דילוג לתוכן הראשי

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

יעל הדיה,תאונות, עם עובד , 2001



ספרה של יעל הדיה, תאונות, זכה לקרוב לעשרים מהדורות מיום הגחתו ממחסני הוצאת עם עובד אי שם בראשית שנות האלפיים, ימים בהם ישראל געשה ורעשה מאינספור פיגועים ואסונות שחרכו אותה לאורכה ולרוחבה. מלבד הפיגועים, העשור החולף סימל את כניסתם של מדיות תקשורתיות חדשות (פייסבוק), השתנותן לבלי הכר של מדיות קיימות (עיתונות וטלוויזיה) והיווצרותו של שוק ספרים ניירוטי המשתנה חדשות לבקרים תוך שהוא משאיר שובל של עטיפות מרשרשות וריחות מבצעים מתקתקים. בין כל אלו, הדפסותיו החוזרת ונישנות של "תאונות", ספר עב כרס בן למעלה מחמש מאות עמודים המגוללים סיפור מורכב ובהחלט לא שבלוני, מהווה תופעה שראוי לתת עליה את הדעת.
במרכזו של, תאונות, ניצבות שלוש דמויות החיות במרחב האורבני של תל אביב בראשית שנות האלפיים: יונתן לוריא, סופר, אלמן בשנות הארבעים לחייו שתקופת הזוהר שלו כבר מאחוריו, בתו המתבגרת, דנה ושירה, סופרת פוריה ומוכשרת החיה לבדה ומטפלת באביה החולני. הדיה סוקרת את חייהם האינדבידואלים ואת הקשרים ביניהם תוך שהיא פושטת אותם פעם אחר פעם מתדמיותיהם החברתיות. שוב ושוב הקורא נגלה לצדדים הפתטיים המסתתרים מאחורי שנינות ומחוות חברתיות מגוננות. ההיחשפות המתמדת הופכת את הקריאה בספר לחוויה לא פשוטה שפעמים רבות גובלת במבוכה, כזו הדומה למבוכה התוקפת אותי כאשר אני נקלע לריב קולני בין בני זוג המשלב הרמות קול ובכיו, וכל זאת כאשר אני יושב בסלון ביתם נינוח ומנסה לשרבב מילים, שהקפה טעים ושהעוגה עשויה כהלכה. החשיפה הלא מתפשרת שנכפית במידה רבה על הקורא המוכנס בעל כורחו  לסיטואציות כביכול נורמאלית ויום יומיות ההופכות תוך מספר עמודים לתקריות קשות, מדגישה את עוצמת כתיבתה של הדיה המאופיינת בישירות שאינה מנסה להתחנחן בפני קהל הקוראים.
יחד עם זאת, הכתיבה המשובחת המצטיינת בישירות בוטה עדיין אינה מסבירה מהו סוד קסמו של הרומן, שכאמור זכה להצלחה מסחרית לא מבוטלת. לדעתי, על מנת לענות על שאלה זו יש צורך לראותו בהקשר התרבותי-חברתי בו הוא נכתב. אל מול סדר היום הלאומי שהציב את הלכידות הלאומית  במרכז,תאונות, מציב סדר יום חלופי. דמויותיו מאופיינות באוטיזם חברתי המנותק במובהק מהספירה הציבורית. גלי העליה, הפיגועים, הקרע החברתי, המשבר הכלכלי: כל אלו נשארו מחוץ לעולמם של הגיבורים השקועים עד צוואר בעולמם הפנימי הנפרס על פני שישים הקילומטרים שבין ירושלים לתל אביב. ביצה טובענית ומעופשת המשרה על הקורא נמנום משכר של נורמאליות אנושית, שיכולה להתקיים בכל אחד מהכרכים הגדולים של העולם המערבי השבע, כרכים בהם יכולים בני המעמד הבינוני  להרשות לעצמם להתבוסס ולהתפלש בשאלות של משמעות, אהבה ומשברי כתיבה. הסבך האישי הנגלה לאורכו של הרומן, מסמל, לדעתי, סוג של כמיהה לנורמאליות שהייתה כל כך חסרה בראשית שנות האלפיים. הנורמאליות שבשגעון, היא זו שפילסה ל"תאונות" את מקומה כיצירה בעלת שיעור קומה תרבותי, הזוכה לראות אור במספר רב של מהדורות.
לסיכום, כדרכה מצליחה יעל הדיה להוציא מתחת לידיה רומן משובח ומטלטל, שאינו קל לקריאה אך יחד עם זאת יש בקריאתו הנאה מרובה, המצליחה לגרום לקורא להידחק לדירות קטנות וחסרות איוורור בלב ליבה של תל אביב ואפילו להנות מכך.  
                        יעל הדיה, תאונות, ספריה לעם- עם עובד, תשסא (2001), 547 עמ' 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

שבע מידות רעות בראשית המאה בשנות לימודי לתואר הראשון הסתכלתי בקנאה בחברי הסגל שהילכו במסדרון המחלקה להיסטוריה של עם ישראל. קינאתי בדרך הילוכם במבטם המהורהר בשיח הידעני שקיימו עם הסטודנטים לתארים מתקדמים שחיכו בציפייה למוצא פיהם. הייתה לי תמונה רומנטית  לגבי  אלו שהקדישו את ימיהם לעולמות הרוח. עם ההגעה לתואר השני התחלתי להבין את הפער בין מציאות לבין דמיון. התחלתי להתוודע למשפך הצר ההופך עם השנים לזרזיף דקיק ככל שהדרך במעלה התארים הולכת ומתארכת. הקילוח הדקיק הזה עומד במרכז ספרה של מאיה ערד, שבע מידות רעות (חרגול, 2006). שבע מידות רעות- תיאור מכלי ראשון מאיה ערד הנשואה לאיש אקדמיה המלמד בארה"ב ובעצמה לימדה כמרצה במגוון אוניברסיטאות מכירה בקרוב את הפער בין דמיון למציאות. במרכז ספרה נמצאת המחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטה הבדיונית, רדוורס, השייכת לליגת הקיסוס של האוניברסיטאות באמריקה. המחלקה המדוללת באמצעים ותקנים מנסה להילחם על עצם קיומה ונמלטת בקושי מחרב הקיצוצים של הנהלת המוסד. פטירתו של אחד מהפרופסורים הוותיקים פותחת מכרז למשרת הוראה תקנית. מכרז שבצוק העיתים נפתח אחת לעשור....

בינג' סדרות מתח בריטיות לצפייה בנטפליקס- לא משליכים ערב פנוי לפח

מהן הסדרות הבריטיות הטובות ביותר המשודרות בנטפליקס, ואיך כל זה קשור לשיעורי ילודה נמוכים באירופה וארה"ב? הילדים נרדמו, עלטה כיסתה את הבית. ערוצים אחד ושתיים משרדים תוכניות אקטואליה ובקיצור ישנה תחושה כללית שאין מה לראות, אבל מצד שני ישנה כמיהה עזה לשבור את שיגרת היום יום. הדקות נוקפות, העיניים מתחילות להיעצם ומחשבה טורדנית מפלחת את התודעה, האם נצליח למצוא סדרה או סרט מעניינים בנטפליקס  ולא סתם נוריד ערב לטמיון? המלאכה מרובה והזמן דוחק, ותחושות של ייאוש משתלטות על ספת הסלון. אל דאגה, זו אינה גזרת גורל, מצורפת רשימה של סדרות מרתקות היישר מהממלכה הבריטית, שכבר ניבא עליה חנוך לוין, "בלונדון טלוויזיה מצוינת", קחו את הזמן הוסיפו את הסדרות לרשימה הצפייה שלכם, ותודו לאל על כך ששירותי הצפייה הביאו איתם את מיטב התוצרת של ה BBC ישר לסלון הביתי. סדרות מתח בריטיות לצפייה מרתונית בנטפליקס בשם החוק ( Line of Duty )   שתי עונות מצוינות העוסקות ביחידה לחקירות שוטרים בלונדון. העונה הראשונה שוזרת בין שני סיפורים שלכאורה לא קשורים זה בזה הרג עבריין במהלך מרדף משטרתי וחקירת שחי...

אסף ענברי, הביתה, ידיעות אחרונות 2009

מלבד זיכרון עמום מחגיגת ביכורים בה השתתפתי בילדותי, לא התוודעתי ישירות לתנועה הקיבוצית. את החסר השלמתי בשורה של מיתוסים חלוצים ופנטזיות בלתי ממומשות. החברה הקיבוצית הצטיירה בעיני כחברת מופת, השקועה בפסטורליות ארוטית. בה אנשים אידיאליסטים משקיעים את מרצם בשירות החברה והמדינה. בצבא, הועמדתי לראשונה אל מול קיבוצניקים בשר ודם. מה רבה הייתה אכזבתי כאשר גיליתי שבין דמיוני למציאות ניצבת תהום. אלו שפגשתי היו בני דור ההפרטה, זהותם הקיבוצניקית באה לידי ביטוי באהבתם למאיר אריאל, בשתיית בירה גולסטאר בבקבוקים של חצי ליטר ובסגידה לסרט "מבצע סבתא". לאידאלים הסוציאליסטים לא נשאר כמעט זכר, ומרבית הסיפורים המינים שנקשרו לבני הקיבוצים בשנות התיכון התגלו כאגדות אורבניות. הפער שנגלה לעיני המשיך להטריד אותי במהלך לימודי באוניברסיטה, בהם התוודעתי לראשונה להוגים כא.ד גורדון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין ואחרים. בעקבות קריאה בחיבוריהם הרבים שמילאו מדפים בספריית האוניברסיטה נסקתי לגבהי האידיאולוגיה, אולם ההיכרות האינטלקטואלית לא סיפקה את השאיפה להכיר את ההוויה הקיבוצית לעומקה. במהלך חופשת הפסח, בעו...