוונטיות לטקס המילה בדורנו (מוזמנים לקרוא את דבריו של רגב דוד, שמחת הבן-וכאב הברית : הצעה להתמודדות עם אתגר ברית המילה, הסוקר בצורה מעניינת את הדילמה ומעלה כיוונים להתמודדות) 

אנו שמחים ונרגשים לראות את בני משפחתנו שהגיעו מכל קצוות הארץ על מנת לערוך עמנו …

כשהצדק מפנה את מקומו לאינטרסים פוליטיים

תמונה
רוברט האריס, קצין ומרגל  (An Officer and Spay) ב-1895 אלפרד דרייפוס, סרן צעיר בחיל התותחנים של הצבא הצרפתי נכלא בעוון בגידה. המודיעין הצבאי מגובה בראיות נסיבתיות מצביע עליו כמרגל גרמני שפעל במשך שנים  במסדרונות המטה הכללי. ההקשרים בין הראיות הנסיבתיות לבין אלפרד נטווים במיומנות על ידי שורה של פוליטיקאים ואנשי צבא שהפרופיל הביוגרפי של אלפרד מתאים לתפיסותיהם החברתיות והתרבותיות. לדידם אך טבעי שיהודי בן לחבל אלזס (שתושביו מדברים גרמנית ושהשליטה הפוליטית עליהם נעה ונדה בין גרמניה לצרפת), יגלם את דמות המרגל הערמומי התר  אחר סודותיה של צרפת בעבור בצע כסף. הודות לתקשורת ההמונים שהלה לעשות שימוש בריאנוע וצילום בעיתונים, הפרשיה זכתה לתהודה תקשורתית רחבה. פוליטיקאים מימין ומשמאל ניצלו אותה על מנת לנגח איש את מחנה רעהו, וראו בפרשה הזדמנות לעיסוק בשאלות רחבות יותר כדוגמת: מקומם של היהודים בחברה האזרחית ומעמדו של הצבא אל מול המערכת הפוליטית והמשפטית. יכולותיה הכלכליות של משפחת דרייפוס ואינטרסים פוליטיים מימין ומשמאל  סייעו לפרשה להמשיך ולהעסיק את הציבור הצרפתי גם לאחר הרשעתו של דרייפוס והגלייתו &q…