חפש בבלוג זה

ארבע פודקאסטים לצליחה מוצלחת של קיץ דביק במיוחד

יולי כבר כאן, ואיתו הכאוס של החודשים יולי-אוגוסט, מילות שירה של ריטה, "אני חיה לי מיום ליום", מייצגות נאמנה את תחושותיהם של הורים רבים לאורכם של תשעת השבועות אותם עליהם לצלוח בארבעים מעלות בצל, בפקקים ארוכים, בשמורות טבע העולות על גדותיהן, במתחמי לינה מוכי ברחשים ויתושים. בקיצור, זה לא עומד להיות קל. לטובת רגעי השלווה המעטים, רגעי התייחדות שיאפשרו להתעלות מעל לקדירה המהבילה, ליקטתי ארבע פודקאסטים נפלאים, שכל אחד ואחד מהם פתח לי צוהר לעולם של מחשבות ותחושות מעבר לכאן ולעכשיו.

עבר פלילי

סדרות פשע טלוויזיוניות יש למכביר וגם בימים בהם הספרות המודפסת הולכת ומצטמצמת עדיין לז'אנר של ספרי המתח יש קהל קוראים נאמן. היה זה אך טבעי שגם בסצינת הפודקאסטים ייוחד מקום לפרקים העוסקים בפשיעה. דנה הילמן, לוקחת את המאזינים שלה למסעות מצמררים בעקבות הפרשות שהרעידו את המדינה. כדוגמת: הרצח של הודיה קדם על ידיה אביה רמי פיימשטיין, ההתעללות בילדים בגן ניצנים בחולון ורצח משפחת אושרנקו. בקול מתקתק דנה חושפת זוועות, מכניסה את המאזינים לחדרי החקירה, לשיקולי הפרקליטות, לפקעת עורכי הדין. עבורי ההאזנה הייתה חוויה ייחודית שגרמה לי לעיתים לעצור לרגע ולקחת אוויר שיפסיק את הצמרמורת שחבטה בי.

מיינד-סט

במציאות בה הלחץ הכלכלי, ביטחוני ובעיקר הדרישות האישיות עולות קשה לשמור על איזונים. נדמה שכולם רוצים להיות אסים בעבודה, הורים משמעותיים, יזמים ומשקיעים רבי תושייה ובני זוג בלתי נשכחים. בקיצור אלופים כפי שרק תוכנית ריאליטי יכולה לנפק, עדות לתסכולים הרבים שנאגרים במרוצת הזמן  ניתן לראות במדפי ספרי ההדרכה העצמית ההולכים ומתארכים, תוך שהם מציידים את הקהל התשוש באינסוף קלישאות שרק מחריפות את התיסכול. קשה מאוד לחדש ולהיות אותנטי במדמנה התרבותית הזו, לשמחתי הפודקאסט של שלומי חסטר, מצליח היכן שרבים נכשלו. כל פרק דן בהיבטים אחרים של מודעות וחוויה אנושית. בסדרה של ראיונות עם הטובים בתחום מצליח שלומי לפרק נושאים מורכבים ולהעניק כלים בנושאים כמו: חשיבה חיובית, הגדרות של הצלחה ומהו אושר, בעולם משתנה. השילוב בין ידע מעולמות שונים להגשה מרתקת הופכות את ההאזנה לחוויה המשלבת בין עניין אינטלקטואלי להקניית כלים מעשים. לא כל הפרקים דומים ויש כאלו שהפליגו למחוזות יותר מדי תיאורטיים אך ברוב המקרים האיזון נשמר ואך למעלה מכך.

Market Shift

ויליאם שקספיר הגה את המשפט שהפך לנכס צאן ברזל: 
"כל העולם במה, וכל אנשיו ונשותיו שחקנים הם. יש להם את כניסותיהם ואת יציאותיהם, ואדם אחד משחק תפקידים רבים". 
במציאות בה אנו חיים, צורת ההגשה עולה פעמים רבות על המהות, מי יודע מה חושב המועמד בנימין גנץ על סוגיות של חברה ומדינה? נראה שלאיש כולל המועמד עצמו אין תשובה קוהורנטית. בעולם של שחקנים, כדאי להכיר את כללי המשחק, לדעת את הטריקים וללמוד מהטובים ביותר. שני אנשי השיווק:אליאב אללוף ואפרת פניגזון, פותחים צוהר לעולם השיווק והתדמית הן למקצוענים והן למתעניינים. בהומור, במקצועיות ובעיקר בשילוב מסחרר של דוגמאות מהחיים הם פורסים בפני המאזינים יריעה רחבה של עניין. כמי שלא בא מהתחום הרגשתי שהפרקים מוגשים בגובה העיניים, ומציידים אותי בתובנות ובכלים גם למרחבים בהם אני נמצא.

Safe for Work

 מי מאיתנו לא נתקל בקשיים בסביבת העבודה? כמה אנרגיות ועצבים מושקעים באינטריגות השונות המתקיימות במטבחון ובמסדרון. פעמים רבות מדובר על קומדיה של טעויות, משפטים שהוצאו מהקשרם ופרשנויות שמתערבבות עם עובדות. הצמד ליז וריקו מנסה לתת לעובדים המבולבלים כלים שיאפשרו להם לצלוח את יום העבודה בשלום. התוכנית מאוד משעשעת וקלילה כך שגם נושאים כבדים כמו עובד חסר יכולות שמתחבב על הבוס ולוקח קרדיטים,הופכים לסיטקום משעשע שמשלב בין רעיונות ,התמודדות וסרקזם. בקיצור בקלילות ובנחישות מצליחים השניים לצייד את העובדים המבולבלים בשלל רעיונות להתמודדות יום יומית עם פוליטיקה משרדית. פה ושם הרגשתי שהעצות מותאמות יותר לתרבות האמריקאית ולא ניתן ליישמן בהכרח בישראל, אולם גם לפרספקטיבה עולמית יש מקום בעיצוב מרחב עבודה בטוח ומהנה יותר.
כל אחד מהארבע מתאים למצבי רוח ולסביבה המשתנה של יולי אוגוסט, לא כל אחד מתאים לנסיעה משפחתית מרובת צעקות ובכיות, אך בהחלט לסיכום של יום הוא יכול להיות אתנחתא שלוקחת למרחבים אחרים. בקיצור המגוון האדיר שמציע עולם הפודקאסטים ממש מאפשר להתאים פרק לכל סיטואציה ובכך להפוך גם שיגרה מהבילה לחוויה שמוציאה מאזורי הנוחות ומגלה לנו מרחבים חדשים של ידע וחוויה.


x

זאב צחור וחיפושו אחר נרטיב מכונן לישראליות



"אף אידאה לא הולכת לעולמה בלי להשאיר עקבות כפי שחשבו מתנגדיה, ואף אידאה לא התגשמה בעולם כפי שקיוו חסידיה" (ולנטין גילרמן)
הפרויקט הציוני כבר חגג למעלה ממאה עשרים שנים, אך למרות  דברי ההספד שנשמעים כלפיו כבר שנים רבות, הוא טרם חלף מן העולם. יחד עם זאת לאורך שנותיו הוא שינה את צורותיו והתאים את עצמו לתהפוכות ההיסטוריות שעיצבו את המאה ה-20 פעם אחר פעם. מה שהחל כתוכנית למציאת פיתרון ליהודי מזרח אירופה שהובל על ידי קבוצה נבחרת של כמה מאות אידיאליסטים. הפך לאחר מלחמת העולם השניה לתנועת המונים שהעתיקה קהילות בנות אלפי שנים ממקומותיהם ויישבה אותם ברחבי ארץ ישראל תוך שהיא מכוננת ריבונות מודרנית בגבולות משתנים.

זיכרון סלקטיבי, מי בפנים ומי בחוץ?

הציונות כתופעה היסטורית זכתה למחקרים רבים של חוקרים מכל רחבי מדעי הרוח והחברה. יחד עם זאת בשל אילוצים פוליטיים הכרוכים במשתנים כלכלים המחקר נותב לאפיקים בהם חפצו מחזיקי ההון והכוח (מפלגות, משרדי ממשלה ויזמים פרטיים). כך בצורה בלתי פרופורציונאליות התפרסמו מאות מחקרים על תנועות הנוער החלוצית, על גדודי העבודה וההתיישבות העובדת. בעוד שנרטיבים רבים שמרכיבים את הסיפור הציוני בצורה מורכבת יותר נדחקו לקרן זווית.
מציאות זו סייע לעיצובו של זיכרון קולקטיבי סלקטיבי, שמחד מעלה על נס ערכים ומיתוסים ומאידך פועל בצורה מודעת להשכחתם של סיפורים שפחות נוחים לו. כך למשל מיתוס החלוץ  הדגיש את מקומם של בני הקיבוצים יושבי הספר המחזיקים בשלח ובמחרשה אך אינו מזכיר כלל את בני עיירות הפיתוח שיושבו  בסמיכות. על אף שהעובדות ידועות כבר שנים רבות, תהליך הפיכחון של החברה ממיתוסיה המכוננים נערך בהדרגה מתוך תהליך מורכב של הכרה, הכלה והפנמה של נרטיבים אלטרנטיביים.  
ספרו של פרופ' זאב צחור, עיצוב הישראליות (עם עובד, 2007) יוצא למסע בנבכי ימיה הראשונים של מדינת ישראל מתוך רצון לבחון תהליכים עומק בצורה מעמיקה ורב ממדית. באסופת המאמרים שנערכו מחדש עם יציאתו לגימלאות, ניסה המחבר לזהות את הזרמים שעיצבו את המרחב הפוליטי בישראל מימי היישוב ועד עתה. בהכרח משימה לא פשוטה במדינה המורכבת מאוכלוסיות ומחנות שונות ומגוונים. כבר בראשי הספר צחור מודע למגבלותיו ובמודע הוא בוחר להתעלם מחלקים נרחבים מהשיח הפוליטי בישראל ולהתמקד במרחבי הנוחות של מחקריו הקודמים  הכוללים את תנועת העבודה, הציונים הכללים, הקיבוצים והשמאל הרדיקלי בדמותה של מפ"ם ההיסטורית. על אף חסרונם הבולט של ציבורים רחבים כחרדים, ערבים ובני הציונות הדתית  ספרו של צחור מאפשר לקוראים לראות שתהליכי העיצוב של התרבות הפוליטית בישראל, לא התרחשו בהבזקים היסטוריים אלא הם תוצאה של זרמי עומק שראשיתם עוד בטרם עמדה המדינה העברית על תילה.  

עד כמה אני מכיל- כאשר ההיסטוריון סולד ממושא מחקריו

העיסוק בדמותו של בן גוריון מעלה שראש הממשלה הראשון היה בעל תודעה היסטורית וחזונית מפותחת, ועל כן הוא הבין כבר בעתם ימי המאורעות שהיסודות שיונחו בשנות הייסוד יעצבו את פניה של מדינת ישראל. כך הוא איחד את זרם העובדים בחינוך הממלכתי, הקטין את כוחם של תנועות הנוער, פירק את הפלמ"ח, הפנה עורף לאחווה הערכית עם מפ"ם וכרת ברית עם הבורגנות הדתית במדיניות הפנים ועם צרפת וארה"ב במדיניות החוץ. לצד תהליכי עיצוב אלו הוא העלה בלי חשש את מיתוס החקלאי הלוחם,פיאר את חשיבותו של הסוציאליזם ככור  מצרף לכינונה של חברה מחוזקת. לכאורה תהליכים אלו סותרים זה את זה אך ניתן לראותם גם כביטוי לפרגמטיזם פוליטי ומדיני, שלמעשה זהו הציר המכונן של תנועת העבודה מראשיתה. 

הרפתקה אינטלקטואלית המזמינה את הקורא לצלול למעמקים

למרות התמונה החלקית ופער מובנה בין יחס לתנועת העבודה לזרמים אחרים בציונות, ספרו של  צחור, מאירי עיניים. יציאתו לאור לאחר פרישתנו לגמלאות אפשרה לו לערוך את המאמרים בצורה חופשית ולהוסיף רבדים של ביקורות כלפי עמיתיו ההיסטוריונים, הממסד ומושאי כתיבתו. כתלמידו של צחור בתואר הראשון הסרת הלוט מעבודתו של ההיסטוריון דמתה לצופה הנחשף למנגנונים שאפשרו לקוסם לבצע את קסמיו המקצועיים.
 לסיכום, אסופת המאמרים דומה יותר למתאבנים המעוררים את סקרנותו של הקורא, החפץ לאחר מכן להרחיב את אופקיו ולפנות למחקרי המשך. הסקירה המעשירה בפורמט הקצר, לא איפשרה דיון מעמיק וכך נוצר מצב פרדוקסאלי שמומחים בתחום לא ימצאו בספר חידוש, והדיוטות גמורים לא יוכלו להבינו משום שהסבריו  של המחבר על תהליכי העומק קצרים ולא מאפשרים לקבל מושגי יסוד. מתוך כך עולה השאלה, למי מיועד הספר ומהן התועלות העולות מקריאתו?
אין באמתחתי תשובה לשאלה זו, אך אני יכול להגיד בצורה ברורה שהספר היה עבורי טבליה מרוכזת של עניין, הומור ושיח ביקורתי שהחזיר אותי לשעות המענגות בהם עמד צחור בקדמת הכיתה ובקולו התיאטרלי גולל את סיפור התהוותה של ההיסטוריה היהודית בעת החדשה. נותר להתנחם בכך שגם לאחר מותו לפני כשנתיים ימים, תורתו האינטלקטואלית עדיין מהדהדת וממשיכה להעמיד תלמידים וחוקרים הממשיכים לתור אחר זרמי העומק המעצבים את המרחבים הישראלים.  




טורנדו תרבותי- נטפליקס השאירה את חנויות הספרים שוממות



 "באופן מפתיע מי שהפסיקו לקרוא הם המבוגרים מהמגזר החילוני המשכיל, שכיום צופים בנטפליקס.....מאז תחילת 2019 חלה ירידה של 5% במספר הספרים שנמכרו בצומת ספרים" (Themarker, 21.6.2019)
 כך מתאר אריה שומר, מנכ"ל "צומת ספרים", את התהליכים שמשנים את השוק שלא מפסיק לעבור טלטלות בעשרים השנה האחרונות. טלטלות שראשיתם בצמצום מספרם של החנויות הפרטיות, המעבר לדאופול הנשלט על ידי שתי רשתות ענק: סטימצקי וצומת ספרים, ולאחרונה הפיכתן של חנויות הספרים לחנויות פנאי שרק חלק מתמהיל המוצרים קשור לספרים.
באופן מפתיע לצד הירידה במספר הקוראים מספר הכותרים רק הולך ועולה עם השנים, והשנה הוא עמד על 8,571 כותרים. לכאורה זהו פרדוקס שיצרנים (סופרים) נכנסים לשוק הולך ונעלם. כנראה שזהו מקרה נוסף שיכול להיחקר במחלקות לכלכלה ההתנהגותית, כאשר מניעים פסיכולוגים עולים על שיקולים כלכלים. כך יוצרים שלהט הכתיבה בוער בהם מוכנים להשקיע כ-30,000 ₪ על מנת שיצירותיהם יופצו בקרב המעגל הקרוב אליהם, ובעיקר יעלו אבק במחסנים. קשה לצפות לשינוי בתמונת המצב כאשר גם סופרים מוערכים לא מצליחים למכור יותר מ-30,000 עותקים כאשר רק כ-10% מהתגמול עובר אליהם והשאר מתחלק בין ההוצאה לחנות הספרים (הגורפת 60% מהמחיר!). חישוב מהיר מעלה שסופר כמו גרוסמן יכול לקבל על יצירתו כ-200,000 ₪ בשנה (ברוטו לפני מיסים, הפחתות לביטוח לאומי ופנסיה), פחות מהשכר הממוצע במשק!
תמונה עגומה זו מלווה את שבוע הספר של שנת תשע"ט, ההופך להיות מעין מוזיאון לתרבות הולכת ונעלמת שמצליחה להתקיים על בסיס מכירות של ספרי ארוטיקה לנשים וספרי ילדים הנקנים על מנת לכפר על תחושות אשם של הורים הזוכרים בערגה ימים בהם קראו ספרים.

קרב המאסף של הספרות אל מול הנטפליקס הדוהר

רוחות השינוי לא פסחו על הבלוג שלי, מעל השורות, בו אני כותב כבר עשר שנים. בחודשיים האחרונים ערכתי ניסוי קטן, פרסמתי 5 פוסטים שונים שניים עסקו בסדרות המשודרות בנטלפיקס אחד על פודקאסטים ושניים עסקו בספרות (ספר מסעות בהוצאה עצמית, וספרות מתורגמת בהוצאת כתר). כפי שטען מנכ"ל צומת ספרים בהצהרתו, הקוראים עברו לצפייה ישירה! בתוך ימים מספר הכניסות לסקירות על סדרות היה גדול פי 10 ממספר הכניסות לסקירה על ספרות יפה. כל כך הופתעתי שבדקתי שוב ושוב, אך האלגוריתם אינו משקר ההטיה הייתה ברורה אנו  נמצאים בעיצומו של טורנדו  תרבותי.
גם אני חלק מהתופעה התרבותית הזו, בין שלל האפשרויות כאשר הילדים כבר שכובים במיטותיהם דרושה החלטה אמיצה, על מנת להימנע מהמסך המפנק ולעבור לקריאה הדורשת מאמץ לא מבוטל. הפרקים שעוברים במהירות, העלילות המהודקות, המוזיקה והתחושה שאתה מפליג באוקיינוס אין סופי של אפשרויות מהווים פיתוי שקשה לעמוד בפניו. כך הספר, שעל פי רוב דורש התמסרות וזמן להיכרות הדדית נזנח ונשאר בקרן זווית. לעיתים בתחושה של חוסר נעימות אני שב אליו, ואז כעבור כמה רגעים זיכרונות ישנים מכים בי ואני נשבה בקסמי הנוסטלגיה הממכרת עימה אני נישא בין נבכי העלילה המתפתלת הפוגשת את הדמיון ואת הלב.

פראגו- אשד של דם בשלגי מינוסוטה

החודש בזירת המאבק בין נטפליקס למילה הכתובה התגוששה הסדרה האמריקאית בת שלושת העונות,פראגו (2015), מבית היוצר של האחים כהן. כמיטב המסורת צמד האחים היהודי מלהטט בין קומדיה-שחורה לבין סדרת פשע. לצד האלימות המתפרצת הפרקים מעוטרים בדמויות אנושיות שמצליחות לגעת. הגיבורים אינם שבלוניים והחלוקה המגדרית בין גברים אמיצים ונשים רגשניות מתפרקת ללא הרף ככל שהעלילה מתקדמת. הממד הריאליסטי והבחירה בעיירה שכוחת אל במינוסוטה המושלגת, הופכת את העלילה למעין כמוסת זמן ומרחב שמצליחה לעניין ולרגש. כמובן שערמת הגופות ההולכת ומגיבה בכל פרק מוסיפה ממד של מתח עז שפשוט גורם להתמכרות ולמעבר מפרק לפרק.

סיימתי רק העונה הראשונה שמורכבת מעשרה פרקים בני כשעה, ולפני עוד שתי עונות שאמורות לשפוך אור על המאורעות שהתגלו בעונה הראשונה. לאור האיכויות שראיתי עד כה, אין ספק שיש למה לצפות. אני רק מוטרד מהשאלה, מה גורם לי לוותר על שעות שינה כדי להדהיר את פעימות הלב לפני השינה? 

המדיום משתנה אך הכמיהה לנרטיב נשארת

מי שמביט ממעוף הציפור על היסטוריה תרבותית יודע, שאלו הנלחמים במגמות תרבותיות עורכים למעשה קרב מאסף חסר סיכוי. השירה פינתה את מקומה לפרוזה שתפסה תאוצה כבר במאה השישית לפני הספירה, חובבי כתבי היד נאלצו לפנות את מקומם לדפסים של בתי הדפוס במהלכה של המאה ה-16. הספרים נדחקו לקרן זווית עם עלייתו של הרדיו ותוכניות התסכיתים בראשית המאה ה-20, בשנות השישים הייתה זו הטלוויזיה שהשתלטה על הסלונים ועתה זוהי הצפייה הישירה שמבערת את חנויות הספרים ומשנה סדרי עולם. המדיום איננו חזות הכל,  יש לזכור שהוא בסך בכל מתווך בעוד שהעיקר טמון במפגש שבין היצירה לבין האדם. למרות השינוי במדיום הצורך בסיפור מארגן, בפרשנות מחודשת על החיים שלנו ובכמיהה לשינוי אינו משתנה לאורך הדורות. השאלה המרכזית היא מי ישלוט בסיפור, בעידן של תאגידי ענק המבנים את הסיפורים באופנים המרדימים את הצופים, מכהים את חושיהם והופכים אותם לצרכנים טרוטי עיניים.

העתיד טמון בספריות- ממוזיאון המשמר את תרבות נכחדת למרכזי תרבות שוקקים

במציאות מעין זו יש לקוות שדווקא הממשלה תכנס לתמונה ותהפוך את הספרות, ממוצר פרטי למוצר  ציבורי, המזהה בספרות נכס ציבורי שיש לשמרו. ממש כמו שמורות הטבע הזוכות למשאבים ציבוריים, כך גם המרחב הספרותי צריך לקבל זריקת עידוד ממשלתית באמצעות תוכניות לעידוד קריאה שיאפשרו הוזלה של ספרים, קבלת מענקים לסופרים והפיכתם של הספריות ממוזיאונים למרכזי תרבות קהילתיים שיעודדו שיח, מפגש ובעיקר יצירה של תרבות ההולכת ונכחדת.




זהירות חוויונר לפניך


איך מתמודדים עם השיגרה של בית-עבודה? למה לא רק מיליונרים ופנסיונרים זכאים לצאת מהמרוץ? ומדוע כל זה קשור לאדם שהחליט לצאת לגיוס המונים ולהגשים לעצמו חלום ישן של יצירה והתחדשות? ספרו החדש של עידן להב, ספר מסעות ישראלי, מצייד את הקוראים בתשובות לחלק מהשאלות הללו.

אין שבוע בהם שידורי הבוקר בטלויזיה אינם מראיינים מפורסם כזה או אחר שחווה משבר בחייו המקצועיים בואכה גיל ארבעים, ועתה הוא מספר לקהל הצופים כיצד לאחר תלאות וייסורים הוא גילה את האור בדמות.....הצגה, ספר, פודקאסט או מיזם אחר. כך באמצעות סיפור מושך אמפתיה אנו חווים תהליך ריגשי שבסופו של דבר מוביל אותנו לרכישה הבאה, ובעיקר לתחושה שאנו תקועים בחיינו הצרים בעוד שהם (המפורסמים המצחקקים במרקע) חיים את החיים אמיתיים, חיים של בחירות ובחירה. השילוב בין הממד המסחרי לממד הפסדו-פסיכולוגי, הפכו אותי לחשדן כלפי אנשים שמציגים סיפורים שאחריתם שינוי אישי.

החידוש מצוי בעיני המתבונן

לשמחתי הרבה, בין ים הקלישאות מעת לעת מגיחים גם רגעים אותנטיים, בהם הכמיהה לשינוי היא כנה והשינוי המתואר מתקיים בגבולות שאינם קוראים תיגר על הסדר החברתי הקיים (דבר שרק מעטים יכולים להגשים), אלא מציע כיוון של התחדשות בתוך הסדר הקיים. שינוי מעין זה עומד במרכז ספרו של עידן להב, ספר מסעות ישראלי (ספרי ניב, 2019). חבר וותיק מימי הסטודניאלים בבירת הנגב, שחש שהחיים הבורגנים של בית-עבודה וחוזר חלילה סוגרים עליו, הוא לא קעקע את גופו ולא עזב את משפחתו לשנים לטובת גילוי עצמי אלא בתוך המולת החיים מצא לו רגעים קטנים בהם הוא חווה את נופיה ואנשיה של ארץ ישראל. לאחר גיוס המונים שעלה יפה את הרגעים הרבים שעלו מידי שבוע בעמוד הפייסבוק שלו כונסו יחדיו, ל,ספר מסעות ישראלי, המאגד את המפגשים של המחבר עם אנשים לאורכה ולרוחבה של הארץ מנצרת בצפון ועד למאהל בדווי במכתש רמון, משיח עם מתדלק ערבי בכביש 6 ועד למפגש בן כמה שעות בחגיגות הראמדן באום אל פחם.

לא צריך לעשות אקזיט במיליונים כדי לצאת מהשיגרה



באחד הסיפורים שהתחבבו עלי במיוחד, טובע עידן את המושג שלדעתי מגדיר את כל הספר."חוויונר" אדם שרואה בקיומה של עצם החוויה ערך שיש לפעול ולקדמו. חוויותיו של ה"חוויונר", אינן נערמות באופן סביל אלא הן מושגות באופן פעיל על ידי האדם. בשונה מתפיסות הרפתקניות שמפרנסות חברות טיולים החוויות של עידן אינן מצריכות יציאה למסעות חוצי ג'ונגלים באמזונס אלא הו מתרחשות ממש כאן ליד הבית כך בשעה נסיעה מפתח ביתו במודיעין הוא מצליח למצוא רגעים נדירים המרחיבים את הלב ואת המבט על המקום בו אנו חיים. הודות רגישותו למציאות האנושית ושליטתו בערבית ובעברית הוא מצליח לדובב מתדלקים, מלצריות, אובדי כדורגל ומורי דרך. כל אחד מהדוברים צייד אותו  בתובנות ממסלול חייו, ובכישרון רב עידן לוקח את התובנות ורוקם מהן יצירה ישראלית אותנטית. בה מסופר סיפורו של דור שלא לחם במלחמות גדולות ולא הקים יישובים מאבק אלא מנסה לשרוד בין יוקר המחיה, לדרישות העולות במציאות של הגדרות חדשות בין חלוקת התפקידים בין גברים לנשים. דור שעל אף הקשיים והאתגרים אינו מחפש את עתידו מעבר לים, אלא רואה את עצמו חלק משרשרת היסטורית ותרבותית וככזה הוא רוצה להמשיך ולפתח את המקום בו הוא חי. תוך ראיה של השכנים שנמצאים במרחק ראיה אך עולמם הולך ומצטמצם למרחבים המוגבלים של שיח ביטחוני.

רק חמש דקות מבאר שבע!

הפשטות של הסיפורים מצד אחד והיכולת של עידן לתת לקוראים מבט חדש ורענן על השכנים שנמצאים מעבר לכביש המהיר, הופכים את הקריאה לחוויה מהנה המנעימה פסקי זמן קצרים לאורך היום: קפה של בוקר או חמש דקות לפני שהעיניים נעצמות והראש נטרק על הכרית. במציאות בה אנו נעים מקלישאה לרגע מתוזמן שאורגן על ידי סוכני מדיה אני לא מקל ראש אפילו בדקות בודדות של אותנטיות וכנות, לשמחתי, הספר מספק רגעים רבים מעין אלו, ועל כן הוא יכול להוות מים מרווים לאלו שאינם חפצים להצטרף למקהלה המספידה את הפרויקט הישראלי.
ספרו של עידן,ספר מסעות ישראלי, מתאים  לקהל מגוון של מתגייסים, בוגרי שנת שירות, מורים ומחנכים ובעצם לכל מי שרוצה להעניק לעצמו מבט חיובי ואופטימי על הסביבה בה אנו חיים. תוך  הצבת השאלה כיצד החוויות הנוספות שאנו צוברים לאורך הדרך מהוות נדבך נוסף ביצירה המרתקת אליה אנו משתייכים, היצירה הישראלית.


לא כל תעלומה זקוקה לפתרון




תעלומת אנרי פיק,מצרפתית: לי עברון,כתר,2019, 263 עמ'

האם גורלה של הספרות נחרץ ואנו עתידים להישטף בגל של פופוליזים? ואיך כל זה קשור לדונלד טראמפ לבעל פיצריה שכונתית במערב צרפת?

מי יזכור את הסופרים הנשכחים?

ככל שמאפשר לי הזמן אני אוהב לשוטט בין מדפי ספריות, חנויות ספרים ובעיקר חנויות יד שניה. הריח של הנייר המצהיב, השקט בו כל הפיכת דף מרעידה את האוויר ותחושה של התעלות מעל הבלי היום יום שמפגישה אותי עם הנצח, עם דורות של כותבים וקוראים שמתמזגים זה בזה בין השידות.את הלך הרוח הרומנטי קוטעים לא אחת הרהורים נוגים, על הסופרים והסופרות שכילו את שעותיהם היפות ביותר ועתה הם מונחים בקרן זווית ואין דורש ליצירותיהם, שמחירם צולל מטה מטה עד הדיוטה התחתונה, סלסלת הספרים למסירה, שהיא כפסע מפחי המחזור הממתינים להם באדישותם עת יהפכו לחומר גלם לעיתוני המחר. בעודי מהרהר בכך, מתחדדת בי ההבנה שהספרים המונחים על האצטבאות הם אלו ששפר עליהם גורלם והיה מו"ל שהחליט להוציאם לאור, אך מה עם כל אלפי כתבי היד שנדחו, אלו שלא זכו לראות את מכבש הדפוס.....על שאלה מהותית זו נפנה  להשיב הסופר הצרפתי, דויד פואנקינוס, בספרו "תעלומת אנרי פייק" (כתר, 2019).

יד ושם לכותבים האלמונים שיצירותיהם לא זכו להידפס

העלילה אותה תווה פואנקינוס מתחוללת בעיר קטנה ונידחת במחוז ברטאן שבצפון מערב צרפת.בה מחליט ספרן ערירי לאסוף את כתבי היד שנדחו על ידי הוצאות הספרים, במשך שנים הוא אוגר עוד ועוד כתבים שלא עברו את הסלקציה של הלקטורים הספרותיים. מפעלו התרבותי לא זוכה לתהודה רחבה, עד ליום שבו עורכת צעירה ובן זוגה, סופר לא יוצלח,  מגלים בין המדפים כתב-יד של רומן המתאר את ימיו האחרונים של גדול משוררי רוסיה, איוון פושקין. לאחר חקירה קצרה של השניים מתגלה שהמחבר המסתורי הינו לא אחר מאשר בעל פיצרייה מקומית שנלקח לבית עולמו, ואיש לא ידע שמעת לעת חטא בכתיבה. סיפור מציאת כתב היד והצלחתו התקשורתית והמסחרית מכניסים את כלל המעורבים (אישתו, ביתו היחידה, העורכת הצעירה, מבקר ספרות שירד מגדולתו) לסחרחורת אישית ומשפחתית שמצליחה להעלות מעל פני השטח מתיחויות מן העבר.

רומן עם איכויות של מותחן

ככל שהעלילה מתפתחת עולים עוד ועוד סימני שאלה בדבר זהותו של הסופר המסתורי, ועל מניעיהם של הדמויות השונות לנוכח הצלחת כתב היד שמגיח מן המדפים המאובקים.הגילוי והחשיפה של המניעים השונים מקדמים את עלילת הסיפור בצורה מעוררת עניין. הודות לכך  קראתי את הספר כמותחן בו מתגלים בהדרגה עוד ועוד פרטים על הדמויות שכביכול נראות גנריות וחסרות עניין. המפנים הדרמטיים השאירו אותי במתח  עד העמודים האחרונים, גם כאשר התרוצצו סביבי ילדים שקפצו  בלהט בבריכה הסמוכה, דבר שאיתגר מאוד את היכולת שלי לשמור על קו מחשבה רציף.

בעידן של בוטות ובורות האם יש עוד מקום לספרות איכותית?

בתום הקריאה צפו ועלו בי מחשבות בדבר המציאות התרבותית בה אנו חיים. בה הכמיהה לסנסציוני ולפריצות מעולם הריאליטי מובילות לכך שכאשר מונחות לפתחנו יצירות שהן בעלות ערך בפני עצמן, איננו נותנים להן את ההתייחסות הראויה. הפוקוס אינו מופנה אל עבר התוכן, אלא יותר אל עבר הצורה, אל עבר הסיפור המלווה. מתוך כך על מנת לעמוד בסף הריגוש המיוחל נדרשים העוסקים במלאכה לעבור מגימיק לגימיק, שאינם מאפשרים ליצירה לעמוד בזכות עצמה. בעידן כמו שלנו, בו בעלי כוח כמו דונאלד טראמפ הנוסקים מעלה הודות לבוטות, שנאה ובורות, מקומה של הספרות המעודנת המתוחכמת נידון להישכח בקרן זווית. "תעלומת אנרי פיק" מעלה את השאלות הללו במלוא חריפותן, אך את התשובות נצטרך לתת אנו קהל הקוראים\צרכנים שלאמיתו של דבר מנווט את השוק. וקובע האם השיטפון הפופוליסטי יגרוף את כלל השוק, או שמא לצד הנתיב האיתן של יצירות ספרותיות שמאגדות יותר צורה מתוכן יזכו להתקיים גם יובלי נחל של ספרות עמוקה שאינה נצרכת למניפולציות רגשיות על מנת להגשים את קיומה.
לסיכום, תעלומת אנרי פיק, הוא ספר מעניין שמצליח לשלב בתבונה רבה בין מותחן, ביקורת חברתית ורומן פרוזאי. הנארגים יחדיו בהומור ובכתיבה מפתיע שהצליחה לכבוש אותי ובכך להפוך את הקריאה לרומן קליל שמתאים לקיץ הישראלי בו רצונותי מתמצים בחיפוש אחר צל, מזגן ואתנחתא מהיום המהביל. 

*גילוי נאות- קיבלתי את הספר לסקירה מהוצאת כתר. 

מהן שלוש הסדרות האירופאיות שיצננו את הקיץ?

אנו רק בראשית יוני וכבר רוחות השרב מכות בנו ללא רחמים, האוויר עומד, מנועי המזגנים מדירות השכנים מטרטרים מעל החלונות ולעת ערב רוח קלילה באה כמו שורת מנחמים מבויישת. בידיעהשיולי ואוגוסט עוד לפנינו, עולה השאלה בכל החריפות- מה ניתן לעשות במציאות מהבילה שכזו? איך נמלטים מתחושת הייאוש המפכה? 
פשוט מאוד, אסקפיזם מורידים את הטמפרטורה במיזוג מוסיפים מאוורר,פותחים בקבוק בירה צוננת ונמלטים למרתון של סדרות אירופאיות בהן רוחות הצפון מנשבות ומקפיאות את נימי האף.

10 אחוז- 3 עונות (2015)

סדרה צרפתית שבמרכזה ניצבים התככים והמזימות של עולם הבידור הצרפתי. מלבד  סבך של פוליטיקות פנימיות, הסדרה רצופה בדרמות אנושיות שמוצגות בהומור קליל המתובל  בכמות נדיבה של שיק פריזאי. השילוב הייחודי בין הומור, דרמה ורומניטקה מאפשר ל-10%, לשבת בנוחות תחת קטגוריית "ערב רומנטי", זו בהחלט אופציה טובה יותר מאשר מרתון סרטי יו גרנט או "סקס והעיר הגדולה". בקיצור משב רוח מרענן בניחוח שאנל, עם נגיעות מחוספסות של מטבוחה ים תיכונית.


ריטה-4 עונות (2012)

אין ספור סדרות נכתבו על  בתי ספר, מדוסון קריק ודגרסי המיתולוגיות ועד סיכון מחושב. לכאורה נראה שאין היכן לחדש ושהנושא מיצה את עצמו, אולם ישנן גם הפתעות בחיים. במרכזה של הסדרה הדנית, ניצבת המורה ריטה, נערת רוק שבאופן לא ברור  מצאה את עצמה כמחנכת כיתה בתיכון בעיר הגדולה. בין דינמיקה של חדרי מורים, התמודדות עם כל פגעי החברה המגיעים לכותלי בית הספר, והובלה של משפחה שבעצמה נמצאת בסיכון. ריטה מתייצבת עם מעיל העור המהוהה שלה, ומערערת את הסדר החברתי השברירי. הסדרה מצליחה לעניין, לרגש ובעיקר לעורר למחשבה. כמי שפוגש את אנשי החינוך בתדירות גבוה, חשתי הזדהות עמוקה  עם הרצון שלה כמורה לחולל שינוי גם באמצעות הליכה כנגד הזרם, המאבק המתמיד גובה מריטה מחירים נפשיים ומשפחתיים אך הוא מאפשר לה לחולל שינוי בחלקת האלוהים הקטנה שלה.


סמויים- עונה 1 (2019)

מערב אירופה מוצפת בכדורי הזיה המופצים על ידי חבורה של סוחרי סמים הולנדים, המשטרה נחושה להפיל אחת ולתמיד את רשת הייצור וההפצה . לטובת המבצע מגויסים שוטר ושוטרת המופעלים כסוכנים סמויים במחנה הקיט בו שוהה חבורת הפיקוד של ארגון הפשע. עשרת הפרקים שומרים על רמת אמינות גבוה ומתח שאינו מאפשר לחיצה על כיבוי. פשוט תפנו לעצמכן זמן לעבור  מפרק לפרק ולפעימות לב מואצות בכל פעם מרחפת סכנת ההיחשפות מעל לבני הזוג. מבלי לתת  ספויילרים, אני יכול להגיד שהסדרה כתובה היטב, הצילומים ריאליסטים והשחקנים מעבירים את התחושות המסתתרות בעבודה תחת מעטה של חשאיות. אני העדפתי לראות את הסדרה הזו לבד, יש משהו ממכר בחוויה האישית הזאת שיוצרת מעין שותפות בין העלילה המתפתחת לבין הצופה טרוט העיניים.

מה הופך את הטלווזיה האירופאית לפנינה?

שלושת הסדרות המשובחות הללו, מחזקות בי את השאלה, מדוע הטלוויזיה האירופאית מוציאה מתחת ידיה סדרות משובחות  הנעדרת על פי רוב מהיצירה האמריקאית (מלבד כמה יצירות מופת כמו הסופרנוס, מד מן ושובר שורות)?  מהו סוד הקסם?  
אין לי תשובה חד משמעית אלא רק קצה חוט ראשוני, לדעתי הקהל האירופאי יותר סבלני ומוכן להתפתחות איטית של העלילה. הוא אינו חפץ בפאסט פוד תרבותי שעובד על גירויים מהירים ומשתנים. הוא מוכן להמתין לבנייתן של הדמויות, להוספתם של נדבכים משלימים שאינם צריכים להידחק בין שלל פירוטכניקות וגופות בוערות. כך גם במרוץ החיים, כדאי לדעת לעיתים להוריד הילוך ולהנות מבריזה קלה של תרבות אירופאית שמבזיקה בתוך המציאות המהבילה שלנו. 

שלוש סדרות אוסטרליות לצפייה מרתונית


האם אוסטרליה הופכת למעצמה של יצירה טלוויזיונית? אילו סדרות כדאי לראות בנטפליקס עם בואו של הקיץ? ואיך הכל קשור לגלי הפליטים המתדפקים על דלתותיה של היבשת הרחוקה


עד לפני שהגיע עידן הצפייה הישירה, עבורי אוסטרליה הייתה אוסף של דימויים: מושבת עונשין, קנגרו ודובי קאולה. בקיצור לא הרבה, אבל לשמחתי לפעמים עולמות נפתחים בהזדמנויות בלתי צפויות כמו רשימת הצפייה המומלצת ההולכת ומתגבשת לאחר שהאלגוריתם של נטפליקס למד להכיר אותי ובכך שלח אותי לרצף של סדרות אוסטרליות שהובילו אותי לצפייה מרתונית שקיצרה לי את שעות השינה אך בהחלט העלו לי את הדופק.  

מים עמוקים (2016,Deep Water)

סדרה בת ארבע פרקים
בזו אחר זו מתגלות גופות של גברים בעיירת חוף מנומנמת באוסטרליה, צוות חוקרים פותח תיבת פנדורה הקושרת בין האירועים שלכאורה נראים לא קשורים. לצד חשיפתו של רוצח סדרתי  מסתתרות עוד אמיתות על קשרי השתיקה בקהילה, על משפחתה של החוקרת הראשית  ועל ההתנגשות המתמדת בין הפרטי לציבורי בהקשרים של מוסר, כבוד ומיניות.



המנהל (2015,The Principal)

סדרה בת ארבעה פרקים
גלי ההגירה הפוקדים את אוסטרליה הובילו להתבססותן של קהילות מוסלמיות שמקורותיהם במזרח התיכון, פקיסטן ואפגניסטן. המהגרים שזה מקרוב באו התכנסו בשכונות ששינו במהירות את פניהן והפכו למובלעות של עוני ופשע. ההשפעה על מערכת החינוך לא איחרה לבוא, לאחר שקצו כל הקיצין מחליט משרד החינוך לשלוח לגוב האריות מנהל טרי שגדל בשכונת העוני ועתה בא בכובע של מחנך וסוכן שינוי. זו אינה עוד דרמת בתי ספר כדוגמת, סיכון מחושב, אלא שילוב מוצלח של חקירה משטרתית, מאבקים חברתיים ורצון של איש אחד לחולל שינוי בקהילתו אל מול כוחות החזקים ממנו.

עיר סודית (2016,Secret City)

שתי עונות- 12 פרקים.  
מאז התפרקותה של האימפריה הבריטית בסוף מלחמת העולם השנייה, השמירה על הסדר העולמי ובעיקר על המדינות הדמוקרטיות מונח על כתפיה של ארה"ב. צבאה העצום הפרוס בכל פינה בגלובוס הופך מדינות רבות לבנות ברית\בנות ערובה (תלוי בעיני המתבונן). כך גם אוסטרליה הרחוקה זקוקה לחיבוק האמריקאי על מנת להתמודד עם האיום הסיני והצפון קוריאני. בין סבך הבריתות והאינטרסים מתקיים מתח מתמיד המוביל להתנהלותה של מלחמת צללים אותה מנהלים מרגלים, סוכנים ואינטרסנטים שונים. לסבך זה נכנסת הסידרה "עיר סודית", דרמת אקשן העוסקת ביחסי כוחות בין מדינות, בכוח ואינטרסים וכמובן בתופעות מסתוריות של היעלמות ורצח.
במרכזה של העלילה ניצבת עיתונאית חדורת מוטיבציה החפצה לחשוף את האמיתות שמאחורי החדשות המתפרסמות, אך רבים חפצים בהשתקתה. "עיר סודית" היא דרמה  בת שתי עונות שעשויה היטב תוך שהיא נמנעת מלהיכנע  לכללי הז'אנר. שווה צפייה למרות שפה ושם יש תחושה של העמסת יתר (איש ביון שהוא טרנס-ג'נדר שמעורב בקנוניה בינלאומית וכו').
שלושת הסדרות מבליטות את הכוח העצום הטמון ביצירות טלוויזיוניות משובחות שאינן מסתפקות רק ביצירתן של חוויות מרגשות ומותחות אלא הן פותחות פתח לכיווני חשיבה חדשים על החברה בה אנו חיים.  הודות לאלגוריתם התוודעתי ליצירה אוסטרלית איכותית ורעננה שמצטרפת לקבוצה איכותית של סדרות המצליחות לשלב בין השניים. למרות אלפי הקילומטרים המפרידים ביננו, רבות מהבעיות המטרידות את האוסטרלים מידפקות על פיתחנו וכך דווקא המרחק מאפשר לראות טוב יותר את הכאן והעכשיו בה נתונה המציאות הישראלית.



לא משליכים ערב פנוי לפח- הסדרות הבריטיות שלא ייתנו לכם לישון

מהן הסדרות הבריטיות הטובות ביותר המשודרות בנטפליקס, ואיך כל זה קשור לשיעורי ילודה נמוכים באירופה וארה"ב?

הילדים נרדמו, עלטה כיסתה את הבית. ערוצים אחד ושתיים משרדים תוכניות אקטואליה ובקיצור ישנה תחושה כללית שאין מה לראות, אבל מצד שני ישנה כמיהה עזה לשבור את שיגרת היום יום. הדקות נוקפות, העיניים מתחילות להיעצם ומחשבה טורדנית מפלחת את התודעה, האם נצליח למצוא סדרה או סרט מעניינים ב-Netflix ולא סתם נוריד ערב לטמיון? המלאכה מרובה והזמן דוחק, ותחושות של ייאוש משתלטות על ספת הסלון. אל דאגה, זו אינה גזרת גורל, מצורפת רשימה של סדרות מרתקות היישר מהממלכה הבריטית, שכבר ניבא עליה חנוך לוין, "בלונדון טלביזיה מצויינת", קחו את הזמן הוסיפו את הסדרות לרשימה הצפייה שלכם, ותודו לאל על כך ששירותי הצפייה הביאו איתם את מיטב התוצרת של הBBC ישר לסלון שלכם והכל ב-30 ₪ לחודש.

סדרות מתח בריטיות שיסחפו אתכם לצפייה מרתונית  

בשם החוק (Line of Duty) 


שתי עונות מצוינות העוסקות ביחידה לחקירות שוטרים בלונדון. העונה הראשונה שוזרת בין שני סיפורים שלכאורה לא קשורים זה בזה הרג עבריין במהלך מרדף משטרתי וחקירת שחיתות בצוות חקירה מיוחד.  באופנים בלתי צפויים קווי העלילה פוגשים אלו את אלו ויוצרים דרמה משטרתית במיטבה המצליחה להביא גם את ניחוח חדרי החקירות וגם את העולמות האישיים של השוטרים. העונה השנייה נבנתה על הקצוות הלא שרוכים של העונה הראשונה וגם שם לא ברור מיהם הטובים ומיהם הרעים. בהחלט חוויה שתוביל אתכם מפרק לפרק מבלי יכולת לעצור.
לצופה הישראלי זמינות רק שתי עונות מבין חמש העונות שיצאו בבריטניה. 


עמק האושר (Happy Valley)


שוטרת מתבגרת ששכלה את ביתה יוצאת למסע גילוי אחר מי שהוביל למותה של ביתה. במהירות העיירה המנומנמת מתגלה כקן צרעות המתפרץ במקומות לא צפויים. כך מושלכים לקלחת מנהל כספים מדוכא, נרקומנים החיים ממנה למנה ושוטרים המנסים לעשות סדר בהמולה. הסדרה לא מיועד לבעלי עצבים חלשים, אך למי שלא מתקשה להירדם גם לאחר סצינות אלימות מוזמנת חוויה שמעלה את לחץ הדם לערכים מסוכנים.
לצופה הישראלי זמינה רק עונה 1 אך מי שיודע להערים על המערכת יכול לצפות בעוד עונה



ארבע ימים Collateral

חבר פרלמנט הולל, אשת דת החיה עם אישה, חיילת החוזרת משירות קרבי באפגניסטן גופה ומהגרת בלתי חוקית כל אלו הם חומרים שיוצרים דרמה גדולה וקצבית בת ארבע פרקים.  הצצה נדירה למציאות בבריטניה עם הגעתם של הלוחמים והלוחמות המצולקים מהמלחמות השקטות של האי הבריטי באפגניסטן ובמזרח התיכון. גם כאן מהר מאוד קשה להבין מי נמצא באיזה צד ומה מוביל למה, אך למי שיתמיד בצפייה מרתונית (עדיף לראות את הכל ברצף) צפוי ערב קשוח שילווה אותו עוד זמן מה.



שומר הראש (Bodyguard)

שתי עונות נהדרות, איש צבא קבע מקבל תפקיד ביחידה המשטרתית האחראית על אבטחת שרת הפנים. בין השניים מתפתח קשר מיוחד החורג מגבולות התפקיד, מלבד זאת לאחר שורה של אירועים חריגים הוא יוצא למסע לגילויה של האמת. בחיפושיו הוא לא בוחל באמצעים, מה שמסכסך אותו עם הממונים אך פותח בפניו תיבות פנדורה שרבים מהם היו מעדיפים להשאיר סגורות ומסוגרות.

חייבים להירגע-  הומור בריטי משובח 


חינוך מיני (Sex Education)

 10 פרקים משעשעים בהם בן למטפלת מינית שאינה שומרת דבר לעצמה, יוצא לעזור לחבריו לשכבה לפתור סוגיות של בינו לבינה. אם התרגלנו בארץ לספריה של סמדר שיר, אליוט שלנו לא לוקח שבויים הוא מסתכל לנערים ולנערות בלבן שבעיניים ומסיר את המסכות. בין לבין הוא מתאהב בנערה המורדת של השכבה,  מסתכסך עם חברו הטוב החפץ להדחיק את אהבתו לבנים, ובעיקר מגלה עוד דברים על עצמו. ערב רומנטי עם נגיעות של הומור!






הצפיה בסטרימינג  פוגעת בשיעורי הפריון בעולם המערבי

איך כל זה קשור לירידה בשיעורי הילודה באירופה ובארה"ב? מחקר חדש, שזכה לתהודה רחבה,  מעלה שזוגות רבים מעדיפים צפיה מרתונית בסדרות על פני קשרים אינטימיים. קשה להאשים אותם, כאשר הציפיה היא בסטרימינג ופרק רודף פרק בהתראה של 4 שניות, קשה לשנות מוד ולעבור לדברים אחרים.  

הנבואה של מיכה שטרית

מיכה שטרית שנטל קצת מרוחה של הנבואה, זיקק את החוויה הזו שנים לפני שמישהו בישראל חשב על סטרימינג, "כבי את הטלויזיה ובואי נלך לישון, כבר הרבה הרבה זמן אני לא מצליח לחלום", מילותיו מהדהדות בי ואני מנסה להכריע לכאן או לכאן, בנתיים נרדמתי על  הספה, הגרון ניחר והטלויזיה ממשיכה לרצד מציעה לי עוד ועוד סדרות שינעימו את הזמן וייקחו אותי למרחבים חדשים של תודעה.