דילוג לתוכן הראשי

רשומות

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני?

איזה מין ערבי אני? היוצר, סייד קשוע, שוחה שנים   בביצת הזהויות שמזמן לו המרחב שבין הירדן לים. סיפורו האישי הוא סיפורו של דור שנולד בישראל לאחר 1967, עבורם מדינת  ישראל היא עובדה מוגמרת, ומלחמת 1948 היא פיסה היסטורית שנצרבה בזיכרונם כחוויה לאומית אך לא כזיכרון אישי.   מציאות חברתית זו מאתגרת את זהותם, לכל מקום אליו יפנו הם נאלצים להתמודד עם תוויות שמודבקות להם על ידי יחידים ומוסדות. "ערבי של 48" יקראו לו הפלסטינים, "ערבי" יקראו לו היהודים,"מתייהד" יקראו לו חבריו לכפר שיראו כיצד הוא משתלב בחברה היהודית והופך לבשר מבשרה. אסופת הקיטלוגים הזו יוצרת תחושת זרות תמידית המהווה קרקע פורייה להתמודדות משברית שמניבה יצירה ענפה המנסה לפרש את המציאות, ליצור קרקע יציבה למהגרים בארצם הנעים בין זהויות, אשר בכולן רגלם אינה מוצאת מנוח. המסע המתמיד בין הזהויות השונות עובר כחוט השני לאורך ולרוחב של יצירתו של קשוע. מסדרות הטלוויזיה, "עבודה ערבית", ששודרה ב-2007 בערוץ השני, ו"התסריטאי" ששודרה בערוץ האשון   ב-2015. עובר בסרטו, ערבים רוקדים, וכלה בא...

שלושה פודקאסטים כלכלים שיעזרו לכם לסיים את החודש בפלוס

השיח הכלכלי נמצא בכל מקום אליו נביט, מתוכניות הצרכנות שמרצדות בכל ערב בערוצים המסחריים, מאתרי החדשות המסקרים בעיקר אילי הון, משיחות הסלון בהם אנו   נעים בין   קיטור על יוקר המחיה לבין חיפוש אחר הזדמנויות שיעזרו לנו לשבור את השיטה. למרות העיסוק האינטנסיבי בכסף השיח ברובו מתאפיין בשטחיות ומתעסק בעיקר בתיאור של תופעות ופחות   בניתוחם תהליכי עומק, בהסברת מושגים ויותר חשוב מכך בפעולות שאנו יכולים לבצע על מנת לשנות את המציאות הכלכלית שלנו.  לשמחתי הרבה, בשנתיים האחרונות לצד עולמות הספרים והתוכניות התיעודיות המגיחות למסך, אנו עדים לפריחה בתחום הפודקאסטים העוסקים בכלכלה מזוויות שונות ומגוונות. מבין המבחר הרב אני רוצה להמליץ על שלושה פודקאסטים נפלאים שכל אחד מהם פתח בפני עולם של מושגים, תובנות ומחשבות שתחילתם בכלכלה אך השפעתן באה לידי ביטוי במרחבי חיים שאינם מצטמצמים למסך פירוט הפעולות בעו"ש. כסף והשקעות בגובה העיניים עם עמיתעשת הפודקאסט מושתת על ראיונות שעורך עמית, יזם ויועץ פיננסי,   עם יזמים, משקיעים ורואי חשבון העוסקים בתחומים של יזמות והשקעות. בשיח שיטתי אך...

סיפורו של המעמד הנשחק

יאיר לפיד הוא ססמוגרף רגיש למאווי מעמד הביניים בישראל. על אף היותו אדם עשיר שפרנסתו לקוחה מכל אחד מקודקודי המשולש של הון-שלטון-עיתון, הוא מצליח לחדור מבעד לשכבות המייקפ ולגולל את סיפורם של מאות אלפי בתי אב בישראל. מערכת בחירות אחר מערכת בחירות, הוא מגולל את סיפור שחיקתה של הבורגנות הישראלית, וגורף קולות התרות אחר שינוי. הכמיהה שיכירו בקשיים שלנו, אינה מלווה אותנו רק בפוליטיקה אלא גם ביצירה הטלוויזיונית ובכתיבה הספרותית. אנו רוצים לקרוא על עצמנו, בהקצנה קטנה כדי שלאחר הצפיה\קריאה נרגיש טוב עם עצמנו.  כך צברה הסדרה, הבורגנים (2000) קהל אוהדים נלהב, כך נוצרה סוגה ספרותית שכוללת את טובות הכותבות כיעל הדיה ומירי רוזובסקי. קשה מאוד לחדש במרחב כה רווי, הפחק מלהפוך לקלישאה, לתעתיק חיוור כמעט ומשתקת. אך ישנן יוצרות שאינן חוששות וקופצות למים הגועשים ואף יוצאות מהן בשלום, כזו היא, שושי בריינר, סופרת וותיקה שמצליחה פעם אחר פעם לחדש, לרגש ובעיקר להאיר פינות אפלות בהוויה הבורגנית.  הבלחה של אותנטיות אהבה עברית (עם עובד, 2007) היא מצליחה להתחקות אחר סיפורה של חבורת חברים ב...

קריית חיים פינת הסנטרל פארק- סיפורם של צעירים שחורים במציאות לבנה

מותו של   שמואל טקה, צעיר ממוצא אתיופי, מירי של שוטר שלא היה בתפקיד   פתח תיבת פנדורה בדבר מערכת היחסים הטעונה בין קהילת יוצאי אתיופיה ומשטרת ישראל. המוות המיותר, הצית גל מחאה בו לקחו חלק   מאות צעירים וצעירות שקרעו את רקיעי השמיים בזעקות שבר ותסכול. לצד הצמיגים הבוערים, הצמתים החסומות וגלי המעצרים המקרה הטרגי הפנה זרקור לאחת הפינות האפלות בתרבות האזרחית של מדינת ישראל, יחסם של גורמי אכיפת החוק לאוכלוסיות מודרות. אכיפה סלקטיבית ואלימה- סיפורה של קהילה  העדויות שהחלו להצטבר חשפו בזו אחר זו אכיפה סלקטיבית   ואלימה כנגד אוכלוסיית יוצאי אתיופיה. מקרים של "ישיבות" צעירים במרכזים מסחריים הפכו במהרה להתגודדויות אסורות ולפיזור אלים שהסתיים בסעיפי אישום מרובים כנגד המשתתפים. עבורי הייתה זו תזכורת למציאות החיים אליה הייתי חשוף כאשר ניהלתי שני מרכזים קהילתיים בבית שמש. הנערים שפקדו את מרכזי הנוער ואלו שהגיעו לריצוי עבודות שירות, סיפרו סיפורים דומים על תחושת אימה מכוחות השיטור. היה זה כמו אפקט פגמליון, בו השוטרים ראו בהם עבריינים בפוטנציה וככאלו התייחסו אליהם בנוקש...

הון שלטון עולם תחתון!

על אף שישראל הינה מעצמה של שידורי אקטואליה מבחינת כמות התוכניות המוקדות לענייני היום, כבר לאחר 10 דקות של צפיה\האזנה  אתה מבין את הפואנטה ולאחר מכן ישנה חזרה אין סופית של הקלטות ממהדורת הבוקר. הפרשנים מלהגים, הפוליטיקאים חובטים זה בזה והמגישים מורחים את הזמן בין פרסומת לפרסומת. מעת לעת ישנן הבלחות של עיתונאות במיטבה אך אותה צריך לחפש בינות לים המלל השוצף, המרחיק את השומע\צופה מהכרה של המציאות הסובבת אותו. מלבד המהדורה המונומנטאלית של יעקב אחימאיר במוצאי שבתות, כמעט ואין בשיח הישראלי מבט השוואתי בינלאומי. כך נוצרת לה בועה חסרת פרספקטיבה בה שבים וממחזרים טיעונים מבלי להגביה עוף מבלי לראות מעבר לצעקות של ימין ושמאל (מה זה בכלל אומר ב-2019, כאשר מנהיגי המחאה הסוציאליסטית גרים במדינת תל אביב ומייצגים אלקטורט הנפרס בין הירקון לים). שוברים את המונפול  - Netfkix& Soundcloud &Youtube לשמחתי בעידן הצפיה הישירה, הבלוגינג, הפודקאסטים והיוטיוב, ניתן למצוא מקורות מידע חלופיים שמאפשרים העמקה, חידוד ובעיקר זיהוי של קו המגמה עליו אנו נמצאים. קו בו השחיתות השלטונית הופכת לחמקמק...

ארבע פודקאסטים מומלצים לצליחה מוצלחת של קיץ דביק במיוחד

יולי כבר כאן, ואיתו הכאוס של החודשים יולי-אוגוסט, מילות שירה של ריטה, "אני חיה לי מיום ליום",  מייצגות נאמנה את תחושותיהם של הורים רבים לאורכם של תשעת השבועות אותם עליהם לצלוח בארבעים מעלות בצל, בפקקים ארוכים, בשמורות טבע העולות על גדותיהן, במתחמי לינה מוכי ברחשים ויתושים. בקיצור, זה לא עומד להיות קל. לטובת רגעי השלווה המעטים, רגעי התייחדות שיאפשרו להתעלות מעל לקדירה המהבילה, ליקטתי ארבע פודקאסטים מומלצים, שכל אחד  מהם פתח לי צוהר לעולם של מחשבות ותחושות מעבר לכאן ולעכשיו. עבר פלילי  עם דנה הילמן סדרות פשע טלוויזיוניות יש למכביר וגם בימים בהם הספרות המודפסת הולכת ומצטמצמת עדיין לז'אנר של ספרי המתח יש קהל קוראים נאמן. היה זה אך טבעי שגם בסצינת הפודקאסטים ייוחד מקום לפרקים העוסקים בפשיעה. דנה הילמן, לוקחת את המאזינים שלה למסעות מצמררים בעקבות הפרשות שהרעידו את המדינה. כדוגמת: הרצח של הודיה קדם על ידיה אביה רמי פיימשטיין, ההתעללות בילדים בגן ניצנים בחולון ורצח משפחת אושרנקו. בקול מתקתק דנה חושפת זוועות, מכניסה את המאזינים לחדרי החקירה, לשיקולי הפרקליטות, לפקעת עו...

זאב צחור וחיפושו אחר נרטיב מכונן לישראליות

"אף אידאה לא הולכת לעולמה בלי להשאיר עקבות כפי שחשבו מתנגדיה, ואף אידאה לא התגשמה בעולם כפי שקיוו חסידיה" (ולנטין גילרמן) הפרויקט הציוני כבר חגג למעלה ממאה עשרים שנים, אך למרות   דברי ההספד שנשמעים כלפיו כבר שנים רבות, הוא טרם חלף מן העולם. יחד עם זאת לאורך שנותיו הוא שינה את צורותיו והתאים את עצמו לתהפוכות ההיסטוריות שעיצבו את המאה ה-20 פעם אחר פעם. מה שהחל כתוכנית למציאת פיתרון ליהודי מזרח אירופה שהובל על ידי קבוצה נבחרת של כמה מאות אידיאליסטים. הפך לאחר מלחמת העולם השניה לתנועת המונים שהעתיקה קהילות בנות אלפי שנים ממקומותיהם ויישבה אותם ברחבי ארץ ישראל תוך שהיא מכוננת ריבונות מודרנית בגבולות משתנים. זיכרון סלקטיבי, מי בפנים ומי בחוץ? הציונות כתופעה היסטורית זכתה למחקרים רבים של חוקרים מכל רחבי מדעי הרוח והחברה. יחד עם זאת בשל אילוצים פוליטיים הכרוכים במשתנים כלכלים המחקר נותב לאפיקים בהם חפצו מחזיקי ההון והכוח (מפלגות, משרדי ממשלה ויזמים פרטיים). כך בצורה בלתי פרופורציונאליות התפרסמו מאות מחקרים על תנועות הנוער החלוצית, על גדודי העבודה וההתיישבות העובדת. בע...