מייקל קונלי, המשורר, מודן 2010

הפחד מהווה חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית, ככל שאנו מתקדמים על הציר הכרונולוגי אנו אוספים כמלקטי פטריות לאחר הגשם עוד ועוד פחדים. עם הפיכתנו להורים מאגר הפחדים נפרץ. אין ספור תרחישי אימה מציפים את הודעה ולפתע העולם נראה כמו לונה פארק של פחדים המציע במחיר השווה לכל נפש שלל רחב של מתקנים החל מהתחשמלות ביתית משקע הטלוויזיה שלא חוזק כהלכה ועד להפצצה בלתי קובנציונאלית העוטפת את הסובב בעננים ראדיואקטיבים. מרבית האנשים מצליחים להתמודד עם הפחד באמצעות הדחקה ואמירה של מילים חסרות כיסוי כדוגמת, "לי זה לא יקרה, סתם אנשים מגזימים" ועוד כהנה וכנהנה אשליות שבעיקר נועדו להרגיע את הנפש הנאנקת. מייקל קונלי בספרו, המשורר, לוקח מאיתנו את האפשרות להדחיק ולהשכיח. בספרו בוחר קונלי לעמת את הקורא עם הפחד, במפגש בלתי אמצעי המעמיד את הקורא ואת מושא פחדיו כשני יריבים הניצבים זה אל מול זה בזירה.

במרכז  ספרו של מייקל קונלי, המשורר, (מודן, 2010)  ניצב גיבורו המוכר של קונלי, ג'ון מקוי, עיתונאי המסקר אירועים פלילים במקומון של העיר דנוור. יום בהיר אחד מציאות חייו המוכרת של מקוי נטרפת והוא מוצא את עצמו  ניצב אל מול רוצח סידרתי השואב את סיפוקו מפגיעה בחפים מפשע . סיפור המצוד  המרחש בקצב מסחרר תוך יצירת איזון נכון בין מקצב עלילתי לבין ריבוי פרטים המקשה על הקורא לפצח את העלילה מבעוד מועד, הופך את הספר למותחן טוב. יחד עם זאת, כתיבתו של קונלי בספר זה הינה בוסרית. הסצנות הרומנטיות המתוארות בסיפור מזכירות לכל היותר קטעים שצולמו בחטף עבור הטלוויזיה הקהילתית, מעין תחושה לא אמינה. עורך טוב היה נוזף בקונלי בכתיבה הרשלנית או לכל הפחות עורך ומייפה את אותן סצנות ההופכות את "מלך המותחנים" לכותב בינוני וחסר השראה הנופל לסטריוטיפים המקובלים.

על אף רמתם הנמוכה של אותם קטעים רומנטיים ואנושיים, "המשורר", הינו מותחן משובח המצליח לשמור את עפעפיהם של הקוראים פתוחים לרווחה, גם בשעות המאוחרות של הלילה. זוהי איננה יצירה חשובה או משמעותית ואין לראות בה את חיבור המייצג את כתיבתו העשירה של קונלי. יחד עם זאת ה"משורר" מהווה מותחן העומד בסטנדרטים של ספרות בלשית מעניינת וסוחפת הנותנת לקורא חוויה של הזדככות. כך שאם אתם בדרך לשדה התעופה בן גוריון או צפונים בבתיכם ביום גשום אתם מוזמנים לקרוא את ספרו של קונלי ולהיסחף למרדף  הנפרס על פני מאות עמודים הכתובים בצורה טובה העונה לסטנדרטים של הסוגה הבלשית.

ניתן לקרוא.