דילוג לתוכן הראשי

רשומות

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

את מי משרתים מסעות הזיכרון?

ישי שריד, מפלצת הזיכרון, עם עובד, 2017, 136 עמ' בשבתות הקיץ החמימות והארוכות הרבתי להוריד ממדף הספרים את האינציקלופדיה של השואה ולדפדף בה, עמוד אחר עמוד, כרך אחר כרך. על אף העניין שגיליתי בתחום והעיסוק האינטנסיבי בו בביתנו   כאשר החל הגיוס למשלחת הבית ספרית לפולין, החלטתי שלא להצטרף לקרנבל המוות. לא הבנתי כיצד מבט על צריפים וגדרות ישפרו את הבנתי לגבי שנות השמד, כיצד הליכה ברחובות שוממים שהיהודים נעקרו מהם יפתחו צוהר לזהותי היהודית. כך כאשר המשלחת התארגנה לה ליציאה נשאבתי לחוויות נעורים והחוויה פסחה מעלי, אלו שיצאו שבו וציינו שהיה מטלטל ומשמעותי, ואלו שנשארו בארץ הקודש משכו כתף והמשיכו בחדוות הנעורים שלהם. על אף שהמסע היווה   פסגה התבגרותית בחיי תלמידי החטיבה העליונה, כתלמידים במערכת החינוך הישראלית העיסוק בנרטיב הציוני של השואה היה חלק   בלתי נפרד מתהליכים העיצוב שהמערכת העבירה אותנו מגן הילדים ועד למסיבת הסיום של כיתה י"ב. מיום שאני זוכר את עצמי כתלמיד ולאחר מכן כמורה יום הזיכרון, לשואה ולגבורה, נותב להנחלת תפיסה שטחית המציגה את הדיכוטומיה בין היהודי הגלותי הצ...

הזמנה למסע לגלויה של הברית

אנדרה נהר, זהותנו היהודית, תרגם מצרפתית: עזריה שמואלי, ראובן מס, 1994, 120 עמ'. אי שם בשיעורי החינוך של שלהי כיתה י"ב, זכורים לי דברי מורי:  "שנת המכינה המחברת בין ימי התיכון העליזים לשירות הצבאי היא שנה של עיצוב זהות, בה תבחרו את הנתיב הזהותי שיעצב את חייכם".  מאז אותו שיעור   עברו אי אלו שנים ולמרות חיפושים אינטנסיביים אני עדיין תר אחר זהותי. הודות להוגים אקזיסטציאלים כניטשה וסארטר אליהם התוודעתי בימי התואר הראשון ולאחרונה לספריו של הפסיכולוג ואיש הרוח קארלו שטרנגר התחדדה בי ההבנה   שתהליכי העיצוב אינם מסתיימים לעולם אלא הם מהווים חוויה אקזיסטצינלאיסית בה היחיד מעצב את אישיותו כיצירה אומנותית ההולכת ומקבלת רבדים נוספים בכל שלב בחייו. ההכרה בכך שמדובר בתהליך המושפע מהמפגש המתמיד שלי עם סביבתי האינטלקטואלית והחברתית, מעודדת אותי להרחיב את מעגלי ההתנסות ולחפש אחר רשמיהם של אחרים המתעדים את מסעותיהם הזהותיים בין אם בפרוזה, בשירה או בכתיבה עיונית המדגישה את המפגש האישי של הכותבים עם הטקסטים עימם הם מתדיינים.   ספרו של הפילוסוף הצרפתי-יהודי, אנדרה נהר ,...

נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה

עמוס עוז, פה ושם בארץ ישראל בסתיו 1982, עם עובד, 1983, 191 עמ' הספר, "פה ושם בארץ ישראל" (עם עובד,1983)   שנכתב על ידי הסופר המוערך ועטור הפרסים, עמוס עוז, ראה אור בימים בהם סערה החברה הישראלית בעקבות שורה של אירועים חברתיים שאיימו לפורר את המרקם החברתי העדין שנוצר במשך שלושים שנות המדינה. 1982 הייתה שנה שמלבד הגחתי לאוויר העולם אופיינה בהפגנות סוערות כנגד ההתבססות הישראלית בבוץ הלבנוני,   המאבקים סביב הסכם השלום עם מצרים ופינויו של חבל ימי   ותהליכי האמריקניזציה שהחלו לכרסם בנרטיב הציוני המכווין את הרבים להגשים את ייעודם באמצעות מילוי משימות לאומיות. תחושת אובדן   הדרך שאפפה את האליטות הישנות התחלפה בתחושת שיכרון וכוח של בני האליטות החדשות שלא יצאו מהיכלי האוניברסיטה והפלחה אלא מאולמות הלימוד של ישיבת "מרכז הרב" וגבעות הטרשים של השומרון ומשכונות המצוקה הפזורות ברחבי הארץ. תחושת המפנה הובילה סופרים לזנוח את שולחנות הכתיבה הנוחים ולפנות לעיסוק מעמיק בסובב אותם.   דוד גרוסמן הוציא לאור את ספרו "הזמן הצהוב" שכלל את רשימותיו עת יצא לנדוד ברחבי...

אופטימיות מדודה זוהרת באפלה

הסופר המצרי, עלאא אל אסוואני ,, פרץ לתודעה   הישראלית לאחר שספרו, " בית יעקוביאן ", תורגם לפני כשנתיים לעברית וזכה להצלחה מרשימה בקרב קהל הקוראים. התקבלותו התאפשרה הודות לשילוב שבין רמתו הספרותית לבין צאתו לאור בימי הסער של ה"אביב הערבי" בו נפלו בזה אחר זה מרבית   המשטרים ששלטו במזרח התיכון בחצי השני של המאה ה-20. האהדה הרבה בה התקבלה יצירתו הובילה את הוצאת, כנרת זמורה ביתן, לתרגם גם את יצירתו המוקדמת,   מועדון המכוניות של מצרים, שראה אור לראשונה ב-2013 ועתה תורגם והודפס   להנאתו של הקורא העברי. הימים המתוארים בספר   לוקחים את הקוראים   אל   ימיו של המלך פארוק, ששלט במצרים ובסודאן בחסדי הקולוניאליזם הבריטי שהשתלט על המזרח התיכון לאחר קריסתה של האימפריה העות'מנית. העלילה מגוללת כיצד   לצד פריחתו של מעמד מיוחסים שנהנו מתגמוליהם של אנשי השלטון הבריטים, נאנק המון העם ממציאות כלכלית וחברתית קשה הכוללת עוני ובערות. צוהר למציאות חיים זו נפתח על ידי המחבר באמצעות סיפורה של   משפחה מצרית עמידה היורדת מנכסיה ומאלצת להגר מבית האחוזה לכרך הקהירי ה...

כל משפחה אומללה בדרכה

שרוכים, דוֹמֶניקוֹ סְטַרנוֹנֶה , תרגמה מאיטלקית:   יעל קריצ'וק, כתר, 2018 ככל שנוקפות השנים רק מעטים מצליחים לצלוח את יצירותיו של הסופר הרוסי הדגול, לב טולסטוי, אולם רבים יודעים לצטט מטבעות לשון שהפכו לחלק בלתי נפרד מעולמנו התרבותי, כדוגמת: " כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות -  אומללות  הן כל אחת על פי  דרכה "  . הסופר האיטלקי, דומניקו סטרנונה (Domenico Starnone)   , לוקח את קוראיו למסע בן חמישים שנה בנבכי האומללות הייחודית. במרכזה של העלילה ניצבת משפחה בורגנית מנאפולי שאב המשפחה מחליט להגשים את עצמו ולשם כך הוא מעדיף לפרק את משפחתו על מנת להתמסר לפרשיית אהבהבים בעיר הגדולה, רומא. על אף שהספר אינו ערוך והוא כולל 205 עמודים המודפסים במהדורת כיס, הוא מכיל עלילה גדושה ועשירה שסופרים פחות מיומנים היו זקוקים למאות עמודים על מנת למוסרה לקהל קוראיהם. גדולתו של הסופר טמונה ביכולתו הבלתי מעורערת לתמצת ולזקק סיפור מצמרר הנחלק לשלושה חלקים המספקים לקורא, מספר נקודות מבט מרתקות על חיי   המשפחה הנעים משנות השישים ועד היום. ...

מי מספר את הסיפור?

אסף ענברי, הטנק, ידיעות אחרונות, 2018 בין אגדה למעשיה, סיפורו של טנק שנבלם בשערי הקיבוץ חברה מושתת על נרטיבים, סיפורים מכוננים, המאגדים את הפרטים שלכאורה הקשר בניהם רופף. סיפורים טובים, מוציאים אנשים ממיטות חמימות אל שדות קרב קרים ורווי דם, הם מאפשרים למנהיגים להיבחר ולמוסדות שלטונים לשלוט במיליונים.אך לא הכל דם ויזע לסיפורים יש גם מקום של כבוד בהרחבת הטוב האנושי באמצעות יצירתו של דבק מחבר ומחבר היוצר חברה פועלת, יוצרת המוציאה את היחיד מבדידותו ומקנה לו חיים גשמים ומשמעותיים. בילדותי חשבתי שסיפורי אגדות נועדו לילדים ושאנשים מבוגרים מאמינים בעובדות, ככל שהתבגרתי הבנתי שאגדות הילדים הם רק הפרומו לאגדות האמיתיות המאפשרות לחברה להתקיים ולכן כל דור רוקם את אגדותיו על מנת לקדם את מטרותיו. בכל דרמה משטרתית או סדרת ריגול   הגיבור יוצא למשימתו עם טיפ זהב ,"תשקר הכי קרוב לאמת ותשזור לאורכה של העדות עובדות אמיתיות". עצה זו משרתת את כותבי המיתוסים כבר אלפי שנים והיא לא פסחה על סיפור בלימתו  של הטנק הסורי  בשערי קיבוץ דגניה ב-20 במאי 1948. אין חולק על כך שטנק סורי נבלם על ידי מ...

זיכרונות מארץ אבודה

בזיכרון ההיסטורי נצרבות קטסטרופות ותרבויות של יום יום נוטות להישכח. כך בזיכרון הלאומי מבית שני נשאר החורבן והגלות, ממאות שנות התיישבות במזרח אירופה נשארו פרעות ת"ח ות"ט, ומיהדות פולין מאורעות השואה שבמחי של חמש שנים נחקקו יותר מאשר מאות שנים של יצירה יהודית ענפה כמעט בכל תחומי היצירה והכתיבה. כך גם מלחמת האזרחים המשתוללת בסוריה מאז 2012 מוחקת בכל יום עוד דף מההיסטוריה התרבותית-חברתית של חברה כה עשירה ומגוונת מבחינה אתנית ותרבותית שבשנים האחרונות משאירה אחריה שובל של גופות, הרס ופליטים השוטפים את כל מדינות האזור. דווקא בימים אלו של סער ומדון  ישנו ערך לחזור לסוריה שלפני מלחמת האזרחים, מדינה שעל אף עוניה הכלכלי הכילה עושר תרבותי לו תרמו מוסלמים, יזדיים, אשורים, כורדים, יהודים, עלוווים ודרוזים. הסופר הגרמני-סורי, רפיק שאמי (בשמו האמיתי סוהיל פאדל )  לוקח  בספרו, "המיית הסנונית" (שוקן, 2004) את הקוראים למסע מרתק בדמשק של סוף שנות השמונים וראשית שנות התשעים. קורותיה של העיר וסמטאותיה מסופרים דרך עיניו של, לוטפי, נער עני ושחור עור  התר בסמטאות אחר פרנסה וחוויות. סי...