דילוג לתוכן הראשי

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

קרלו שטרנגר ואריה רוטנברג, למה שלא תחייה פעמיים? כנרת-זמורה ביתן, 2008




על אף שאני עדיין בשלבים הראשונים של ביסוס קריירה אישית, היותי בן זקונים לאחים בוגרים הגדולים ממני בשנים רבות הפכו את נושא  התמורות באמצע החיים לחלק מעולמי. אולם עד לפני כשנתיים  הוא היה עולה פה ושם בשיחות סלון מזדמנות אך לא היו לי נתונים או כלים לבחון אותו לעומקו. לאחרונה חל שינוי הן בספרה הציבורית והם בספרה האישית, עיתונים החלו לדון בסוגיית אמצע החיים בהרחבה ולצד כתבות על דוגמניות הלבשה תחתונה שחוללו מהפכה ועכשיו מדגמנות מידות גדולות, החלו להיכתב כתבות עומק על אנשים המחוללים שינויים בחייהם המקצועיים.  כפועל יוצא מכך נושא התעסוקה הפך לחלק בלתי נפרד מעולמנו, עד מהרה הבנתי שלפני מרחבים חדשים שכלל לא הכרתי. מושגים כמו: תעסוקה מגוונת, מיצוי פוטנציאל, הנעת עובדים וכיו"ב החלו לקבל משמעות, צורה ודוגמאות. את החשש מעובדים מבוגרים ממני פינה דווקא רצון להעסקתם של עובדים בוגרים ומנוסים, לפתע חיפשתי דווקא עובדים שחוללו בחייהם שינוי לאחר עשר ועשרים שנות עבודה במשק. ההעסקה המגוונת העשירה  את הארגונים בהם עבדתי ואפשרה לי לקבל צוות מגוון המצויד בכלים שונים ובאופני חשיבה מגוונים.
תהליכים אלו עוררו את סקרנותי ולכן  שמחתי מאוד כאשר נתקלתי בספרם של קרלו שטרנגר ואריה רוטנברג, למה שלא תחייה פעמיים? (כנרת זמורה ביתן, 2008).ספרם דן  בשינויים שעורכים אנשים באמצע חייהם וכיצד ניתן להפוך את "משבר אמצע החיים" להזדמנות לקיומו של שינוי משמעותי בחיים. אל כתיבתו של שטרנגר התוודעתי זה מכבר הודות לספריו מרחיבי האופקים, "אינדיבידואליותהפרויקט הבלתי אפשר" (עם עובד, 1997) "האני כפרויקט עיצוב"  (עם עובד, 2005), האני פרויקט מיתוג-אינדבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי (כנרת-זמורה ביתן, 2010). ספריו מאופיינים בשלל מקורות מתחומי הפילוסופיה, הפסיכולוגיה האבולוציונית, הפסיכולוגיה החברתית וביקורת התרבות. הם מהווים צוהר לעולמות שאינך זוכה לדון בהם בשגרת היום יום, וכל זאת בשפה בהירה וקולחת שמאפשרת קריאה רציפה שאינה מעייפת ושוחקת.
אולם בספרו, למה שלא תחייה פעמיים?, נכונה לי אכזבה מרה,  השילוב בין איש הפרסום (רוטנברג) לבין האינטלקטואל המיוסר (שטרנגר) לא עלה יפה. את רוחב היריעה האינטלקטואלי החליפה כתיבה שטחית שעוררה בי לא פעם מבוכה. מידי פעם השניים מזכירים  את סיפורי חייהם  של פילוסופים מובילים שחוללו מפנה בחשיבה המערבית של המאה ה-20, אולם במקום שהאיזכור יעורר דיון רציני השניים בחרו בכתיבה רדודה שבמקרה הטוב מזכירה חיבור של ילד עילג שהעתיק ראשי פרקים מויקופדיה.  מלבד זאת רצונם בהנגשת הספר לקהלים רחבים, הובילה לכך שדיונים פילוסופים רחבים זכו לטיפול שטחי וכך בעוד ששני המחברים יוצאים בשצף קצף כנגד תרבות הסופר-מרקטים הרוחניים ההופכים את הדיון האינטלקטואלי לשטחי. בכך למעשה ספרם הגשים את אימרת חז"לנו, "הפוסל במומו פוסל".
על אף הפגמים הרבים, אני חייב לציין שבין רגבי הבוץ והטיט המסתירים חלקים נרחבים מהספר, מצאתי גם  פנינים של ממש, הכוללות: תובנות חברתיות ומרתקות המקנות הסברים על  אדישות פוליטית, וחשיבותה של חשיבה ביקורתית. וכן  תובנות מעניינות בדבר "העמדה מחודשת" (re-framing ,zoom in and zoom out) ככלי לפיתרון בעיות במגוון רחב של תחומים. יחד עם זאת מרבית המסרים  נידונו כבר בעבר על ידי שטרנגר ועל כן אלו שכבר נחשפו לכתיבתו לא ימצאו בספר זה חידושים של ממש. לאלו שעדיין לא קראו את יצירותיו של שטרנגר אני ממליץ לפנות לספריו הראשונים הכוללים דיון יותר מעמיק ומעשיר. אולם קוראים שאינם חפצים להתאמץ וברצונם בספר הדרכה אינסטנט הכתוב בשפה קלה עם ארומה של אינטלקטואליות, יכולים למצוא את מבוקשם בספרם של שטרנגר ורוטנברברג. ספר זה יוכל לצייד אותם במושגים רבים בהם ניתן להשתמש בשיחות סלון בהם מרבית הדוברים לא באמת יודעים על מה הם מדברים, ובכך תבצרו את מעמדכם כאינטלקטואלים חריפים המעורים בשיח הפילוסופי-חברתי שעיצב את המאה ה-20.
לסיכום, צר לי ששטרנגר נסחף להרפתקה המעמעמת את יכולותיו האינטלקטואליות שאינן מוטלות בספק. בסיום הקריאה עטפה אותי תחושה שאת מאות העמודים היה ניתן להמיר במקרה הטוב בטור בין 500 מילה הכתוב בצורה בהירה וטובה המעביר את המסר המרכזי העומד בבסיסו של הספר, כיצד ניתן לראות את אמצע החיים כהזדמנות לשינוי ולא בהכרח כמדרון חלקלק המסתיים בעלטת המוות. כנראה שהמיזם העסקי של רוטנברג טשטש את כושר הניתוח האנליטי של שטרנגר שפנה להרפתקה שבוודאי לא הוסיפה לו כבוד. עצתי לשטרנגר שאת הספר, "למה שלא תחייה פעמיים?" יוריד מרשימת הספרים המופיעים בקורות חייו העשירים. ובכך יסתום את הגולל על המעידה האינטלקטואלית שנקרתה בדרכו. 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

שלוש סדרות מתח ישראליות שיעוררו לכם את הסגר

 עלייתו של תאגיד השידור כאן 11 עוררה שדים מרבצם. רשות השידור המיתולוגית הובסה על ידי הערוצים המסחריים, הסכמי העבודה שהונחו על צווארה לא אפשרו לה להתחדש ולהשתנות ותחושה של  ייאוש  וחוסר רלוונטיות פשטה במסדרונות רוממה השוממים. לאחר שהוחלט על פירוקה והקמתו של תאגיד מחודש  החל מאבק פוליטי עיקש. כדרכו נתניהו חזר בו וסוגיות של תרבות ובידור פינו את מקומן לזהותם  הפוליטית של הכתבים, למידת העצמאות בדיווח ומעל הכל לסוגיית הסוגיות, מידת הנאמנות לראש הממשלה ולחבר מרעיו. הימים חלפו, הניסיונות לבטל את הפירוק כשלו והתאגיד יצא לדרך. בשנתיים שעברו מיום הקמתו התחוללה לא פחות ממהפכה תרבותית בישראל, היצירה המקומית נסקה וללוח השידורים החלו להגיח תכניות מקור שרעננו את רצועות השעמום של הערוצים המסחריים שלא הצליחו לייצר תוכן מלבד רצועות אקטואליה ארוכות הממחזרות ידיעות במשך שעות ותוכניות ריאליטי מתוחות כמו גומי לעיסה, המנסות להפיק את מיצוי הטעמים המרבי מהתערובת הזולה.  לצד תכניות אקטואליה אינטליגנטיות ומרחיבות דעת, הופקו סדרות תעודה חדשות שפתחו בפני הצופים עולמות לפינות נסתרות בקיו...

בינג' סדרות מתח בריטיות לצפייה בנטפליקס- לא משליכים ערב פנוי לפח

מהן הסדרות הבריטיות הטובות ביותר המשודרות בנטפליקס, ואיך כל זה קשור לשיעורי ילודה נמוכים באירופה וארה"ב? הילדים נרדמו, עלטה כיסתה את הבית. ערוצים אחד ושתיים משרדים תוכניות אקטואליה ובקיצור ישנה תחושה כללית שאין מה לראות, אבל מצד שני ישנה כמיהה עזה לשבור את שיגרת היום יום. הדקות נוקפות, העיניים מתחילות להיעצם ומחשבה טורדנית מפלחת את התודעה, האם נצליח למצוא סדרה או סרט מעניינים בנטפליקס  ולא סתם נוריד ערב לטמיון? המלאכה מרובה והזמן דוחק, ותחושות של ייאוש משתלטות על ספת הסלון. אל דאגה, זו אינה גזרת גורל, מצורפת רשימה של סדרות מרתקות היישר מהממלכה הבריטית, שכבר ניבא עליה חנוך לוין, "בלונדון טלוויזיה מצוינת", קחו את הזמן הוסיפו את הסדרות לרשימה הצפייה שלכם, ותודו לאל על כך ששירותי הצפייה הביאו איתם את מיטב התוצרת של ה BBC ישר לסלון הביתי. סדרות מתח בריטיות לצפייה מרתונית בנטפליקס בשם החוק ( Line of Duty )   שתי עונות מצוינות העוסקות ביחידה לחקירות שוטרים בלונדון. העונה הראשונה שוזרת בין שני סיפורים שלכאורה לא קשורים זה בזה הרג עבריין במהלך מרדף משטרתי וחקירת שחי...

שבע מידות רעות- מאיה ערד צוללת למעמקי הביצה האקדמית

שבע מידות רעות בראשית המאה בשנות לימודי לתואר הראשון הסתכלתי בקנאה בחברי הסגל שהילכו במסדרון המחלקה להיסטוריה של עם ישראל. קינאתי בדרך הילוכם במבטם המהורהר בשיח הידעני שקיימו עם הסטודנטים לתארים מתקדמים שחיכו בציפייה למוצא פיהם. הייתה לי תמונה רומנטית  לגבי  אלו שהקדישו את ימיהם לעולמות הרוח. עם ההגעה לתואר השני התחלתי להבין את הפער בין מציאות לבין דמיון. התחלתי להתוודע למשפך הצר ההופך עם השנים לזרזיף דקיק ככל שהדרך במעלה התארים הולכת ומתארכת. הקילוח הדקיק הזה עומד במרכז ספרה של מאיה ערד, שבע מידות רעות (חרגול, 2006). שבע מידות רעות- תיאור מכלי ראשון מאיה ערד הנשואה לאיש אקדמיה המלמד בארה"ב ובעצמה לימדה כמרצה במגוון אוניברסיטאות מכירה בקרוב את הפער בין דמיון למציאות. במרכז ספרה נמצאת המחלקה להיסטוריה של המדע באוניברסיטה הבדיונית, רדוורס, השייכת לליגת הקיסוס של האוניברסיטאות באמריקה. המחלקה המדוללת באמצעים ותקנים מנסה להילחם על עצם קיומה ונמלטת בקושי מחרב הקיצוצים של הנהלת המוסד. פטירתו של אחד מהפרופסורים הוותיקים פותחת מכרז למשרת הוראה תקנית. מכרז שבצוק העיתים נפתח אחת לעשור....