בדצמבר 2010 פרצו התקוממויות עממיות בתוניסיה ,
הודות לרשתות החברתיות ולכלי התקשורת מבית אלג'זירה המהומות תפסו תאוצה והכניסו
לסחרור את כלל מדינות המזרח התיכון במנה שכונה לימים, האביב הערבי. בתוך שש שנים המזרח התיכון אותו הכרנו מאז
שנות החמישים של המאה ה-20 חדל מלהתקיים. מדינות
הלאום כעירק, סוריה ולוב פינו את מקומן להתארגנויות שבטיות. משטרים שנראו יצבים
לכאורה נפלו בתוך שבועות ספורים, ובריתות בינלאומיות התגלו כריקות מתוכן. עבור אלו
(כמוני) שאינם בקיעים בזרמי העומק המניעים
את המזרח התיכון התהליך נדמה כצונמי פוליטי, המשנה סדרי עולם. אולם קוראים
ומאזינים בעלי סיסמוגרפים רגישים יכלו לזהות את התנועות הטקטוניות מבעוד מועד. הרומן,
בית יעקוביאן (זמורה ביתן, 2016), של הסופר המצרי, עללא אל-אסווני, הינו
אחד מהקולות שיכלו לעורר נרדמים ולהוות קול המתריע על הבאות. אל-סוואני פרסם את
ספרו במצרים בראשית שנות ה-2000 ומאז ספרו תורגם ללשונות רבות וזכה למספר מהדורות
בשפה האנגלית. השנה בדרך לא דרך ולאחר שעורר פולמוס במצרים לגבי נטיב היחסים שעל
אינטלקטואלים מצריים לקיים עם ישראל, ראה הספר אור בשפה העברית וחיש מהר התמקם
במעלה סולם המכירות.
במרכז העלילה ניצב בית דירות בסגנון אירופאי שנבנה
במרכזה של העיר קהיר בראשית המאה. הבית שימי זוהרו תמו עם פריחתם של רובעי המסחר
החדשים של העיר, מתאכלס בשורה של דמויות המהוות מיקרו-קוסמוס של החברה המצרית בראשית
שנות התשעים של המאה ה-20. כך מתגוררים זה לצד זה: איש עסקים שמקורות הכנסותיו
נשארים עלומים, עורך עיתון בשפה הצרפתית המנהל מתחת לזרקורים מערכות יחסים
הומו-סקסואליות, בני עניים התרים אחר מפלט
מגורלם כחוטבי עצים ושואבי מים של החברה המצרית ועוד כהנה וכהנה דמויות
ססגוניות, המנסות לפלס את דרכם בכרך הסואן של קהיר. על אף המרחק התרבותי הדילמות
עימן מתמודדים הגיבורים פרטו לי על נימי נשמתי, ועוררו בי גלים של אמפתיה וחמלה.
לצד הערך הספרותי הרב, לא פלא שתרגומו של הספר לשפה
העברית עורר סערה בקרב חוגים אינטלקטואלים במצרים, התמונה העולה מן הרומן מציגה
חברה רקובה הנמצאת בשלבים מתקדמים של דקדנטיות. הממון מניע את הגלגלים החברתיים
וכך כל מעמד סולל את דרכו באמצעות חופני מטבעות המקנים לו כח ושליטה בזולתו.
העשירים קונים הסכמי סחר ומושבים בפרלמנט, בני מעמד הביניים מנצלים את ממונם לסיפוק
תאוותיהם המסופקות על ידי בני עניים הנצרכים למספר לירות כדי לגמור את החודש
והעניים משתמשים בכוחם הדל כדי להתעמר בנשותיהם. כך כל מעמד בדרכו מנצל ומנוצל
ומוביל את החברה בה הוא חי אל מחוזות של אלימות, פשע וקנאות דתית.
אל-אסווני הוא מספר כשרוני שאינו חומל על גיבוריו
המתוארים על ידו ללא כחל וסרק בריאליזם חד ובוטה שחושף בפני הקורא מציאות קשה של
חברה מושחתת שאיבדה את דרכה המוסרית. נטייתו הנוסטלגית מתארת באור יקרות את התקופה
שלפני מהפכת הקצינים ימים בהם מצרים הייתה יותר קוסמופוליטית ופחות לאומנית.
הניגודיות בין העבר האידילי לבין המציאות הקשה יוצרת מצג נוסטלגי שקצת פוגע
באמינותו של הספר.
הכתיבה החדה והקולחת סחפה אותי ובתוך 48 שעות סיימתי
לקרוא את הספר מכריכה לכריכה, תוך שאני נע בין תחושת סלידה עזה להתמכרות לעלילה
המתפתחת במהירות ומשאירה אחריה שובל של דמויות מרתקות שאני רוצה להתוודע אל
קורותיהן עוד ועוד.
לקראת סיום אני חוכך בדעתי האם הספר, אינו משקף פעם
נוספת את התיאוריה מבית מדרשו של אדוארד סעיד, הגורסת שהמערב מעלה על נס יצירות המאששות
את דעותיו המוקדמות כלפי המזרח, כמקום יצרי , נחשל, רגשי והמוני שתושביו מובילים את חברותיהם לכדי אבדון. אני חושש
שהיעדרותה של ולו דמות חיובית אחת לכל אורכה של העלילה, מהווה ראיה לחד ממדיות בו
נגוע הרומן ולהלך הרוח שהוא חפץ להשאיר בקוראיו. בכך למעשה צודקים מבקריו מבית
שמלבד הביקורת החברתית החשובה שהוא מעלה, הספר מחליש את הכוחות הפאן-ערביים ומחזק
את טענותיהן של מדינות המערב הרואות בהתערבותן בענייני המזרח התיכון קרש הצלה
לחברות הקורסות של המזרח התיכון. מתוך כך אין פלא שהספר זכה למסעות יחסי ציבור נמרצים
במדינות המערב שראו בו ובמחברו כלי נוסף לחיזוק שליטתם באזור ולמיצובן של תיאוריות פוליטיות וחברתיות הדוחות
את הסדר המסורתי ומציעות תחתיו תרבות של נאורות אירופאית.
לסיכום, בית יעקוביאן, הינו ספר מרתק וסוחף שהצליח
לסחוף אותי. ביקורתו החברתית הנוקבת מעניקה שלל הסברים המתארים את זרמי העומק שחלחלו
בחברה המצרית בעשור שקדם למהומות בכיכר תחריר. קריאה מדויקת יכולה לשרטט את רוח
התקופה ולהעניק לקורא מבט מעמיק יותר על ההתרחשויות הפוליטיות שנשקפו אליו ממסכי
הטלוויזיה. השילוב בין העוצמה הספרותית לבין הרלוונטיות הפוליטית-חברתית הופכות את
הקריאה ברומן, לקריאה מהנה ומחכימה יחד עם זאת אין להקל ראש בשירות הפוליטי שהוא מעניק להגמוניה
המערבית ולתופעות הלוואי שהיא נושאת
בכפיה.
עלאא אל אסוואני, בית יעקוביאן, תרגמה מערבית:
ברוריה הורוביץ, כנרת-זמורה ביתן, 2016 239 עמ'.
תגובות
הוסף רשומת תגובה