ספר בריכה



בחופשת הקיץ של סוף כיתה ו' נסעתי לנופש בן שבוע אצל חברים של הורי בכפר תבור, מידי בוקר היינו לובשים בגדי ים ורצים לבריכת היישוב. בעודי מנסה להתרגל לשמש הקופחת ולריח הכלור, שני ילדיהם שהיו צעירים ממני בשנה כבר שחו במרץ במימיה העמוקים של הבריכה. אני לעומתם נכנסתי בהססנות דרך הסולם לאזור הרדוד שבבריכה, אט אט היו רגלי במים ולאחר שהמים כיסו את מותני התחלתי לנוע באופן מסורבל לעברה השני של הבריכה הראש יצא ונכנס בחוסר התאמה לתנועות, ולכן בלעתי מי כלור קרירים שגרמו לי להשתעל קלות. כשהגעתי לאחר זמן ממושך שנראה בעיני כנצח לקצה השני של הבריכה, הביטו עיני בשתי רגליים שעירות, שזופות וחזקות, הן היו שייכות למציל שהביט בי בעיניים זועפות: "אתה האורח הירושלמי, תעשה טובה תישאר ברדודים", אמר והפנה ממני את מבטו המאוכזב אל עבר המתרחצים השזופים שהשתעשעו במי הבריכה הקרירים. הייתי המום ומושפל מדבריו וחברי הצעירים ניסו לנחם אותי ולהראות לי שניתן להינות גם באזור הרדוד. על אף נסיונותיהם הנוגעים ללב נצרבה בתודעתי ההכרה שכמו ירושלמים רבים, אינני נמנה עם השחיינים ועל כן על פי רוב אני מעדיף את הכסאות המקיפים את הבריכה מאשר את מימיה.  
בכל פעם שאני הולך לים או לבריכה לצד אריזתו של הציוד הסטנדרטי המתפרס על פי רוב על פני שלוש-ארבע שקיות הכוללות חצי מתכולתו של הבית אני מתלבט איזה ספר לקחת עימי. לפעמים אני נותן לעצמי קרדיט רב מדי ואז אני לוקח ספר מורכב,לרוב ספר עיוני, שמסייע לי להירדם חיש מהר על כיסאות הפלסטיק הנמוכים ולחזור הביתה עם צוואר תפוס וגב דואב. אולם בשנים האחרונות אני מתחיל להיות מודע לעצמי יותר ויותר ולכן חף מיומרות אני לוקח עימי מותחן סוחף, השנה פתחתי את עונת הרחצה עם ספרו של לי צ'יילד, אין מה להפסיד (כנרת-זמורה ביתן,2010).

צ'יילד הוא מחבר מותחנים בריטי המתגורר בארה"ב, במכז ספריו ניצבת דמותו של ג'ק ריצ'ר, פנסיונר צבאי המשוטט ברחבי ארה"ב ובאורח פלא חושף פרשיות שונות של פשע ורשע הדורשות את התערבותו. ריצ'ר איננו איש של ערים גדולות ועל כן עלילותיו מתרחשות  בשוליה ההזויים של המעצמה האמריקאית. עיירות קטנות וחסרות שם, בהן תושבים חשדנים הודפים זרים בברוטאליות, על מנת להסתיר סודות אפלים מעברם. ריצ'ר המתגלה כעקשן כפייתי יוצא למסע של גילויים המשאיר על פי רוב עשרות גופים מרוסקים הזוכים לחוות מנחת זרועו. בספרו הנוכחי מגיע ריצ'ר לשתי עיירות בקולרדו: הופ ודיספייר, אשר מתחמת לחזותן הרגועה והמנומנמת מסתתרים סודות המתגלים בהדרגה ויוצרים עניין רב בקרב הקורא.
 זהו הספר השלישי  פרי ידיו של צ'יילד שאני קורא לאחרונה  ולמען האמת ישנם יותר מדי מוטיבים החוזרים על עצמם בספריו (תיאורי קטטות הברים, אמירות שנונות ורומנים צפויים), החזרות נותנות תחושה שכבר קראתי את הספר בעבר ואני נמצא במרכזו של טיפול לשיפור הזיכרון. על אף התחושה הקשה שבסרט הזה כבר הייתי, מצליח צ'יילד בספרו , אין מה להפסיד, ליצור עלילה קצבית וסוחפת ופעמים אף מפתיעה. נכון זוהי איננה יצירת מופת בלשית וגם לא מותחן ראוי לציון, אולם יחד עם זאת צ'יילד הצליח להוציא מתחת לידיו מותחן בריכה מהנה, שאינו דורש הרבה מהקורא מלבד היסחפות קלה לתוך נבכי העלילה. המשובים הקרירים של קולרדו, המתוארים בספר היו לי כבריזה רעננה שהפיגה את האוויר העומד והמהביל של הבריכה האילתית בה קראתי את ספרו. בקיצור, אין מה להפסיד, הינו ספר בריכה קלאסי שכדאי לתחוב אותו, או כל ספר אחר מסדרת ג'ק ריצ'ר, לתיק הבריכה שלכם לצידם של אבטיח קר ובקבוק צונן של בירה.  
לי צ'יילד, אין מה להפסיד, תירגמה: אסנת הדר, כנרת זמורה ביתן 2010, 430 עמ'
Lee Child, Nothing to Lose, 2008

תגובות

רשומות פופולריות

מתנשא מעל הקלישאות

הפקעת נשארה בלתי מפוענחת

סוציאל דמוקרטיה בין נוסטלגיה להוויה פוליטית רלוונטית

קובי אוז, משה חוואטו והעורב, קשת 1996

זבובי סתיו- אירן נמירובסקי

עלילה מעוררת חמלה

שרון קריץ', שני ירחים, ידיעות אחרונות 2001