מתי פרידמן, מסתערבים- אגדה ישראלית (כנרת זמורה ביתן, 2020)

מסתערבים- מתי פרידמן 

  לוחמי המחלקה הערבית בפלמ"ח- מי מסתתר מתחת לכפיה?

בשיח הישראלי המילה מסתערבים מתייחסת ללוחמי יחידות לוחמות שמתחפשים לערבים לפרקי זמן קצרים על מנת לבצע פעילות מבצעית באיו"ש וברצועת עזה. אולם בראשית דרכה  אי שם  בימי הראשונים של מלחמת העצמאות, המילה ייצגה צעירים יהודים יוצאי המדינות המוסלמיות  שהוחדרו לעומק שטח האויב על מנת לחיות כערבים למשך תקופות ארוכות. מסתערבים אלו היו לוחמים במחלקה הערבית (השחר) של הפלמ"ח. אך בעוד חבריהם ממחלקות אחרות זכו לסיקור היסטורי ולמקום מרכזי בזיכרון הקולקטיבי ממוזיאון ועד לחיבורים היסטוריים רבים. לוחמי מחלקת השחר הודחקו לקרן זווית. בין אם הסיבות לדחיקתם מצוי במוצאם האתני ובין אם מדובר על כך שמרגלים אינם אוהבים את אור הזרקורים, סיפורם המתין בסבלנות לגואל שיוציא אותם מתהום הנשייה.

לוחמי המחלקה הערבית של הפלמ"ח- 1948

אנשי הצללים יוצאים לאור 

הסופר והעיתונאי, מתי פרידמן, שהוציא מתחת לידיו את הספר, דלעת- מוצב אחד בלבנון (כנרת זמורה ביתן, 2016), החליט להקדיש את ספרו, מסתערבים (כנרת זמורה ביתן, 2020),  לארבע מלוחמי היחידה הערבית שלחמו בשורותיה משנת 1943  עת צבאות גרמניה עמדו בשעריה של ארץ ישראל ועד לפירוקה בראשית שנות החמישים. כאשר זרועות המודיעין של המדינה שבדרך מוסדו לכדי ארגוני הביון המוכרים לנו כיום.

בשונה מספרי עיון הפונים לתמונת המקרו ושוכחים את האנשים הקטנים שמאחורי הסיפורים הגדולים, ספרו של פרידמן משתייך לזרם ההיסטוריה החדשה הפונה לכתיבה ששמה את סיפורו של היחיד במרכז. ככזה הספר מתחקה אחר סיפוריהם של ארבע לוחמים: גמליאל (עבדול כרים), יצחק (יוסוף), חבקוק (איברהים) יעקובא (ג'מיל). החל מראשית דרכם בניסיונות להתערות בחברה הפלסטינית בישראל ולדלות מידע על ההתארגנות העממית בערי החיכוך. בחובבנות אך בדבקות ראויה לציון מבלי שיש בידם כסף מספיק לשלם עבור נסיעות באוטובוס הם נכנסים ויוצאים מריכוזי הערבים ובידיהם תובנות, מידע וכיוונים שיאפשרו לאחר מכן לכוחות הלוחמים ולמקבלי ההחלטות לפעול. 

לאחר תקופה בת מספר חודשים, הארבע נשלחים לבירת לבנון, ביירות, על מנת להתערות בה ולהעביר ידיעות אל מעבר לגבול. כנהגי מוניות ובעלי קיוסק הם נטמעים בשטח, מכירים אנשים, משוחחים ואוספים מידע. בשורה של פעולות ריגול שנפרסות על פני למעלה משנתיים הם מעבירים מידע רב בנוגע להלכי הרוח ברחוב הערבי, תנועות של כוחות צבא, מיקום של  נקודות אסטרטגיות שכדאי לתקוף בבוא העת ולעתים נדירות גם פעילויות חבלה ממוקדות. מדהים כיצד בימים שלפני הרשתות האלקטרוניות על מנת להשיג מידע שכיום נגיש לכל ילד עם חיבור לרשת אלחוטית  היה צורך בשליחת מרגלים בשר ודם שיסכנו את חייהם.

הספר כתוב בשטף ובבהירות רבה, הוא סוקר נושאים רציניים בעבודת המודיעין בראשית ימיה של המדינה היהודית. אך שפתו הקולחת והיכולת לברור בין עיקר לטפל הופכת אותו לאוגדן מרתק. בעמודים רבים חשתי ממש את המתח של הלוחמים הנצרכים לפעול בעומק השטח, מבלי לדעת האם הכיסוי שלהם שנתפר ברשלנות יוכל להחזיק מים בעתות משבר. כך לפתע מפגש רגעי בתא שירותים, שיח מיקרי באוטובוס וטקס היטהרות שלא נעשה כראוי בכניסה למסגד יכולים להיות תחילתו של הסוף הידוע מראש. הסיכון בעבודת המודיעין אז כהיום לא היה קטן וכך מזלם של חלק מהמרגלים לא שפר עליהם והם נלכדו, עונו והוצאו להורג על ידי מעניהם. הרוגים אלו שנתלו, נורו בחולות או הועלמו במצולות היו מגש הכסף שעליו נבנה מאוחר יותר המיתוס של שירותי הביון הישראליים שעד היום מעורים את דמיונם של רבים.

לוחמי המחלקה הערבית-פלמ"ח 

מסיפורם של יחידים לסיפורה של  החברה בישראל 

מלבד ההתחקות אחר ההיסטוריה של היחידה הערבית, פרידמן פותח פתח להבנת המפגש בין האליטה האשכנזית ששירתה ביחידות הפלמ"ח לבין יוצאי מדינות האסלאם שהיו באותה העת מיעוט. המפגש בין שתי התרבויות טומן בחובו את השורשים להבנה עמוקה יותר של היחסים בין דור המייסדים יוצאי מזרח אירופה לבין המוני העולים שהגיעו ארצה החל משנות החמישים, והפכו לרוב האזרחי. העברת המשקולת בין תרבות אחת לשנייה, מגלמת לדידו של פרידמן את סיפורה של  החברה הישראלית, ערכיה ונקודות המשען שלה. כך שהיא עוברת מפרויקט אירופאי (לאומיות וסוציאליזם) שבא לפתור בעיה אירופאית (אנטישמיות לאומית) לפרויקט מזרח תיכוני. באותות ומופתים מראה פרידמן שמי שמעוניין להבין את תהליכי העומק של החברה מוטב לו שיעסוק פחות בתולדות הקיבוץ וילקוט הכזבים של גורי ויעבור לבדוק את זיכרונותיהם של אותם  לוחמים שנשכחו בדרך. לפתע מילותיו של יצחק בן אהרון לאחר תבוסת המערך ב1977: "אם זה רצון העם, אז צריך להחליף את העם  צריך להחליף את העם". מקבלות משנה משמעות. הכמיהה להחלפת העם לא נולדה בעקבות ניצחונו של בגין אלא כבר באותם ימים, בהם מרכז הכובד עבר מהמיעוט האידיאליסטי יוצא העיירות  המזרח אירופאיות להמונים שבינם לבין סוציאליזם מהפכני היה מעט מאוד.

ההתנגשות התרבותית שכבר באה לידי ביטוי בקושי למצוא מקום להקים את אוהליה של המחלקה הערבית בשולי הקיבוצים ממשיכה עד ימנו אנו. פרידמן מושך קו ברור בין אותם מאבקים למציאות הישראלית בה אנו נתונים כיום. כאשר  מדינת ישראל הופכת יותר ויותר למדינה בעלת מאפיינים מזרח תיכוניים בעלת כסות ומשאלת לב אירופאיות. ייתכן שהפניית תשומת הלב והקשב לסיפורם של היהודים-הערבים, יוכל לתת בידנו כלים טובים יותר להבנת המציאות, האידאולוגיה והתרבות של המרחב בו אנו יושבים.

מיתוס שתחילתו בקבוצת אוהלים בקצה המשק 

מסתערבים, הוא ספר מרתק שפותח פתח להיכרות מעמיקה עם ימיו הראשונים של הביון הישראלי. עוד בטרם נולדו גופים עטורי תהילה כמו אמ"ן, שב"כ, המוסד לתפקידים מיוחדים ויחידות מיוחדות נוספות. הספר מראה פעם אחר פעם את הדילמות עימם מתמודדים הסוכנים בשטח ולא כל שכן מפעיליהם השולחים את פקודותיהם מחופי מבטחים, אך החלטותיהם חורצות גורלות. בין שלל ההחלטות, והצורך להביא מידע איכותי ורלוונטי, נרקמים החיים של הסוכנים הנעים כל העת בין בדיה למציאות. בין שקרים הנערמים לבין מערכות יחסים אמתיות שנרקמות בארץ האויב. התנועה המתמדת בין המרחבים השונים, יוצרת דרמה עוצרת נשימה המצויה  לכל אורכו של הספר. הודות לכישרונו הרב של המחבר הרגשתי לכל אורכו של הספר שאני נע מרותק בין הממד האישי (חייהם של המרגלים) לבין הממד הלאומי והחברתי (מקומם בשיח הישראלי אז והיום). התנועה  בין שני הממדים הקנה  לספר את עיקר כוחו בכך שהוא אפשר לי  לראות את יחסי הגומלין בין שני הממדים.

לסיכום, מסתערבים, הוא ספר מעולה שכורך יחד סיפורי ריגול מרתקים ותובנות עמוקות על החברה הישראלית המתהווה משנות הארבעים ועד ימנו אנו.

מומלץ בחום!

לספרים נוספים העוסקים בריגול ישראלי

לסיפורו של אלי כהן (שגויס על ידי מקים מחלק השחר המורה, סמעאן) -לחץ כאן.

לסקירות על מותחנים העוסקים בריגול ישראלי, לחצו כאן.

מסתערבים, כנרת זמורה ביתן, 2020, 254 עמודים.

את הספר הזה שמעתי כקובץ אודיו באתר ICAST מפיו של  הקריין יואב יפת- להאזנה