בפניה
מדרך האלוף נרקיס לשכונת פסגת זאב בירושלים מתנוססת פרסומת, עשרים דקות מכאן מחכה
לך החלום של בית וגינה פרטית בסביבה פסטורלית. אולם הפרסומת אינה מספרת לך שבינך לבין מעטה הגגות האדומים והדשאים המוריקים
מפרידים מחסום מעוטר בחיילים, שתי גדרות תיל, גדר בטון מחוסמת וכמה פטרולים. הללו חוצצים
בין איכות החיים הבורגנית לבין מיליוני פלסטינים המתגוררים במרחק פסיעה בכפרים
ובערים המוסתרות מהעין ובעיקר מהלב. ההתנגשות בין הפסטורליות ההתיישבותית לבין
מציאות החיים הפלסטינית זכתה לעיסוק ספרותי ניכר לאורך השנים. אולם רק מעטים ניסו
לחדור מבעד להנחות המוקדמות ולראות מיהם אותם מתנחלים\מתיישבים המתגוררים מעבר לקו
המחסומים. ספרו של אסף גברון, הגבעה, (ידיעות אחרונות, 2013) עד כמה שידוע לי
היה ניסיון ראשוני של הספרות שאינה מתנחלית לבחינתה של שאלה זו .השנה הצטרף לניסיונות אלו שקדמו לו ספריה של אמונה אלון גם ספרו החדש של יונתן ברג, עוד חמש דקות (עם
עובד, 2015). בספרו מנסה ברג לפתוח צוהר לעולמם של המתיישבים היהודים ולמערכות
היחסים הפנימיות ביניהם ובין שכניהם.
הספר
מתחקה אחר ארבעה ימים בחייהם של שני חברים
לשעבר היוצאים למסע של גילוי עצמי וקבוצתי. האחד הינו בניה, רב ומחנך בישיבה
תיכונית, הנסחף בסחף המאורעות הפוקדים את יישובו. האירועים הסובבים אותו והתקיעות
של מערכת היחסים הזוגית שלו מובילים את בניה לנתיבים מפתיעים של גילוי עצמי. השני
הינו, יואב חבר ילדותו של בניה. בשונה
מבניה שהתברגן בגבעות היישוב, יואב נשאר נפש חופשיה המהגרת לתל אביב העיר הגדולה
וחיה תחת מעטה של "מתנחל לשעבר"
. מעבר לחוויית הנטישה של העולם הדתי והחממה האידיאולוגית על יואב מעפילה חוויה טראומטית שהתרחשה בעת שירותו הצבאי . החוויה שראשיתה בנפילתו של
מפקדו, סגל, בפעילות מבצעית בה הוא לקח חלק אינה נותנת ליואב מנוח והוא תר לאורך
דפי הספר בייאוש מכמיר לב אחר מציאת תיקון
לנפשו המרוסקת.
שתי
הדמויות תרות אחר שלווה. זו מחפשת מזור לפצעיה בשיטוטים ברחבי הגלובוס הנקטעים
במסיבות סמים וחשק וזו מנסה לברוח מהכאן והעכשיו באמצעות כתבי ר' נחמן מברסלב
והראי"ה קוק. הגיבורים נעים בנתיבים שונים של בריחה ממציאות חברתית חונקת
ומהבילה המסתתרת מאחורי נופים מבלבלים ונינוחות קפיטליסטית. מסלולי הבריחה השונים
יוצרים אשליה של קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו, אולם מבט מעמיק המתעלה מעל הסטראוטיפים
החיצוניים מגלה שרב הדומה על המבדיל.
תחושת
הבלבול אינה רק מנת חלקם של הגיבורים, אלא היא מלווה גם את הקורא החש שבמנוסתן
הדמויות הספרותיות רומסות גם אותו. לטעמי, ברג מנסה לתפוס בספרו זוויות מרובות מדי של החברה הישראלית ועל כן
מלבד החיים בהתנחלות המבודדת, מצטרפים לסיפור חיי הרווקות בתל אביב, משפחתו של סגל
בקיבוץ ועוד תיאורים רבים נוספים של טיולים והרפתקאות ברחבי הגלובוס. הגודש
העלילתי מחד וקוצר היריעה מאידך מובילים
לכך שאפילו הדמויות הראשיות וכל שכן דמויות המשנה אינן זוכות לפיתוח. כך שלצד
פנינים ספרותיים המצליחים ברגישות להאיר פינות ייחודיות בהווי ההתנחלות (תפילות השבת, מעמדו של הרב, ההליכה אל המקווה)
ישנם תיאורים באנליים וחסרי מעוף כדוגמת
ליל הקרב בו נהרג סגל. העירוב בין זהב לסגסוגת פוגע באיכותו של הספר. אני מאמין
שעריכה אקטיבית יותר הייתה מיטיבה עם הספר שסופן בחובו חומרי גלם מצוינים שלא זכו
לעיבוד מספיק ועל כן לא באים לידי ביטוי מספיק. דוגמא לרגעים מעין אלו שהוחמצו
ניתן למצוא במערכת היחסים של בניה עם אשתו או במערכת היחסים של רב היישוב עם אשתו.
לסיכום,
יש לציין שזוהי יצירת הפרוזה הראשונה של ברג וככזו יש לציינה כיצירה שנעים לקרוא
בה ולהשתקע בין דפיה. הקריאה מעניינת ומדי פעם אף מרחיבה את הלב ואת השכל. יחד עם
זאת יש בה פגמים מהותיים המעמעמים את
ערכה. אני מאמין באמונה שלמה שיצירותיו
הבאות עלינו לטובה תהיינה ממוקדת יותר ועל כן משובחות יותר כך שהשתילים הרעננים
המצויים ביצירת ביכורים זו עוד יצמיחו
יצירות בעלות שיעור קומה שיבלטו למרחוק.
יונתן ברג, עוד חמש דקות, עם עובד,
2015, 334 עמ'.
תגובות
הוסף רשומת תגובה