על אף שאני עדיין בשלבים הראשונים של ביסוס קריירה
אישית, היותי בן זקונים לאחים בוגרים הגדולים ממני בשנים רבות הפכו את נושא התמורות באמצע החיים לחלק מעולמי. אולם עד לפני כשנתיים הוא היה עולה פה ושם בשיחות סלון מזדמנות אך לא
היו לי נתונים או כלים לבחון אותו לעומקו. לאחרונה חל שינוי הן בספרה הציבורית והם
בספרה האישית, עיתונים החלו לדון בסוגיית אמצע החיים בהרחבה ולצד כתבות על
דוגמניות הלבשה תחתונה שחוללו מהפכה ועכשיו מדגמנות מידות גדולות, החלו להיכתב
כתבות עומק על אנשים המחוללים שינויים בחייהם המקצועיים. כפועל יוצא מכך נושא התעסוקה הפך לחלק בלתי נפרד
מעולמנו, עד מהרה הבנתי שלפני מרחבים חדשים שכלל לא הכרתי. מושגים כמו: תעסוקה
מגוונת, מיצוי פוטנציאל, הנעת עובדים וכיו"ב החלו לקבל משמעות, צורה
ודוגמאות. את החשש מעובדים מבוגרים ממני פינה דווקא רצון להעסקתם של עובדים בוגרים
ומנוסים, לפתע חיפשתי דווקא עובדים שחוללו בחייהם שינוי לאחר עשר ועשרים שנות
עבודה במשק. ההעסקה המגוונת העשירה את
הארגונים בהם עבדתי ואפשרה לי לקבל צוות מגוון המצויד בכלים שונים ובאופני חשיבה
מגוונים.
תהליכים אלו עוררו את סקרנותי ולכן שמחתי מאוד כאשר נתקלתי בספרם של קרלו שטרנגר
ואריה רוטנברג, למה שלא תחייה פעמיים? (כנרת זמורה ביתן, 2008).ספרם דן בשינויים שעורכים אנשים באמצע חייהם וכיצד ניתן
להפוך את "משבר אמצע החיים" להזדמנות לקיומו של שינוי משמעותי בחיים. אל
כתיבתו של שטרנגר התוודעתי זה מכבר הודות לספריו מרחיבי האופקים, "אינדיבידואליותהפרויקט הבלתי אפשר" (עם עובד, 1997) "האני כפרויקט עיצוב"
(עם עובד, 2005), האני פרויקט מיתוג-אינדבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי (כנרת-זמורה ביתן, 2010). ספריו מאופיינים בשלל מקורות מתחומי הפילוסופיה,
הפסיכולוגיה האבולוציונית, הפסיכולוגיה החברתית וביקורת התרבות. הם מהווים צוהר
לעולמות שאינך זוכה לדון בהם בשגרת היום יום, וכל זאת בשפה בהירה וקולחת שמאפשרת
קריאה רציפה שאינה מעייפת ושוחקת.
אולם בספרו, למה שלא תחייה פעמיים?, נכונה לי אכזבה
מרה, השילוב בין איש הפרסום (רוטנברג)
לבין האינטלקטואל המיוסר (שטרנגר) לא עלה יפה. את רוחב היריעה האינטלקטואלי החליפה
כתיבה שטחית שעוררה בי לא פעם מבוכה. מידי פעם השניים מזכירים את סיפורי חייהם של פילוסופים מובילים שחוללו מפנה בחשיבה
המערבית של המאה ה-20, אולם במקום שהאיזכור יעורר דיון רציני השניים בחרו בכתיבה רדודה
שבמקרה הטוב מזכירה חיבור של ילד עילג שהעתיק ראשי פרקים מויקופדיה. מלבד זאת רצונם בהנגשת הספר לקהלים רחבים,
הובילה לכך שדיונים פילוסופים רחבים זכו לטיפול שטחי וכך בעוד ששני המחברים יוצאים
בשצף קצף כנגד תרבות הסופר-מרקטים הרוחניים ההופכים את הדיון האינטלקטואלי לשטחי.
בכך למעשה ספרם הגשים את אימרת חז"לנו, "הפוסל במומו פוסל".
על אף הפגמים הרבים, אני חייב לציין שבין רגבי
הבוץ והטיט המסתירים חלקים נרחבים מהספר, מצאתי גם פנינים של ממש, הכוללות: תובנות חברתיות
ומרתקות המקנות הסברים על אדישות פוליטית,
וחשיבותה של חשיבה ביקורתית. וכן תובנות
מעניינות בדבר "העמדה מחודשת" (re-framing
,zoom in and zoom out) ככלי לפיתרון בעיות במגוון
רחב של תחומים. יחד עם זאת מרבית המסרים
נידונו כבר בעבר על ידי שטרנגר ועל כן אלו שכבר נחשפו לכתיבתו לא ימצאו
בספר זה חידושים של ממש. לאלו שעדיין לא קראו את יצירותיו של שטרנגר אני ממליץ
לפנות לספריו הראשונים הכוללים דיון יותר מעמיק ומעשיר. אולם קוראים שאינם חפצים
להתאמץ וברצונם בספר הדרכה אינסטנט הכתוב בשפה קלה עם ארומה של אינטלקטואליות,
יכולים למצוא את מבוקשם בספרם של שטרנגר ורוטנברברג. ספר זה יוכל לצייד אותם
במושגים רבים בהם ניתן להשתמש בשיחות סלון בהם מרבית הדוברים לא באמת יודעים על מה
הם מדברים, ובכך תבצרו את מעמדכם כאינטלקטואלים חריפים המעורים בשיח
הפילוסופי-חברתי שעיצב את המאה ה-20.
לסיכום, צר לי ששטרנגר נסחף להרפתקה המעמעמת את
יכולותיו האינטלקטואליות שאינן מוטלות בספק. בסיום הקריאה עטפה אותי תחושה שאת
מאות העמודים היה ניתן להמיר במקרה הטוב בטור בין 500 מילה הכתוב בצורה בהירה
וטובה המעביר את המסר המרכזי העומד בבסיסו של הספר, כיצד ניתן לראות את אמצע החיים
כהזדמנות לשינוי ולא בהכרח כמדרון חלקלק המסתיים בעלטת המוות. כנראה שהמיזם העסקי
של רוטנברג טשטש את כושר הניתוח האנליטי של שטרנגר שפנה להרפתקה שבוודאי לא הוסיפה
לו כבוד. עצתי לשטרנגר שאת הספר, "למה שלא תחייה פעמיים?" יוריד
מרשימת הספרים המופיעים בקורות חייו העשירים. ובכך יסתום את הגולל על המעידה
האינטלקטואלית שנקרתה בדרכו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה