דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית דביר

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

למה לי פוליטיקה עכשיו? שני פודקאסטים שיחזירו לכם הזיק הפוליטי לעיניים

בני דורי זוכרים את מילותיו של יובל בנאי סולן להקת משינה, "למה לי פוליטיקה עכשיו?" הלהקה שהייתה אהודה בראשית שנות התשעים שרה על אהבה, חופש, חברויות וגלים נשברים. אפשר לומר שמשינה הייתה הסנונית שבישרה את לידתה של גלגלצ, בעלת הפסקול המלטף, את הכמיהה לנורמליות מכרבלת. לעומתה העיסוק בפוליטיקה מאופיין באי נוחות עוקרת שלווה, שמעצם הגדרתה מצריכה הכרעה, ויכוח והתנגדות. אחרי יום עבודה גדוש, טיפול בילדים צורחים הכמהים לתשומת לב, רק למעטים יש כוחות נפש לעיסוק בסוגיות פוליטיות. רובנו ככולנו מעדיפים להשאיר את הזירה הפוליטית ל"פוליטיקאים מקצועיים" ולברוח לשגרת היום יום, למלחמת הקיום, לסטרימינג ולחיוך המנחם של גיא פינס.  חברות החדשות שחפצות יותר מכל שנשאר דבוקים למסכים מודעות לכך ועל כן במקום לעסוק במהויות מושכות את השיח לפיקנטריה, לתככים ומזימות נוסח טלנובלה טורקית ולגימיקים שמעלים חיוך ויותר מתכתבים עם עולמות הבידור מאשר עם החלטות הקובעות את גורלנו. מציאות זו בה "פוליטיקאים מקצועיים" עושים במוסדות כבשלהם והציבור מתערסל ומשתבלל בטרדותיו יוצרים נתק מסוכן שהולך ומעמיק...

עתידנות וסופו של האדם

שנה לאחר שראה אור רב המכר פרי עטו, קיצור תולדות האנושות (דביר,2014), פרסם ההיסטוריון פרופ' יובל   נוח הררי חיבור המוקדש להיסטוריה של העתיד. אוקסימורון זה אינו מהווה טעות סופרים אלא זהו השם שבחר הררי לספרו החדש, ההיסטוריה של המחר (דביר,2015). בשונה מספרו הראשון המגולל 70,000   שנות היסטוריה אנושית תוך מיפוי   תמורות מרכזיות שהיוו תפנית בדברי ימיה של האנושות. ספרו הנוכחי של הררי מוקדש לעתיד כאשר ההיסטוריה מהווה אך פלטפורמה לדיון בדבר העתיד. טענתו המרכזית של החבר הינה, שהתמורות המהירות בשדה הטכנולוגי הובילו להבסתן של שלושת האיומים המרכזים שריחפו מעל ראשו של המין האנושי: מחלות, מלחמות ורעב. ועתה לאחר שמרבית המין האנושי נמלט מחרבם המתהפכת הגיעה העת ליצירתו של אדם חדש הנישא על גלי הטכנולוגיה. אדם זה יצא לשורה של אתגרים חדשים ובהם: השגת אושר, חיי נצח והידמות לאלים בכל הקשור ליצירה. אתגרים אלו יוכלו להיות מושגים הודות לטשטוש בין האדם לבין הטכנולוגיה יצירת כפיו שתוביל עמה ליצירתו של על-אדם מסוג חדש. על אדם זה יהפוך לשליט העולם ובהדרגה ישמיד\ישעבד את האדם המוכר לנו כשם שההומו-...

70,000 שנה ב-400 עמודים

 לפני כעשור התחלתי את לימודי  בחוג להיסטוריה של עם ישראל,  בשנה א' שיעורי המבוא הוקדשו לסקירה קצרה של תולדות העמים. במחלקה  בה למדדתי דברי ימי העם החלו בתקופת המלוכה כ-800 לפנה"ס, אולם הדגש על לימוד שיטתי הושם על ימי הבית השני, אולם  תוך סמסטר אחד עברנו ללימוד מעמיק בדבר ימי הביניים והעת החדשה והעבר הרחוק העלאה אבק בקרן זוית. משום שהשיעורים נלמדו במסגרת המחלקה לתולדות עם ישראל, אירועי העמים היוו אך תפאורת במה לדרמה המרכזית שתיארה את עלילותיהם של הקהילות היהודיות שחיו במרחב שבין נהר החידקל ותעלת לאמנש. ככל שהסמסטרים עברו כך הלכתי והתעמקתי בפרטי פרטים של התרחשויות היסטוריות ואיבדתי בהדרגה את נקודת המבט הרחבה המצביעה על תהליכים רחבי היקף. עם השנים סיימתי את התואר הראשון ואף את התואר השני, אך עדיין חשתי שרידיעותי הינן מצומצמות. לא הכרתי דבר מלבד ההיסטוריה האירופאית והמזרח הקרוב ולא היה בידי ולו ספר אחד שיייתן לי מבט רחב אך נגיש וקריא על תולדות המין האנושי מאז ועד ימנו אנו. למרות שהשנים חלפו תחושת ההחמצה המשיכה ללוות אותי, הרגשתי שאני מתהדר בתואר של היסטוריון מ...

יהונתן גפן במשבר זהות

יש הגורסים   שהעיסוק בעיצוב הזהות האישית צריך להצטמצם לתקופת גיל ההתבגרות,   אולם בעשורים האחרונים גיל ההתבגרות נוגס עוד ועוד שנים ממחזור חייו של האדם. בימנו ניתן לראות נערים מתבגרים גם בשלהי העשור השלישי של חייהם. הללו נהנים מעשור אחד של חיים בוגרים וכבר עם הגיעם לגיל ארבעים שבים הם ליסוריהם של נערים מתבגרים ומתחילים לתור אחר זהות עצמית (התמכרות לספורט אתגרי, גירושים ואחריהם פניה לחיי הוללות, טיולים מסביב לעולם ועוד התנהגויות שפעם אפיינו חיילים משוחררים והליכה עם חולצות טריקו משוחררות ומכנסונים קצרצרים). מתוך כך נראה שהתפיסות הרווחות היום הן שהנעורים נמשכים להם עד לעת בה "הנער" נכנס לדיור מוגן מלווה במטפל פיליפיני חתום מבט. אשליית הנעורים הבלתי נגמרים הנשקפת לעייננו בכל פרסומת וחלון ראווה, מסמאת רבים ומובילה אותם להתנהגויות ביזאריות לחלוטין. ספרו של יהונתן גפן , רומן אמריקאי , סוקר את חייו של מתבגר נצחי בשם יעקב   מיטלמן. גיבורנו נולד לשני ניצולי שואה המוסרים אותו בנעוריו לדודו המתגורר במושב ליד נתניה. יוקוש האומלל רואה בעזיבת הבית הזדמנות ליצירת אני חדש, ...