דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2019

מסע אינטלקטואלי שראשיתו בברלין ואחריתו באולם קריאה יהדות בירושלים

גרשם שלום, מברלין לירושלים, עם עובד, 1982, 224 עמ' אי שם בראשית שנות האלפיים בעיצומה של האינתיפאדה השנייה נשלחתי יחד עם קבוצת חיילים לאבטח את הישיבה בעותניאל. בין השמירות והפטרולים נכנסתי לבית המדרש והופתעתי ממגוון הספרים שהיו מונחים שם על שולחנות הלומדים. בין מסכתות התלמוד וספרי חסידות הסתתרו גם ספרים שכריכתם כבר הבליטה את זרותם בחלל בית המדרש, ספרי עם עובד דקי גזרה ובהם החיבור, מברלין לירושלים (עם עובד, 1982) האוטוביוגרפיה של מייסד חקר הקבלה, גרשום (גרהרד) שולם . במהירות   נשאבתי לעולמם של יהודי ברלין בראשית המאה ה-20, למאבקים בין זרמים ומחשבות בין פרטיקולריות לאוניברסאליות. במוצאי שבת, כבר באו לאסוף אותנו ואת הספר נאלצתי להשאיר מאחור.   הקריאה בו הייתה   עבורי הבלחה של קרן אור בתוך השגרה הצבאית אליה נקלעתי. עברו השנים, בימי האוניברסיטה קניתי את הספר בחנות יד שניה, בעיקר משום שהוא ייצג עבורי   זיכרון למשב רוח בתקופה שכל קשר ביני לבין הרהורים פילוסופיים היה מקרי בהחלט. לאחרונה לאחר שקראתי את ספרה של פנייה עוז, ישראלים-ברלין (כתר, 2004), נזכרתי שוב בספרו הנשכח של שולם ו

חוות הדמים- סיפורם של הצנחנים בקרב החווה הסינית

לאחר מלחמת לבנון השנייה גדוד הצנחנים בו שירתתי עבר הסבה מגדוד בעל מאפיינים ייחודיים, לגדוד חי"ר. המחלקות תוגברו בחיילים נוספים והג'יפים אופסנו אחר כבוד בסדנאות. את מקומן של הנסיעות במרחבי הנגב והצפון החליפו הליכות ממושכות עם ציוד על הגב והסתערויות במתווה פלוגתי על יעדי אויב המסומנים בבלונים ומטרות ראש. באחת   הפעמים שכבנו כל הפלוגה בתעלה, והרעיון המבצעי היה שאחד החיילים ירוץ קדימה יזרוק דלי עשן למרגלות היעד, דבר שיסמן לרתק לפתוח באש ולחיילים לצאת מהמחפורות ולהיתפס על הגבעה. באותם ימים הייתי צעיר וחדור מוטיבציה, התנדבתי. המח"ט שליווה את התרגיל לחץ את ידי וידא שאני יודע לזרוק למרחוק ואמר לי בגבריות מדוברת, "אני מקווה שאתה רץ מהר" הוא צחק וטפח לי על השכם. יצאתי מהתעלה במרוצה, רצתי כל עוד נפשי בי, שמעתי את הנשימות ואת הנשק נוקש על המחסניות. כאשר זרקתי את דלי העשן הרמתי את עיני אל עבר היעדים בעוד שהרתק מפרק את הגבעה לחתיכות, לעיני נגלו עשרות מטרות מעוטרות בבלונים.   בסיומו של התרגיל לאחר שנשכבנו אחרי קו מטרות חלחלה בי התובנה, ככל שבעל הדרגה שלוחץ את ידך נמצא ג

תעתועי זיכרון בכרך הברלינאי

פניה עוז-זלצברגר, ישראלים-ברלין, כתר, 2001, 207 עמ' מרחק הזמן   ועידן השמיים הפתוחים, קצת עמעמו את המורכבות שחשים ישראלים כלפי היבשת בה הפכו מיליוני יהודים לעשן ואפר. אולם הרחובות המוארים וההומים של בירות אירופה רצופות באנדרטאות ולוחיות זיכרון שמזכירות שכאן ממש כאן לפני פחות ממאה שנה חיו קהילות משגשגות שתוך פרק זמן קצר הובלו להמתה בבורות, בצידי הדרכים, במחנות עבודה ובתאי גזים.   עבור אנשי העסקים והנופשים העצירה משטף החיים היום יומיים והחוויות הנאגרות, מהווה אתגר כמעט בלתי נתפס. מי רוצה לעצור את הילולת הקניות בוורשא ולחשוב ולו לרגע על חומות הגטו שהתנוססו רק לפני שבע עשורים והבידלו בין החיים לבין המתים? בעוד אלו כושלים את משא הזיכרון נושאים על גבם אנשי הרוח והמחנכים שמשמרים את הזיכרון ומצביעים על המורכבות המתעמעמת בינות לאדי הבירה וריח העוגות המשכר. הכמיהה לעולם שהראה לנו את הדרך לפי התהום רפרוף מהיר על מדפי הספרים   בביתי, מעלה רשימה נאה של יוצרים ישראלים שרצו להתמודד עם המתח שבין משיכה עזה לבין הכרה שהיבשת הירוקה והנאה הקיאה את הוריהם וסביהם כמזון מבאיש שיש לסלקו במה

קוֹל קָרָא והָלַכְתִי-סיפורה של משפחה במלחמת יום הכיפורים

השכול הישראלי נע בין הציבורי לאישי, בין הניכוס של החלל לאתוסים הגדולים לבין הרצון של בני המעגל הקרוב להשאיר את החלל בגדר שם עם פנים, ערכים וזיכרונות משותפים. בהדרגה מתיחות זו מחלחלת לשדות הספרות, השירה  ולאופני הזיכרון. לצד ספרי הזיכרון הקלאסיים המציגים את הנופלים בחייהם ובמותם, בדרך כלל עם מספר עמודי צבע הפורטים על נימי הרגש, ישנה סוגה שלמה של ספרים שמשמיעים קולות אישיים וביקורתיים שפחות עוברים בין תחנות מוכרות של נולד, התחנך, אהב את המדינה ונפל בגבורה.  סיפורה של משפחה, סיפורה של תקופה העיתונאי ואיש יחסי החוץ, רון פונדק, יוצא בספרו- "ציר סקרנות צומת ודאות" (כנרת זמורה ביתן, 2013)  למסע בעקבות אחיו, אורי, שנפל במלחמת יום הכיפורים וזאת מתוך סיפור סיפורה של המשפחה מראשית המאה ועד עתה. זהו סיפור יהודי שכולל נדודים, בריחה, אופטימיות מרירה וגורל. ביד אומן הוא מתחיל את הסיפור המשפחתי מערבות רוסיה עת המשפחה נמלטה מאיימת הפוגרומים של ראשית המאה, ההתאקלמות בדנמרק, הבריחה לשבדיה בעקבות האקציות המתוכננות של הגרמני, העלייה לארץ והלחימה במלחמת העצמאות, ההתבססות הכלכלית בתל אביב ו

רוחות הסתיו מביאות עימן הרהורים על מלחמה שהייתה ועודנה

מלחמת יום הכיפורים הופכת בהדרגה מהיסטוריה למיתולוגיה ישראלית, השנים שחולפות מאפשרות לבעלי עניין ואינטרס להשפיע על הנרטיב ולעצבו על מנת לתמוך בדעותיהם בהווה. המצדדים בשלום יטענו שגרירת הרגליים של גולדה ודיין אל מול יוזמות השלום המצריות בראשית שנות השבעים דחקו את מצרים למלחמה. לעומתם בעלי התפיסות הניציות יגרסו שהיעדרותה של מכת מנע ישראלית הובילה לתוצאות הקשות של קרבות הבלימה שהתחוללו בימים הראשונים של המלחמה הן בחזית הסורית והן בחזית המצרית.   ככל שהיורה האסטרטגית קולחת ומבעבעת, כך קשה לדעת מה היו טיבם של המהלכים הפוליטיים והצבאיים בימים של טרום הלחימה. העיתונאי, אמנון   לורד, מנסה לעשות סדר בין כל הפרטים ולצייר תמונה רחבה של המהלכים בחודשים של לפני המלחמה, במהלכה ומספר חודשים לאחריה. בספרו ," הדור האבוד" (ידיעות אחרונות,2013), הוא יוצא למסע אישי-ציבורי הנע בין תיאור הזירה האסטרטגית, להתמקדות בקרבות המשפיעים של המלחמה משלב הבלימה ועד ההבקעה ולסיום לסקירה קצרה בדבר   השפעותיה של המלחמה על הציבוריות הישראלית ועלייתם של כוחות פוליטיים חדשים כבר בבחירות של 1974. המאבק בין

איך לא ידעתם? פותחים את תיבת הפנדורה המשפחתית עם פודקאסט וסידרה

השבוע נחרדה החברה הישראלית מהרצח של מיכל סלה על ידי בן זוגה. מדוע הרצח הזה חרך את מהדורות החדשות, את הרשתות החברתיות ואת שיחות הסלון. הרי מיכל אינה האישה הראשונה שנרצחת על ידי בן זוגה, רק השנה נרצחו 12 נשים על ידי בני משפחותיהם, ובעשור האחרון הממוצע עומד על 20 בשנה. התשובה אם כן אינה טמונה בייחודיותו של המקרה, אלא בתחושה של הציבור שהרוצח והנרצחת אינם שייכים לקבוצה חברתית שניתן להרחיק מעלינו: ערבים, מהגרים ממדינות חבר העמים לשעבר, מהגרים מאתיופיה ועוד קבוצות מיעוט. הזוג החייכן הזה יכל בנקל   להיות פרזנטורים לקמפיין משכנתאות. יפים, חייכנים, מלומדים ובעלי תודעה חברתית בריאה. בקיצור הישראלי היפה שכולנו רוצים להידמות אליו. כמידת הציפיה, מידת הזעזוע שמשאירה אותנו פיעורי פה. כיצד אדם נורמטיבי, איש משפחה הופך לרוצח.  האם הכתובת הייתה על הקיר ואם כן איך פספסנו את זה? אפשר בחוכמה של בדיעבד למצוא ראיות מקדימות, סימנים אך זו חוכמה קטנה. התשובה היא שאי אפשר לדעת, בנקודה מסוימת מתחת לחזות נינוחה ישנם זרמי עומק שיכולים להתפרץ מדובר על הסתברות של נסיבות והקשרים חברתיים ואישיים שהתרקמותם הייחודי

שני פודקאסטים שמקצרים את הדרך אל האושר המיוחל

הכמיהה לאושר היא המגפה חשוכת המרפא של המערב השבע, אט אט ככל שעלינו במעלות פירמידת הצרכים של הפסיכולוג הנודע, אברהם מסאלו, אנו מנהלים קרב עקוב מדם לכיבוש הפסגה שממנה משקיפים עלינו האושר והמשמעות. אולם ככל שאנו נושכים שפתיים ונאבקים למצוא אחיזה במורדותיה, המציאות התקשורתית בה אנו נתונים מדרדרת אותנו לתהומותיה. בכל שעות היום, פולט הנייד שלנו עדויות בדבר מציאויות חיים אלטרנטיביות בהם חיים אנשים מאושרים החווים חיים מושלמים, מרגשים ופוטוגניים. בעוד שאנו   מבזבזים את ימנו במי הרפש של חיי היום יום. השילוב בין תצלומים של משפחות וילדים מאושרים 24\7 לבין מציאות חיים בה האושר מבליח מעת לעת, מעודד תופעות קשות של דיכאונות וחיפוש מתמיד אחר ריגוש שיוציא אותנו מהשגרה הלא פוטוגנית בה אנו נתונים. מציאות חיים זו מניעה מערכת כספית עצומה של ספרי הדרכה, סדנאות העצמה, פסיכולוגים ותרפיסטים וכמובן תעשיית תרופות שמוכרת לנו את קפסולות האושר מציפרליקס ועד ווליום. איך יוצאים מהמלכוד? לאחרונה שמעתי שני פודקאסטים מעולים שפותחים בפני מאזיניהם כיווני מחשבה שקצת מרבדים את התמונה ונותנים לה נקודות מבט שבהחלט יכולה

אי שם בינות לאורות הכרך ולהמון הסואן ממתינה לה אהבה שמחכה להתגלות

כבר שנים רבות שאינני מצוי בעולם הדייטים, מרבית חברי כבר במערכות יחסים ארוכות וסיפורים רומנטיים מגיחים לעולמי בעיקר דרך סדרות וסיפורים המבליחים מעת לעת משידורי הטלוויזיה והרדיו. משום שנטיית הלב שלי היא למשבריות, בכל פעם שספר בעל שם או מראה רומנטי מביט בי ממדפי הספריה וממערומי המבצעים בחנויות הספרים אני מרחיב את צעדי. אולם לכל כלל יש גם   יוצא מן הכלל וכך כשבזווית העין ראיתי את ספרו של אריאל צבר, אהבה בלב העיר-תשע סיפורים ניו-יורקים (שוקן,2013), שיניתי ממנהגי ועצרתי לכמה שניות.  למה בחרתי הפעם לעצור? כי אריאל צבר איננו משתייך לז'אנר הקבוע של סופרים הכותבים סיפורת רומנטית. כתיבתו אינה שבלונית, יש בו רגישות נדירה לניואנסים ובאופן מעורר השתאות הוא מצליח לחבר בין הממד האישי לממד החברתי הרחב יותר. ספרו הקודם, גןהעדן של אבי (שוקן,2009) , השאיר עלי רושם רב. ללא יומרות או אמצעים ספרותיים מורכבים הצליח אריאל בספרו הקודם להתחקות אחר מסע התקרבות בין בן לאביו. ממקור של בושה וזרות הופך האב למקור לגאווה וזאת הודות למסע האישי שערך   מכפר קטן בכורדיסטאן לקתדרות מדופנות העץ של הקמפוסים ה