בני דורי זוכרים את מילותיו של יובל בנאי סולן להקת משינה, "למה לי פוליטיקה עכשיו?" הלהקה שהייתה אהודה בראשית שנות התשעים שרה על אהבה, חופש, חברויות וגלים נשברים. אפשר לומר שמשינה הייתה הסנונית שבישרה את לידתה של גלגלצ, בעלת הפסקול המלטף, את הכמיהה לנורמליות מכרבלת. לעומתה העיסוק בפוליטיקה מאופיין באי נוחות עוקרת שלווה, שמעצם הגדרתה מצריכה הכרעה, ויכוח והתנגדות. אחרי יום עבודה גדוש, טיפול בילדים צורחים הכמהים לתשומת לב, רק למעטים יש כוחות נפש לעיסוק בסוגיות פוליטיות. רובנו ככולנו מעדיפים להשאיר את הזירה הפוליטית ל"פוליטיקאים מקצועיים" ולברוח לשגרת היום יום, למלחמת הקיום, לסטרימינג ולחיוך המנחם של גיא פינס. חברות החדשות שחפצות יותר מכל שנשאר דבוקים למסכים מודעות לכך ועל כן במקום לעסוק במהויות מושכות את השיח לפיקנטריה, לתככים ומזימות נוסח טלנובלה טורקית ולגימיקים שמעלים חיוך ויותר מתכתבים עם עולמות הבידור מאשר עם החלטות הקובעות את גורלנו. מציאות זו בה "פוליטיקאים מקצועיים" עושים במוסדות כבשלהם והציבור מתערסל ומשתבלל בטרדותיו יוצרים נתק מסוכן שהולך ומעמיק...
המלצות, ביקורות וסקירות על פודקאסטים,סדרות בנטפליקס, סרטים, ספרי עיון, ספרי פרוזה ומדי פעם גם מחשבות על תרבות וחברה.