למה לי פוליטיקה עכשיו? שני פודקאסטים שיחזירו לכם הזיק הפוליטי לעיניים

בני דורי זוכרים את מילותיו של יובל בנאי סולן להקת משינה, "למה לי פוליטיקה עכשיו?" הלהקה שהייתה אהודה בראשית שנות התשעים שרה על אהבה, חופש, חברויות וגלים נשברים. אפשר לומר שמשינה הייתה הסנונית שבישרה את לידתה של גלגלצ, בעלת הפסקול המלטף, את הכמיהה לנורמליות מכרבלת. לעומתה העיסוק בפוליטיקה מאופיין באי נוחות עוקרת שלווה, שמעצם הגדרתה מצריכה הכרעה, ויכוח והתנגדות. אחרי יום עבודה גדוש, טיפול בילדים צורחים הכמהים לתשומת לב, רק למעטים יש כוחות נפש לעיסוק בסוגיות פוליטיות. רובנו ככולנו מעדיפים להשאיר את הזירה הפוליטית ל"פוליטיקאים מקצועיים" ולברוח לשגרת היום יום, למלחמת הקיום, לסטרימינג ולחיוך המנחם של גיא פינס.  חברות החדשות שחפצות יותר מכל שנשאר דבוקים למסכים מודעות לכך ועל כן במקום לעסוק במהויות מושכות את השיח לפיקנטריה, לתככים ומזימות נוסח טלנובלה טורקית ולגימיקים שמעלים חיוך ויותר מתכתבים עם עולמות הבידור מאשר עם החלטות הקובעות את גורלנו. מציאות זו בה "פוליטיקאים מקצועיים" עושים במוסדות כבשלהם והציבור מתערסל ומשתבלל בטרדותיו יוצרים נתק מסוכן שהולך ומעמיק ולמעשה מאיים על עצם קיומה של השיטה.

מיכה גודמן מחפש אחר מרחבי ההסכמה שישיבו לציבור את האמון

לנוכח התהליכים המדאיגים של ההתרחקות מהפוליטי, ניצב איש ההגות מיכה גודמן, שאינו פוחד מאתגרים אינטלקטואליים שעוסקים באקטואליה. בשני ספריו האחרונים "מלכוד 67-הרעיונות מאחורי המחלוקת שקורעת את ישראל" (דביר, 2017)  ו"חזרה בלי תשובה" (זמורה ביתן, 2019)  הוא מחזיר את קוראיו לעסוק בסוגיות הפוליטיות הבוערות מתוך הבנה שצריך לשנות את השיח הפוליטי. באמצעות המשגה רלוונטית שמתעלה מעל הסיסמאות ומגביה עוף מעבר למסך העשן שמפזרים הפוליטיקאים. בשני ספריו הוא יוצר שפה ומרחב תודעתי שממשיגים את המציאות ויוצרות גשר המציאות הניגלת לעין לבין הרעיונות הגדולים. יכולת הניתוח וההמשגה מציבות את השיח בפריימינג חדש שמאפשר לשוב ולשוחח, לעסוק במהויות אך לא לשקוע בשיח אידיאולוגי מקטב. שני ספריו מצטיינים בבהירות קולחת ,שעל אף עומקם גם  אלו שאינם חובבי ספרות הגותית יוכלו למצוא בהם עניין.

לפידקאסט- משיבים את הפוליטיקה לשיח שמתעלה מעל מחנאות וקיטוב

כחודש לפני הבחירות עלה לאוויר פודקאסט  חדש מבית יאיר לפיד, לפידקאסט, בתוכניתו מראיין לפיד פוליטיקאים ואינטלקטואלים סביב הנושאים הבוערים ביותר בציבוריות הישראלית. אחד הפרקים מוקדש לשיחה עם מיכה גודמן סביב הצורך להתעלות מעל הגדרות בינאריות של ימין ושמאל. הודות ליכולתו המרשימה של לפיד והכריזמה הפורצת של מיכה, השיח שעוסק ברומו של עולם מצליח להיות מעניין ורלוונטי גם בשעות הקשות של עומסי התנועה בפתחו של יום.

מתקיעות וייאוש ל"ציונות אופטימית"

באמצעות שלל דוגמאות מעולמות רוח מגוונים החל מפילוסופיה וכלה בתיאוריות חברתיות, גודמן ולפיד מראים שניתן לשנות. להחזיר צעירים וצעירות להאמין במערכת השלטונית  ולקיים דיון שאיננו עוסק בחלוקה בינארית בין שמאל לימין, אלא דיון החפץ במורכבות וביצירת מנעדים של שייכות. החותרים לשיקופם של מרחבי ההסכמה הרחבים המתקיימים לכל אורכה של החברה בישראל. איתורם, המשגתם ושיקופם לציבור מביאה עימה רוחות של אופטימיות ותקווה, או בלשונו של מיכה, "ציונות אופטימית".

מאבקי כוחות בין שיח אינטלקטואלי לדף מסרים מחודד

על אף שנהניתי מההאזנה לא יכולתי להתעלם מכך שלפיד בשונה מגודמן מודע מאוד למדיום ולמטרותיו. עבורו זהו אינו שיח אינטלקטואלי גרידא אלא מרחב נוסף לגיוס קולות. כך בצורה שאינה מתיימרת לכסות או להיות חיננית הוא קוטע את השיח וחוזר פעם אחר פעם לדף המסרים שהוכן מבעוד מועד. רגעים אלו הם רגעים מביכים למאזין ולמרואיין שמרגיש שעושים עליו מניפולציה זולה, שכל תכליתה לחזק את המותג יאיר לפיד. כך בשיח שמנסה להתעלות מעל ימין ושמאל, לפיד שב וטוען אני לא שמאלני (הגדרה ריקה מתוכן לנוכח השיחה), אינני שונא חרדים וראש הממשלה ניצב עם שלושה כתבי אישום ולכן לא יכול לכהן. אלו שלושה מסרים שנתקעו בתודעתי (כל הכבוד לכותבים של לפיד) אך הקשר שלהם לשיח היה רופף, עד שחשתי שהם כמעט והושתלו בעריכה .שתילתם של מסרים אלו הטיל אלומת אור על הפער הקיים בשיח שמביא יאיר לפיד, המטיף ל"פוליטיקה חדשה" ושקופה. בעוד שלמעשה הוא אינו בוחל במניפולציות, דפיו בפייסבוק חסומים לביקורת ורשימתו מנוהלת ביד רמה שאינה מאפשרת שיח של ממש מעבר לקו אותו מוביל המנהיג. למרות סלידתי העזה מהתנהלותו לא ניתן להתעלם מכך שלפיד הוא בין הפוליטיקאים הבודדים שאינו חושש משיח הדן במהויות ולהרחבת הנושאים שעולים על סדר היום. בכך הוא בהחלט נושא בשורה שיכולה להחזיר את האמון של הציבור במערכת שטובעת בציניות ובמניפולציות רגשיות. 

משב רוח מרענן בשיח מתלהם ומעיק

לעומת תכניות הבוקר המלאות במילים ריקות הלקוחות מדפי מסרים חבוטים, הפודקאסט ,לפידקאסט, הוא הזדמנות לשמוע קולות אחרים ומורכבים. גם אם אינו מושלם עדיין טמון בו  שביב של תקווה לקיומו של שיח אחר שמצליח להביא לקדמת הבמה, "ציונות אופטימית" .