בודד במערכה- סיפורו של מסעב חסן יוסף

אי שם בראשית שנות האלפיים שיהודה ושומרון בערו באש ההתקוממות הפלסטינית, והמתח בין ישראל לבין ארגוני הטרור הפלסטינים היה בשיאו שירתי יחד עם חברי לכל אורכה של הגדה המערבית. מיאטה השוכנת בדרום הר חברון ועד למחנה הפליטים בלאטה בצפונה של העיר שכם. על אף השוני בין חברון החמאסית לבלאטה המהווה מעוז של הפת"ח, מבעד לכוונת הרובה ההתרחשות הייתה די דומה. אבנים ובקבוקי תבערה היו דבר שבשגרה ומעת לעת מטעני צד, מכוניות ממולכדות וירי מנגד שהעלו את סף האדרנלין. יחסית לחיכוך המתמיד עם האוכלוסייה האזרחית ההיכרות שלנו כחיילים עם הצד שכנגד הייתה זעירה. קצת גיליונות תוד"א שהיו תלויים בשירותים, סקירות פשטניות שקיבלנו מהקצינים וזהו. חוץ מזה כל חלון היווה מקור לקנה שיכול להציץ ולגדוע את חייך הצעירים, בקיצור היבטנו בשטח בעיניים רוויות שנאה ואלימות ובעיקר בזעם על כך שאנו יכולים להפוך במהירות מזמן הווה לזמן עבר.

לצדנו של הלוחמים הגלויים התהלכו ה"שועלים" אותם לוחמי סתר שהילכו בסמטאות והכירו את האוכלוסייה לפני ולפנים. השועלים היו כמו אורקולים קולות שנשמעים מבעד לגלי האתר מזהירים נותנים דיווחים ונעלמים בחשכת הליל. זכורים לי בעיקר שני אירועים מרכזיים  בהם נסענו יחד עימם פעם אחת ברחובות שכם להשאיר מעטפות מלאות מזומנים למשת"פים, ניווטנו בין רחובות העיר והשארנו מעטפות בינות לאבנים ודלתות מסוגרות. בפעם השניה היה זה סיור לגיוס מודיעין, נדהמתי עד כמה אנשי השב"כ מכירים את השטח ובעיקר את הנבכים הפנימיים של האוכלוסייה המקומית. מי התחתן ומי סובל ממחלה כרונית, מעין אנציקלופדיה מקומית המכוונת להשגת מידע ועוד מידע עד אין קץ.

לכן כאשר ניגשתי לקרוא את הספר בן החמאס המתחקה אחר קורותיו של סייען ההופך בהדרגה לציר מרכזי של מידע בכל הקשור לפעילות הטרור בגדה המערבית, קוננה בי ציפיה מרובה.  רציתי להתחקות בעיקר אחר הלך הרוח של הסייען, הבוחר להפנות עורף לאמונותיו ולחברה בה הוא גדל ולסייע לצד שכנגד. רציתי להבין את המעבר מצד לצד ואת חיי היום יום בידיעה שהשניות יכולה להיחשף בכל רגע ולשנות את חוקי המשחק לבלי הכר.

גם לאחר הקריאה  שאלות אלו נותרו עמומות. בעיקר משום שהחידה המרכזית, כיצד השב"כ הצליח לגייס ולתחזק את מסעב נשארה חתומה. כמו כן  תהליכי הבניה שלו כסוכן מרכזי שהפך בהדרגה לנסיך הסייענים (הנסיך הירוק) מתוארים בספר בראשי פרקים בלבד ועל כן לא הצליחו להשביע את רעבוני למידע. הקושי בזיהויים של המניעים מתעצם הודות לרטוריקה הנוצרית שמסעב מרבה להשתמש בה ומהווה מעין חוצץ המרחיק את הקורא בעננה קלישאתית של פסוקים מתקתקים מהברית החדשה.

מלבד זאת הכתיבה הבוסרית המאופיינת בהיעדר יכולות פרוזאיות בסיסיות, מובילה לכך שעל אף שהספר מתחקה אחר סיפורים מסמרי שיער הכוללים: מעצרים, חיסולים ממוקדים, החלפות זהות ועוד ועוד, מד הדופק של הקורא אינו עולה ולו במקצת.  הספר לא הצליח לסחוף אותי בעלילתו או להעביר אלי תחושות, ריחות ומראות  מלב הגדה המערבית. זאת על אף שאני מכיר באופן אישי חלק ניכר מהמקומות, התיאורים שתוארו לאורכה של העלילה. הכתיבה המרוחק והנטייה לקלישאות הובילה לכך  שלקח לי למעלה משלושה חודשים לסיים את המסע המתעקל אל עבר כריכתו האחורית של הספר (זמן שיא במונחי הקריאה שלי). לכן אני ממליץ שאלו החפצים לריגוש המעביר אם כי בצורה מעט הוליוודית את חייהם של אנשי שירות הביטחון במרחבים שמעבר לגדר ההפרדה  מוזמנים לצפות בסדרה החדשה מבית היוצר של יס, פאודה, המתחקה אחר סיפורה של יחידה מבצעית של השב"כ הפועלת בלב השטח העוין ומתמרנת בין הממד המבצעי לאישי.

למרות הפגמים הלא מעטים שמניתי הספר ראוי להיקרא משתי סיבות מרכזיות האחת, מבעד למלל הרב מבצבצים מעת לעת רגעים אותנטיים של חברות ורעות, של לבטים משפחתיים ובעיקר של בן הכרוך אחר אביו ונקרע בין אהבה לאדם לסלידה מהדרך. אני מאמין שאם היה שותף לכתיבה סופר צללים בעל שיעור קומה יכל היה הספר  לרגש מעת לעת ולחדור לעולמו של הקורא התר אחר תובנות המתובלות בעניין ורגש. השנייה, תובנה מהותית בדבר הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיקר בכל הקשור להלך החשיבה הפלסטיני שפעמים רבות נשאר חתום עבור הציבור הישראלי. עבורי התובנה המרכזית שהתגלתה בעמודיו האחרונים של הספר הייתה בחידוד ההבנה שהחמאס אינו מהווה רק תנועה פוליטית בעלת מבנה סדור של מנגנונים בירוקרטיים וצבאיים. אלא שהחמאס הינו בראש ובראשונה רעיון אידיאולוגי. ולכן רעיונות לא ניתנים לסיכול ממוקד ולכתישה באמצעות מהלומות מהאוויר ומהיבשה כל אלו לא מעלימים אותם אלא להפך גורמים להם להתפצל ולהתקיים בעוד מגוון רחב של פעולות. לכן על מנת להתמודד עם רעיונות יש צורך בראש ובראשונה בהצבתם של רעיונות נגדיים אשר יהוו חלופה של ממש להמונים התרים אחר משמעות ותקווה בסימטאות מוכות העוני של מחנות הפליטים, או ברחובות הסואנים של ערי הגדה. נראה שתובנה זו נעדרה מעיניהם של הקברנטים שבחרו ובוחרים  שוב ושוב לבחור בהתמודדות חד ממדית המשתיתה את פתרונו של הסכסוך בכוח ולא בהקניית אלטרנטיבות אידיאולוגיות היכולות למשוך את ההמונים מדרך הלחימה וההרס לדרך של בניה והתחדשות. אני מאמין שאם בעקבות ספר זה תובנה זו תחלחל לציבוריים ישראלים רחבים שעל פי רוב אינם חשופים להלך חשיבותו של הצד השני דיינו.

 בן החמאס- סיפור בנו של מנהיג החמאס שהפך לסוכן שב"כ ,מסעב  מדחאת יוסף

,תרגמה: דפנה לוי  מודן 2009, 264 עמ'

בעקבות הספר הופק כם סרט דקומנטרי, הנסיך הירוק שמתחקה אחר עלילותיו של מסעב חסן יוסף לאלו המתעצלים לקרוא את כל 264 העמודים ניתנת ההזדמנות לסיים את הסיפור בשעה וחצי של צפיה ממוקדת