מחבואים- המותחן שהוציא אותי ממשבר קריאה

מגפת הקורונה שהתרגשה עלינו לפתע  הכניסה אותי למשבר קריאה. המחשבות נודדות, הילדים זועקים בין החדרים, שעות השקט מתחלפות בבהייה פוסט טראומטית בנטפליקס, הפיד בפייסבוק מלא במשפחות שמנצלות את הזמן לגיבוש והעצמה ויוצרות תחושות של אשמה. למרגלותיי מונחים ספרים רבים מספור ערימה הולכת ומתגבהת של ספרי איכות שאמורים לצקת משמעות לימים שחולפים למגד עיני בין סגר אחד למשנהו. על אף השפע והמגוון  לא הצלחתי בחודש האחרון להביא את עצמי לריכוז הנדרש. כך מצאתי את עצמי עובר מספר לספר. פה שלושים עמודים של תיאולוגיה שם חמישים עמודים על שיווק וניהול, אך הידע נשטף והעיניים עוברות על המילים אך המוח מסרב לקטלג ולקלוט  כפי שהייתי רוצה. בצר לי הבטתי בחצי עין על ספר מתח שקיבלתי בהשאלה לפני שנה אך מאז הוא מונח ליד מיטתי כאבן שאין לה הופכין. 

בחצי מבוכה הבטתי בספר, מחבואים (כנרת זמורה ביתן, 2014) מאת הסופרת האמריקאית עטורת הפרסים, ליסה גרדנר .מהכריכה מביטות בין במבט מבוהל עיניה של  נערה המתחבאת מתחת למיטה. חיפוש קצר בגוגל ואני מבין שלפני רב מכר שחרך את עולם המותחנים ובכך סלל את דרכו לליגה הבכירה בה חברים לינווד ברקלי ומייקל קונלי שאת יצירותיהם סקרתי בהרחבה בבלוג שלי. למרות גל של רגשות אשם, תחושות לא נעימות של חוסר מיצוי של התקופה וההזדמנות שהיא מזמנת להעצמה והתפתחות, נשמתי עמוקות, הכנתי לעצמי כוס קפה חזק במיוחד וקפצתי למימיו הסוערים של המותחן, מחבואים, שהמתין לי בסבלנות לצד מיטתי  במשך תקופה ארוכה בת שניים עשר חודשים תמימים. 

בהמתנה לאנקודה שתהפוך לי את הבטן

כמה התגעגעתי לתחושת אובדן הזמן בנבכי עלילת פשע מורטת עצבים. למתח שנבנה בהדרגה ודומה לעליה ברכבת הרים עד לנקודת ההיפוך הבלתי נמנעת שהופכת את הקרביים אך בסיומה ישנה תחושה של שחרור והקלה. זו בדיוק החוויה שמצליחה לספק ליסה גרדנר בספרה, מחבואים.  הספר אינו מצטיין בתחכום  אך הוא בנוי כמו מתכון לעוגת יום הולדת מנצחת, פשוט, מדויק ומותאם  לקהל היעד אותו הוא  נועד לרצות ולספק. כך כמו כוהנת העוגות של גני הילדים,קארין גורן ,גרדנר מכניסה לתערובת המנצחת: רוצח מתוחכם ומזרה אימה, בלש מסוקס שקצת מסובך עם עצמו וגיבורה אתלטית שאוהבת ריצות ארוכות, כלבים ופתרונות של תעלומות ששוכבות באדמה הלחה כבר שלושה עשורים.

תיבת פנדורה של מוות ואלימות שמחכה להיפתח 

במרכזה של העלילה ניצבת אישה צעירה שמגיל שבע נמצאת בדרכים יחד עם הוריה הנמלטים כל עוד נפשם בם, מעיר לעיר ברחבי אמריקה הצפונית. בכל שנות ההימלטות הארוכות היא אינה יודעת מדוע היא בורחת ומפני מה. חשיפתו של קבר אחים ,במבואותיו של בית חולים לחולי נפש בבוסטון המתחדשת פותחת תיבת פנדורה של סודות משפחתיים שלא ניתן להימלט מהם. בהדרגה היא מגלה מחדש את אביה ואת אימה, את ילדותה ואת עיר מגוריה. כולם מקבלים פרשנות מחודשת לאור ההתפתחויות שמזמנת החקירה שכצפוי מובילה למחוזות מפתיעים השוזרים ביחד עבר והווה. ככל שהעלילה מתקדמת, תובנות ואמיתות שלקחתי כעובדות מקבלות פרספקטיבה חדשה שהצריכה אותי כמו הגיבורה לשוב ולהרהר פעם אחר פעם בעובדות המונחות בבסיס העלילה. פעם אחר פעם נאלצתי לעצור משטף הקריאה ולשאול את עצמי, מה אני יודע? מהי האמת? ומי מונח בצד של אנשי החסד ומי בצד של אנשי הפשע והרשע?

תחושת חוסר הוודאות הזו חיברה אותי מיייד לסדרות אהובות כמו מרצ'לה  הבריטית או לפודקסט, עבר פלילי, שבדיוק עוסקים בנקודות העיוורון שבין ידיעה לאמונה. בין כמיהת לב לבין עובדות שלעיתים איננו רוצים לראות בשל הנחות יסוד מוטעות המרחיקות אותנו מהכרת האמת המטרידה.

מותחן עלילתי שלקח אותי לליגת האלופות של הספרות הבלשית

כידוע לחובבי הז'אנר, ככל שמידת אי ההודאות עולה, והערבוביה בין טוב לרע מתגברת,כך מתחדדת ההכרה האם לפנינו קלישאה או מותחן השייך לליגת האלופות של המותחנים או שמא לפנינו קלישאה רדודה. לשמחתי הרבה את משבר הקריאה שלי הצלחתי לשבור עם מותחן שמשתייך לליגה הבכירה, בה עלילות מתח נטוות במיומנות ראויה לציון. בהן החלוקה בין טוב לרע אינה כה מובחנת, בה גם הטובים ביותר עושים טעויות ומפספסים את שמונח מחת לחוטם. לדעתי, ככל שהמורכבות עולה כך העלילה משתבחת ומתקרבת למציאות בה החלוקה בין טובים לרעים אינה קלה כלל ועיקר.  

לצערי השליש האחרון של  הספר נכנס לסחרור פשטני, שגם הוא מאפיין את הז'אנר. זאת כאשר הכותבת מבינה שהעלילה אותה היא בנתה במיומנות  כבר התרחבה יתר על המידה, ומספר העמודים שהוקצבו על ידי ההוצאה, מצריך לסגור את הקצוות במהירות האפשרית. כך עלילה שנבנתה בדייקנות ובחשיבה שמתאימה לשף מסוגנן עברה סגירה וצלחות שמתאימים יותר לקו ההמבורגרים של מזללת מזון מהיר. תחושת הפלסטיקיות החריפה בפרק האחרון שמספר מה עלה בגורלם של הגיבורים, וכאן כבר גלשה גרדנר למרחבי הטלנובלה שהציפה אותי בסוכר לבן שפשוט נזרק בחוסר חן על המנה.

אך אם נתעלם מהסיומת, מחבואים, הוא ספר קצבי,מרתק ומותח שעונה לכל דרישות הז'אנר. זהו ספר שיכול להיות חבר נאמן לטיסות ארוכות, לרביצה סביב הבריכה (אני מאמין שהסגר יעבור ואנו נשוב לערי הנופש האהובות עלינו)  או לימים בהם אתם זקוקים להסחת דעת ולבידור עוצר נשימה בכל פעם שתחושת המחנק עולה בגרונכם. 

מותחן, המתאים לימי הקורונה כמו כפפה ליד

בשל סגירת החנויות והספריות, אלך לחפש לי ספר המשך ביישומון עברית אשר גם בה ספריה של מחכים לקהל הצמא לרוצח סדרתי צמא דם, ההופך את מציאות חייהם לטיול נעים ומהנה בנבכי הבורגנות הכלואה ברדיוס של מאה מטרים.

ליסה גרדנר, מחבואים, מאנגלית- יעל סלע-שפירו, כנרת זמורה ביתן, 2014, 383 עמ'