רשומות

כשהבעש"ט פוגש את בייל גייטס בעמק הסיליקון

תמונה
מרדכי רוטנברג וברוך כהנא, השטיבל והסטארט-אפ- שש שיחות על חסידות פסיכולוגיה יהודית ואתגרי השעה, ידיעות אחרונות, 2018, 221 עמ'הקושי בגיבושו של מסד ידע רוחני בעידן של התמחותלמרות שמספר התלמידים במדעי הרוח והחברה הולך ופוחת, סוגי התארים שניתן להתמחות בהם הולכים ומתרחבים. בצר להם האוניברסיטאות ממציאותבזו אחר זו תת התמחויות שנועדו למשוך את תשומת לב הלומדים והלומדות המתקשים לצעוד במסדרונות הפקולטה למדעי הרוח. כך ניתן ללמוד היסטוריה יהודית, והיסטוריה יהודית אמריקאית, ומנהיגות בחינוך לעומת פילוסופיה של החינוך ועוד כהנה וכהנה תתי מקצועות שכל פקולטה מגינה על ייחודה בחירוף נפש. באופן פרדוקסאלי בעולם שהולך ונהיה יותר שטוח ופתוח, דווקא באוניברסיטאות החומות הולכות ומתגבהות. במבט לאחור זו אחת הסיבות שעל אף שהשתתפתי במספר רב של קורסים העוסקים בחסידות הן מהזווית הפילוסופית והן מהזווית ההיסטורית מעולם לא שמעתי את שמו של חתן פרס ישראל,מרדכי רוטנברג, ולדעתי הדבר נובע במידה רבה מכך שהוא השתייך לחוג לעבודה סוציאלית ששייך לפקולטה אחרת. כך חשיבה רעננה הבוחנת את החסידות באור חדש והשוואתי כלל לא הצליחה לחדו…

הצצה נדירה מעבר לכתפו של איש הרוח

תמונה
עמוס עוז ושירה חדד, ממה עשוי תפוח? שש שיחות על כתיבה ועל אהבה, על רגשי אשמה ותענוגות אחרים
עמוס עוז לא היה מהסופרים הנחבאים אל הכלים לאורך חמישים שנות יצירתו הוא הרבה להתראיין מעל כל במה אפשרית, לכתוב ולפרסם מאמרי דעה בעיתונות היומית וכמובן לכתוב ספרות פרוזה ענפה. לאורך שנותיו הוא נע בין קצוות, מן הצד האחד חיבוק חם ואוהב של הממסד המפאיניקי שראה בו התגלמות להגשמת חזון בריאת העברי החדש. החווה תהליך של שינוי מבן משפחת קלוזנר הדתית-רויזיוניסטית לגברבר שזוף החווה שינוי אידיאולוגי עמוק עם המעבר לקיבוץ חולדה ואימוץ אורחות החיים הסוציאליסטים. מן הצד השני חווה עוז כתף קרה משום שראו בו ביטוי מובהק לסדר חברתי המשמר יחסים של אדונים ומשרתים. ועל כן בשני המקומות הרבו למצוא בספריו ובמאמרי הדעה שלו ביטוי לקולות ההגמוניה האשכנזית שלא מסכיתה לשמוע את קולותיהם של המדוכאים המשלמים את מחיר חירותה[1]. הדיון בין מבקריו לאוהדיו הפכו את יצירתו לרלוונטית ואקטואלית והקנו לה שם עולמי שזיכה אותו בתרגומים וראיונות אינספור לתקשורת הזרה שראתה בו ביטוי אותנטי של הרוח הישראלית. לצד העיסוק התכוף ביצירתו דמותו כאומן נשכח…

מעבר לאופוריה מסתתרת אמת מרה

תמונה
דניאל שנער, שמים אדומים, ידיעות אחרונות, 2018, 325 עמ'.
קץ ההיסטוריה נבואה שלא התגשמהשנות התשעים של המאה הקודמת נשאו עימן תחושות של התחדשות ורעננות. מסך הברזל הורם, חומת ברלין נפלה מבלי שנורתה אפילו יריה אחת, הענק האדום קרס בקול ענות חלושה. הכפר הגלובלי קיבל משמעות חדשה עד לכדי כך שהיסטוריון פרנסיס פוקיומה טבע את המושג שהפך לקאלט, קץ ההיסטוריה, עולם חדש עמד בפתח. משבי ההתרגשות לא נשארו רק באירופה, אלא כציפורים נודדות הן הגיעו למרחב המזרח התיכוני שהחל לצעוד לכיוונים של מזרח תיכון חדש, המבוסס על שותפות אינטרסים כלכלים, המחליפים בהדרגה את הלאומנות והקנאות. במסגרת תחושת האופוריה שתוו מדינאים כמו שמעון פרס ויוסי ביילין בעידודם של מדינאים כביל קלינטון וטוני בלייר,הוקמו שורה של מיזמים חינוכיים וכלכלים שהיו אמורים לתווך לדור הצעיר את המציאות הנרקמת לנגד עיניהם המשתאות. 

אחד המיזמים שעלו לגדולה ולחיבוקו של הממסד הישראלי , זרעים של שלום, שמומן ביד נדיבה על ידי פילנתרופים וממשלת ארה"ב. נערים ונערות מהגדה המערבית, ישראל וירדן נשלחו לאגמי מרילנד על מנת להכיר, להתוודע ובעיקר לרקום קשרים שבת…

היינריך בל מסיר את המסכה מעל פני שידורי התעמולה

תמונה
היינריך בל, הגנרל עמד על הגבעה, תרגם מגרמנית-רוני לוביאניקר, זמורה ביתן, 1997, 218 עמ', לפני כשבוע סיימתי שירות מילואים בן חודש ימים, בכל פעם שאני לובש מדים אני נדהם לראות באיזו מהירות אני משיל מעלי את חזותי האזרחית ודפוסים ישנים של תנועות גוף, מחוות ודיבור שבים ועולים כאילו לא חלפו להם השנים. החוויה הצבאית כה חקוקה בהווייתי שיש צורך רק בנעליים כבדות, ריח של נשק ומשב של זיעה גברית כדי להשיב אותי עשורים לאחור ולהפוך אותי שוב לחייל. כחלק מהמסע שערכתי בזמן חזרתי לקרוא בספרים שהילכו עלי קסם בתקופת שירותי הצבאי או מייד עם סיומו (עברו כבר למעלה מ15 שנה אז הזיכרון קצת התעמעם לו). באותם ימים בראשית שנות האלפיים חווית הקריאה שלי נחלקה בין רצון להתחקות אחר חוויותיהם הצבאיות של חיילים שלחמו בחזית לבין רצון להתעלות מעל הקלישאות של הסתערנו, כבשנו ולפנות לממד העמוק יותר של הנפש הנזרקת מעולמה לתוך שדות הקטל על מראותיהם. מהסוגה הראשונה אני זוכר בעיקר שני ספרים שהשפיעו עלי רבות. הראשון, "החיים בקבר" (עם עובד,1997) מאת הסופר היווני סטראטיס מיריביליס, המספר את סיפורם של חיילים יוונים הנכתשי…

איש אחד בהמון

תמונה
הפיתוי להיות מאושרים- לורנצו מרונה, תרגמה מאיטלקית: יעריתטאובר כתר, 2018, 248 עמ' בחודש האחרון אני משרת בשירות מילואים, לצד הרטוריקה המשפחתית והעוטפת הצבא פועל באופן מודע למחיקתו של הסובייקט ולהפיכתו לחלק מקבוצה ממושמעת המוכוונת למילוי משימות. המדים, השפה והפקודות כולם אמצעים ההופכים את היחיד לעוד בורג במערכת המהווה כלי שרת בידי המדינה. מדהים כיצד מחיקת הזהות האישית הינה מהירה, שעות בודדות ואישיות מורכבת הופכת לשורה ברשימת שמירה. הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו בספרו, לפקח ולהעניש, הראה שתהליכים אלו אינם ייחודים לצבא אלא הם מאפיינים מערכות גדולות והיררכיות כמו בתי חולים, בתי ספר ובתי סוהר. לעומת המוסדות המשקיעים את מיטב מרצם בטשטושה של הזהות הסובייקטיבית הספרות באה להציל את הסובייקט מההמון. במילותיה היא לוקחת נפשות עלומות ונותנת בהן שם עולם בין הדפים הכרוכים, בהם הם מקבלים ממדים סובייקטיבים הכוללים: שם, ערכים, זהות ומעשים הנרשמים בציפורן של ברזל. ככל שהספרות משובחת יותר כך היא מצליחה לכונן דמויות בעלות ייחודיותשגם אם חייהם מתנהלים באפרוריות יום יומית, הם מקבלים צבע ומשמעות המספקים לקורא …

פלנטה אחרת?

תמונה
גיל אילוטוביץ, אוכלי הגחלים, עם עובד, 2009, 286 עמ'ההתמודדות עם מחנות המוות שהוקמו על ידי הגרמנים ועוזריהם ברחבי פולין פערה תהום בין היסטוריונים, סופרים ופילוסופים המנסים במילותיהם להסביר את המאורעות שהפכו מזמן למיתוס החורג מהמרחב ההיסטורי.  שתי אסכולות מרכזיות ניצבות זו מול זו. האחת רואה בשואה אירוע החורג מהסדר האנושי, ועל כן יש לראות בה, "פלנטה אחרת". דוברה המוכר ביותר של תפיסה זו הוא המשורר האידי,יחיאל די-נור (קצטניק) שעדותו הדרמטית במשפט אייכמן הפכה לנקודת משען ביחס של החברה הישראלית לשואה ולנוראותיה: "אושוויץ היתה פלנטה אחרת (...)."אין הזמן שם כפי שהוא כאן על פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו. נשמו לפי חוקי טבע אחרים. הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה מספר".
באסכולה השניה ניצב הסופר האיטלקי-יהודי, פרימו לוי, שדווקא הדגיש את הממד האנושי בהתרחשויות. לא פלנטה אחרת אלא הקצנה של ההוויה האנושית שיכולה …

"החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות" (ג'ון לנון)

תמונה
מילן קונדרה, ההנאה שבאיטיות, תרגמה מצרפתית: חגית בת-עדה, זמורה ביתן, 1995 מזמן הטלפון הנייד לא משמש רק לקיום שיחות, למעשה רק חלק מזערי מהשימושים שאנו מבצעים בו מוקדשים לשיח, מרבית הזמן מופנת לאינספור שימושים נוספים כמו: קריאת חדשות, עדכונים בפייסבוק, משחקים, שמיעת מוזיקה, צילום, ביצוע תשלומים, בקיצור עולם ומלואו. מלבד היוזמות שלנו המכשיר גם דוחף לנו עדכונים והתראות וכך אנו מסתובבים בין הודעה להודעה בחשש מתמיד שמשהו מסעיר מתקיים ואני מחמיצים אותו. אצלנו בבית ואני מאמין שבעוד בתים רבים, המאבק על שעות מסך הוא אחד מהמאבקים המתישים ביננו לבין ילדותינו. אך מה לי להלין עליהן, כאשר גם אני לא מצליח להתנתק מהמכשיר, בארוחות אני ממש נאבק עם עצמי שלא להסתכל בפייד המתמלא. לפני מספר שנים היינו באילת וישב לצדנו בארוחת הבוקר גבר שכל הארוחה הסתכל בנייד, היינו בשוק מהגסות לא עברו חמש שנים והוא נדמה בעיני כמבשרו של עידן חדש. עידן בו עיריות ועמותות יוצאות בקמפיינים המדגישות את הצורך בקשר אישי ובהתנקות מהמסכים. גדולתם של פילוסופים וסופרים מהמעלה הראשונה שהם מצליחים ביצירותיהם להגביה עוף ולראות את התנודות החב…