#אברהם אייזן ממליץ - המלצות וביקורות פודקאסטים, סדרות, ספרות

"מיניות היא חדר המראות של החברה" כך מתאר רון דהן מחבר הספר, מתעוררים-גברים מדברים מיניות (פן הוצאה לאור, 2020), את הסיבה שהניעה אותו לעסוק בחקר ושיח של מיניות גברית. רון הוא לא הראשון שמנסה להעמיק ולהרחיב את השיח מעבר לסטריוטיפים של מהי גבריות ונשיות. כתיבתו  משתייכת לשיח יחסית חדש בישראל וכבר בן חמישים שנה בעולם (ימי המהפכה המינית העליזים אי שם ב-1968), שמעוניין  לקיים שיח  על מיניות ומגדר בגובה העיניים. לא כמאמרים בחוג למגדר ואל כצחוקים של חבר'ה במילואים אלא כשיחה שמאפשרת התבוננות גם על תהליכים חברתיים אך בעיקר כשיח שפותח צוהר לעולם הפנימי של כל אחד ואחת מאתנו. למרות שמיניות היא חלק בלתי נפרד מההגדרה הזהותית, מעצבת התנהגות זוגית וחברתית ופוגשת אותי בכל כך הרבה רבדים. אני מתקשה לכתוב ולהמשיג את עצמי סביב הנושא (ומי שמכיר אותי יודע שהמשגות זה לא החלק הקשה אצלי). אפילו את הפתיחה לפוסט הזה כתבתי כפתיחה סוציולוגית ולא אישית. הקושי, ההדחקה והמבוכה לא מתקיימים במקרה ולא ניתן לתלות אותן לכך שגדלתי בסביבה דתית שמצד אחד עסקה המון במיניות ומגדר בצד ההלכתי, אך בפועל פחות דיברה על...

צביקה גרינגולד, כוח צביקה- 24 שעות של גבורה במלחמת יום הכיפורים, מודן, 2008, 211 עמ' סיורי , בעקבות לוחמים, הם אחד מאירועי השיא של החינוך החברתי בחטיבה העליונה. אלפי תלמידים מוסעים מידי שנה לרמת הגולן לשמוע את סיפורם של לוחמי צה"ל שבלמו בגופם את הפלישה הסורית ביום הכיפורים ה-6 באוקטובר 1973. כמעט חמישים שנה לאחר האירועים, סיפורם של הלוחמים מהווה אבן יסוד בעיצובו של הדור הצעיר העומד להתגייס. באמצעותם מועלים על נס ערכים חיובים כדוגמת: הקרבה אישית, דבקות במשימה ונחישות. אלו מילים גדולות שמתכנסות לכדי סיפורים מיתולוגיים שהאנשים הנושאים אותם הופכים לסמל שנועד לשרת מטרות חינוכיות ולאומיות. כך גם אני התוודעתי לראשונה לסיפורו של כוח צביקה, טנק בודד המתייצב אל מול חטיבה סורית דוהרת ומנסה בכל כוחותיו לבלום אותה רגע לפני שהיא משתלטת על הגזרה המרכזית של רמת הגולן. לבד על ציר הנפט- קרבות הבלימה ביומה הראשון של המלחמה הספר, כוח   צביקה (מודן, 2008), נכתב על ידי עמי דור און וצביקה גרינגולד, מגולל   ממקור ראשון את סיפורו האישי של צביקה ביומו הראשון של מלחמת יום הכיפורים. זהו א...

הנערה ברשת העכביש, דיוויד לגרקרנץ, תרגמה משוודית: רות שפירא, מודן, 2015, 465 עמ' המעבר לטלוויזיה רב-ערוצית אי שם בסוף שנות התשעים של המאה העשרים שינה את אופני צריכת התרבות של מאות אלפי בתי אב בישראל.  סדרות סבון כ"קרוב רחוק" האוסטרלית ו"היפים והאמיצים"  האמריקאית ששלטו בז'אנר באמצעות הערוץ השני  הפסיקו להיות חריגות בנוף שבין שתיים לארבע ואת מקומן תפסו עשרות אופרות סבון שחצו את האוקיאנוס האטלנטי וכך אולפני בדרום אמריקה הגיחו בסלונים המנומנמים של העיר גבעתיים.  מפנה תרבותי זה הגיע לשיאו עם עלייתו לאוויר של, ערוץ ויוה, שזכה  להצלחה כאשר  ילדות  רכות וזקנות בלות פייטו ברגשנות משתפכת מילים בספרדית. בהדרגה התרגלנו לערוץ המאופיין בגיבורים מושכי עין ובעודף רגשנות ומופרכות עלילתית המובילות  את  גיבוריו  לאינספור דרמות הזויות הנמתחות על פני מאות פרקים. שונאים בדם התגלו כאחים שהופרדו בלידתם, אימהות נאמנות התגלו בפרק 5,000 כנשים בוגדניות החורשות מזימות ועוד כהנה וכהנה. המופרכות הצליחה למתוח את העלילה האוורירית על פני שנים ארוכות של צפיי...

אי שם בראשית שנות האלפיים שיהודה ושומרון בערו באש ההתקוממות הפלסטינית, והמתח בין ישראל לבין ארגוני הטרור הפלסטינים היה בשיאו שירתי יחד עם חברי לכל אורכה של הגדה המערבית. מיאטה השוכנת בדרום הר חברון ועד למחנה הפליטים בלאטה בצפונה של העיר שכם. על אף השוני בין חברון החמאסית לבלאטה המהווה מעוז של הפת"ח, מבעד לכוונת הרובה ההתרחשות הייתה די דומה. אבנים ובקבוקי תבערה היו דבר שבשגרה ומעת לעת מטעני צד, מכוניות ממולכדות וירי מנגד שהעלו את סף האדרנלין. יחסית לחיכוך המתמיד עם האוכלוסייה האזרחית ההיכרות שלנו כחיילים עם הצד שכנגד הייתה זעירה. קצת גיליונות תוד"א שהיו תלויים בשירותים, סקירות פשטניות שקיבלנו מהקצינים וזהו. חוץ מזה כל חלון היווה מקור לקנה שיכול להציץ ולגדוע את חייך הצעירים, בקיצור היבטנו בשטח בעיניים רוויות שנאה ואלימות ובעיקר בזעם על כך שאנו יכולים להפוך במהירות מזמן הווה לזמן עבר. לצדנו של הלוחמים הגלויים התהלכו ה"שועלים" אותם לוחמי סתר שהילכו בסמטאות והכירו את האוכלוסייה לפני ולפנים. השועלים היו כמו אורקולים קולות שנשמעים מבעד לגלי האתר מזהירים נותנים דיו...

בכל פעם שאני פותח ספר חדש אוחזת בי התרגשות מסוימת. ריח הדפוס, הדפים הדבוקים זה לזה ומעל הכול הציפיה למסע שבמהלכו אלך לאיבוד בסבך העלילה, אפליג בדימיונות ולבסוף אשוב בשלום לעולמי שלי עם כמה תובנות חדשות. פעמים רבות כגודל הציפיה כך גודל האכזבה. מעבר לתחושת בזבוז הזמן ליבי יוצא אל הכותב שהוציא מתחת לידיו ספר גרוע ומרושל. אני חושב על לילות ארוכים בהם הוא היה רכון על מחשבו כותב בלהט את הגיגיו, מתלבט על קוצו של יוד ועל מקומו של סימן תחבירי כזה או אחר. אני רואה בעיני רוחי את כוסות הקפה החצי גמורות, את הטיוטות המונחות בערבוביה על שולחן הכתיבה, ואת השיחות הארוכות לעורך ולהוצאה. כל אלו מלווים בייסורי נפש וחיבוטי יצירה שסופם ספר כרוך   המאגד כמה מאות עמודים המוצעים למכירה בחנויות ממוזגות עם מוכרים ומוכרות המתעניינים יותר בעמלת המכירה מאשר בספרות. אין ספק זוהי "ויה דלרוזה" לא פשוטה. אך מה נורא לדעת שלאחר כל מסלול הייסורים לא ממתינה גאולה מנחמת לבאי עולם אלא דווקא ידיעה שלכל היותר היה זה מסלול גאולה אישי שגאל את הסופר מייסורי הכתיבה ודן את הקוראים לאומללות. על מנת שאנשים ישרי דרך...

מייקל קונלי, משפט שדה, תרגמה מאנגלית נורית לוינסון, מודן 2013 ישנם כמה פרצופים של עורכי דין למשפט פלילי כדוגמת: ציון אמיר, אביגדור פלדמן, ששי גז ומשה שרמן שהפכו להיות חלק מהתרבות הפופולרית בה אנו חיים. כמעט מידי ערב הם מגיחים לעברנו ממסכי הטלוויזיה מחייכים וללא היסוס מישירים מבט למצלמה ואומרים בקול סמכותי: "מרשי כופר בהאשמות המוצגות כנגדו, בעוד כמה ימים יתגלה שהעלילה שמציגה התביעה אינה אלא אחיזת עיניים". דמותם של עורכי דין אלו מעוררת עניין בציבור לא פחות מהעניין שמעוררים לקוחותיהם, ועל כן הם זוכים לראיונות עיתונאיים בטלוויזיה ובעיתונות ופעמים אף לתחקירים מעמיקים, בכולם שב ועולה הניסיון לפענח את דמותם של אלו המגינים על עברייניים מוכרים שרק קריאה בגיליון ההרשעות שלהם יכולה להעביר בקורא צמרמורת. נראה שעל אף סבך הראיונות, רב הנסתר על הגלוי ועדיין אנו מתקשים להבין כיצד אדם רותם את עצמו על מנת לשמור על אלו החותרים תחת החברה הנורמטיבית? בספרו, משפט שדה (מודן, 2013) מנסה סופר המתח האמריקאי, מייקל קונלי , לחדור מבעד למעטה הזחוח של עורכי הדין  ולספר סיפור המשלב פרשיית...

על פי האתר www.nighborhoodscouts.com קרוב ל-300 איש נרצחים מידי   שנה בעיר לוס אנג'לס, המונה כ-4,000,000 תושבים. כלומר כמעט בכל יום אדם אחד   מחליט לקחת את חייו של אדם אחר. לוס אנג'לס אינה המקום הכי מפחיד בארה"ב, ישנן ערים אחרות בהם חיי אדם שווים הרבה פחות, ועל מנת לא להרוס את המצב רוח לא הלכתי לבדוק את מספר הנרצחים בערים כמו ריו-דז'ה נרו בברזיל או בבוגוטה בירת קולומביה. המספרים הללו משתקים ומעלים תהיות פילוסופיות בדבר השבריריות שבקיום האנושי, ערך חיי אדם ובעיקר בדבר אופן התנהלותו של המין האנושי. זה לא סוד שדברים רעים מתרחשים מעבר למפתן דלתנו, השאלה הנשאלת היא מדוע לקרוא ספרות פשע שמכניסה את כל הזוהמה הזו לתוך חדר השינה שלנו, לסלון, לשולחן הקריאה. מה כל כך מושך בסוגה ספרותית זו שעל אף הזוועה שהיא טומנת בתוכה היא מרתקת אותי ועוד מליוני קוראים ברחבי העולם? לדעתי התשובה נחלקת לשתיים. החלק הראשון הינו החלק החוויתי,   ספרות מתח טובה   מצליחה לסחוף את הקורא ולנתק אותו מהכאן והעכשיו ולמצב אותו בסיטואציית חיים אחרת. הנסיעה המייגעת באוטובוס הופכת באחת למרדף מורט עצב...

העומס המונח על כתפיה של מערכת המשפט מוביל לעליה הדרגתית במספר עיסקאות הטיעון הנחתמות מידי שנה בישראל. כיום קרוב ל-80% מהתיקים הפלילים המגיעים לפיתחם של בתי המשפט מסתיימים בעיסקאות מעין אלו . על פי רוב העיסקה מהווה מפגש של אינטרסים בין התובע לבין הנתבע. בעוד שהראשון זוכה בהרשעה, השני  זוכה בהפחתה ניכרת בעונשו ובקיצורם של הליכי המשפט הננקטים כנגדו. יחד עם זאת, בעיסקאות מעין אלו התביעה פונה לא פעם לריכוך סעיפי האישום ולצמצומה של הענישה.  למרות שההליך מצריך את אישורו של בית המשפט, רק פעמים מעטות משתמש בית המשפט בסמכותו לבטל את ההסדר ועל פי רוב הוא מאשרר אותו ומאפשר לשיטת השוק והסחר מכר לסגור את התיק ובכך הוא נמנע מהליך משפטי ארוך ויקר. לכאורה, זהו מצב שבו כולם מרוצים אך לאמיתו של דבר, מהלכים מעין אלו מנטרלים את מנגנוני הוויסות המתקיימים בהליך המשפטי המלא בו שני הצדדים צריכים לתקף את טיעוניהם ולהעמידם למבחן הראיות. במוקד ספרו המשובח של סופר המותחנים האמריקאי,  מייקל קונלי , ניצב הפעם הסדר טיעון בו רוצח סדרתי שנתפס לגמרי במקרה מודה בביצוע רצח שלא פוענח מזה 13 שנה. הבלש ...

  ערב אחד התגלתה בעיה בדלת הכניסה לביתי, בורכתי בכשרונות רבים אולם החזקת מברג איננה אחת מהן הזמנתי את השכן שיסייע בידי, בעודנו משפריצים D 40 לחורי המנעול חמקה בתי מהבית והלכה לשחק עם חברותיה בדשא. כעבור כמה דקות עליתי במדרגות והילדה איננה, התחלתי לרוץ ולצעוק בשמה, זיעה קרה נטפה במורד גבי, תחושה של אשמה החלה לנבוט במעמקי הנשמה והפחד ממבטי התוכחה של האם כמעט ושיתק אותי. למזלי לאחר פחות מדקה מצאתי אותה מטיילת להנאתה בקרבת מקום. אלו היו רגעים שהופכים בן רגע ערב נינוח לסרט אימה בפאסט פוורד, סופר המותחנים האמריקאי, לינווד ברקלי ,לקח את הרגע הזה והפך אותו לספר קיצבי בשם: ביום שאיבדתי אותה (מודן, 2011).  במרכזה של העלילה ניצב אב שיום בהיר אחד ילדתו בת השבע עשרה נעלמה. הנערה שיצאה כעוסה מביתם לאחר ויכוח סתמי לא שבה לעת ערב בתחילה העלמותה נראתה כמעשה נקם ילדותי אך חיש מהר החששות הראשונים מפנים את מקומם לאימה צרופה. התפתחויות שונות בחקירה מעידים על כך שהעלמותה של הבת   מהווה קצה קצהו של תעלומה רחבה יותר בה מעורבים גורמים פליליים השואפים להשתיק את הפרשה בכל מחיר.   כ...

ישנן חוויות כמו אובדן של אדם קרוב או להבדיל הורות שלא ניתנות לחיזוי עד שאתה חווה אותן במלוא עוצמתן.         אמצעי התיווך התרבותיים כמו ספרות, מוזיקה וקולנוע נותונת רק מעין קריאת כיוון, מושג קלוש לגבי התחושות והרגשות אך הן אינן מצליחות להציב אותך בתוך הסיטואציה. מתוך כך במשך שנים החוותי את דעתי על הורות, אבהות וגידול ילדים  מתוך פרספקטיבה חסרה הנשעת על התרשמויות כלליות וידע תיאורטי, בעוד שלמעשה חסרה לי החוויה  האישית הכל כך הכרחית לעצם הדיון בנושא. כיום שאני צועד יחד עם זוגתי צעדים ראשונים בחווית ההורות, אני יכול לומר בוודאות שעולם התחושות והחוויות שנפתח בפני משפיע גם על האופן בו אני קורא ומתייחס לספרות העוסקת באחד מנושאי הליבה של  התרבות האנושית, יחסים משפחתיים. לפני שלושה חודשים קיבלתי ליום הולדתי ה-31  מתנה מאחי את ספרה של אילנה סטרלין, ישנני (מודן, 2012). במרכזו של הספר ניצבת נילי, בת קיבוץ מעמק בית שאן שבעלה  חוזר בתשובה ועוזב את הבית. הטלטלה שחווה התא המשפחתי עם עזיבתו של בן הזוג, מובילה את הגיבורה למסע גילוי בו היא מתעמתת עם הסו...

עם כניסתם של ערוצי הלווין והכבלים לפני כשני עשורים לשוק הטלוויזיה הישראלית לוח המשדרים הטלוויזיוני השתנה ללא היכר.  לפתע את מקומם של קישקשתא וערב חדש תפסו סדרות אמריקאיות נוצצות. דרמות מסמרות שיער, סדרות משטרה המתחקות אחר תחנות עמוסות פושעים מסתוריים וגולת הכותרת סדרת החקירות ובתי המשפט "חוק וסדר" המצליחה בעשרים השנות האחרונות,  לרגש מיליוני צופים מרחבי העולם עונה אחר עונה.  בין רגע נכנסו לסלון ביתנו אולמות משפט ספונים בעץ משובח, שבחללם מתחוללות דרמות קורעות לב ומורטות עצבים. הסדרה  ובנות דמותה הצליחו  להציב רף גבוהה לספרות המתח המשפטית, שלפתע נצרכה להתמודד עם תחרות קשה על ליבו של האדם המחפש מפלט מחיי היום יום העוטפים אותו.  הרגשתי באופן מובהק  את ההתמודדות בין השתיים כאשר קראתי השבוע את ספרו של ג'ון גרישם, הערעור (מודן,2008). הספר הינו  ספרו העשרים במספר של גרישם הידוע כאחד מסופרי המתח המצליחים בכל הזמנים, שספריו עובדו לסרטים וסדרות עטורות פרסים. במרכזה של העלילה ניצב ערעור המוגש לבית המשפט העליון במדינת מסיפיפי, וזאת לאחר שבית המשפט המ...

עונת החגים בפתח, ומלבד ארוחות החג, המפגשים החברתיים והזיק היהודי אני לא  יכול לדמיין את התקופה הבאה עלינו לטובה ללא כמה ספרים עם עלילה סוחפת שיהיו מונחים לצד מיטתי. ערב ראש השנה תקפה אותי חרדה התבוננתי במדפי הספרים בבית וגיליתי שאין לי ולו ספר אחד לרפואה, עימו אני יכול לפתוח את הבוקר ולסיים את היום. בכל פעם שנזכרתי בשני הספרים שקראתי לאחרונה, אחזה בי תחושה של ייאוש מדכדך, הבנתי שאם אינני רוצה לחזור על טעויות העבר, עלי לסור במהרה לחנות הספרים  להתגבר על אימת התורים הארוכים ולהצטייד במהירות במקבץ של ספרים לכבוד החגים. אולם על מנת שאוכל להגיע לשנה החדשה זך ונקי, אני רוצה לבצע בפוסט זה טקס סימבולי של תשליך, ולהשליך למצולות ים את ספריהם של קולין מקאלוג, ציפור קשוחה (מודן, 2011) ואת ספרו של כריסטופר מור, בית הרוחות (כתר, 2010). את שני הספרים קראתי במהלך חודש אלול, והם הזכירו לי במידה רבה את טקסי העונשין שהיו גוזרים על עצמם חסידי אשכנז בתקופה שקדמה לראש השנה. קולין מקאלוג, הינה סופרת אוסטרלית שכתבה כמה רומנים היסטוריים על תקופת הקיסרות הרומית (אני מודה ומתוודה, שלא ק...