#אברהם אייזן ממליץ - המלצות וביקורות פודקאסטים, סדרות, ספרות

טיגריס לבן- רומן הודי מטלטל כבר עשורים רבים הודו מהווה יעד פופולרי עבור תרמילאים ישראלים. המקדשים, תחושת השלווה בהרי ההימליה, העלות הזולה והתחושה של רוחניות מהולה בפאן הופכים את תת היבשת ליעד פופולרי. מדי שנה עשרות אלפי ישראלים אורזים תיקים ונעים במסלולים קבועים מהצפון לדרום ומהדרום לצפון. עבורם התושבים ההודים נראים אותנטיים ומסבירי פנים, לצד ההצטמררות מהעוני והזוהמה ישנה תחושה של התפעמות מהתרבות, מהססגוניות ומהרב-תרבותיות. בשנים האחרונות השיח על הודו מקבל ממדים נוספים לצד היותה יעד תיירותי אנו מתחילים להרגיש אותה כמעצמה כלכלית. כמעיין נובע של מיקור חוץ בית גידול למאות חברות המקבלות כוח אדם זול הנותן שירותי תמיכה ופיתוח  כאשר החצי המערבי של העולם הולך לישון. המתח בין האותנטיות לבין הפיתוח המואץ, הסיפור של הסיפורים שמאחורי החזות המוכרת לתייר או ליזם הם אלו העומדים במוקד ספרו של הסופר ההודי,  ארווינד אדיגה , הטיגריס הלבן (ידיעות ספרים, 2008) .  איך ניתן לצאת מהחשכה? במוקד ספרו של ארווינד אדיגה ניצב בלראם צעיר הודי שגדל ב"חשכה", כלומר באזורים הכפריים הנידחים למשפחה מקסטה נמו...

  מהפכת קשב מיכה גודמן לפני עשר שנים ישבתי בארוחת בוקר במלון באילת. השיחה קלחה קמנו למלא את הצלחות וליהנות מהאוויר הקריר. לפתע אחד היושבים הוציא את המכשיר הנייד שלו והחל לגלול ברשתות ובמיילים. היינו המומים, עבר עשור וכיום אנו לא יכולים להוריד את העיניים מהמסך. איך זה קרה לנו? האם זו התפתחות טבעית או שמא מדובר כאן על תהליך מובנה? בספרו, מהפכת קשב , מיכה גודמן יוצא לברר את השאלות הללו. באמצעות הסתייעות במחקרים העדכניים ביותר בתחומי הפסיכולוגיה, מדעי המדינה ותקשורת מראה מיכה גודמן שאנו נמצאים בעיצומה של המפכה התקשורתית שהיא בסדר גודל של המהפכה החקלאית והמהפכה התעשייתית. לא עוד שינוי טכנולוגי של העברת מידע אלא שינוי באופן בו אנו חווים את העולם, את היחסים הבינ-אישים ואת והמערכות הפוליטיות שלנו. אלא שינוי מהותי באופן שבו האדם תופס את עצמו ואת סביבתו.  מהפכת הקשב שינוי בסדרי עולם מהפכת הקשב שאנו נמצאים בעיצומה משנה בעשור האחרון את העולמות הפוליטיים, הכלכליים והפסיכולוגיים שלנו. במרחב הפוליטי המהפכה מעודדות ומאפשרת מהומות והחלפות שלטון כדוגמת ה"אביב הערבי". מחדדת את הקונפליקטים החב...

חשיבה יצירתית גרסת 2.0 מגיפת הקורונה מחייבת חשיבה מחודשת הקורונה ערערה את סדרי העולם המוכרים. מאות אלפים יצאו לחל"ת, הרגלי הבילוי השתנו וחודשים ארוכים מצאנו את עצמנו עובדים מהבית כשהילדים נעים בין החדרים ללא יכולת לראות עולם. השינויים הקיצוניים באורחות החיים אפשרו לשאלות שקיננו בנו זמן רב לצוף ולעלות. האם אנו במקום הנכון לנו? מהו הנתיב התעסוקתי שימצה את הפוטנציאל שלנו? והאם אנו חיים את החיים שראוי לחיותם?  שאלות אלו  ואחרות לא נשארו בממד התיאורטי והם משנות את מציאות חייהם של יחידים ומשפחות עתה ובמידה רבה את העתיד לבוא. כל מי שיוצא מד' אמותיו יכול להרגיש את רוחות השינוי בגני המשחקים, בפינות הקפה בעבודה, בראיונות העבודה, בקבוצות הפייסבוק הגועשות וגם במדרגות הרבנות.  בחיפוש מתמיד אחר השראה  אני לגמרי מרגיש חלק מהלך הרוח של הדור, בשנה וחצי האחרונות יש בי משיכה לספרי הדרכה ופודקאסטים המנסים לפתח יצירתיות, לעורר השראה, לזהות נתיבים נסתרים בתחומי תעסוקה ויזמות המשנים את האופן בו אני מביט על המציאות. לצד הפודקאסט המשובח של ליאור פרנקל, פופקורן. אני נהנה להרחיב את ארסנל הדעו...

ניר ברעם- צל עולם ישנם ספרים שאינם מאבדים מעוקצם לאורך השנים, הם מצליחים במיומנות לתפוס משהו מרוח התקופה. מהלכי הרוח של העידן בו הם נכתבו. כזה הוא הספר, צל עולם, מאת ניר ברעם. זהו ספר שמצליח לספר את תחושת חוסר האונים של צעירים בעולם בו אין להם עליו שליטה, על כוחן של הרשתות החברתיות ועל סבך האינטרסים המסתתרים מאחורי מהלכי דמוקרטיזציה שמובילה ארה"ב מדרום אמריקה ועד לאפריקה. אני ממליץ לקרוא את ספרו יחד עם , קיצור תולדות הניאו ליברליזם , ועם הסרט להציל את הקפיטליזם. השילוב בין השלושה יפתח בפניכם עולם ומלואו המסביר את המציאות המורכבת בה אנו חיים, ואת הפער המתקיים בין כסות למהות.  שינו את חוקי המשחק לא הכל לשם שמיים- מי מושך בחוטים? מאז ימי קדם   מוסדות תרבות וקרנות צדקה היוו אמצעי ליצירת מוקדי השפעה בקרב חברות יריבות. לאורך השנים   השיטות הישנות לא נעלמו אלא השתכללו והפכו לקשות יותר לגילוי ואיתור.  בשנים האחרונות שיטות אלו נחשפו בקול תרועה רמה בעקבות הקמפיין הציבורי שניהלה תנועת "אם תרצו" כנגד הקרן החדשה לישראל. במרכז הקמפיין עמדה הטענה שבאמצעות גופי תרבות ...

חוזה או הוזה- בנימין זאב הרצל מהוזה לחוזה " כל  מעשי  אדם תחילתו  חלום וסופו חלום", כך מסתיים אלטנוילד ספרו של חוזה המדינה תיאודור (בנימין) הרצל. איש של חלומות, עיתונאי הוזה שהצליח לרומם תנועה פוליטית שאחריתה מדינה יהודית-דמוקרטית בין הירדן לים. כאשר הרצל החל להגג את רעיונותיו הוא נראה בעיני רבים כהוזה, כמחזאי כושל המנסה לנווט את דרכו בבורגנות היהודית. כיום קצת יותר מ-120 שנה לאחר שהחל להסתובב בין בירות אירופה למצוא קליינטים לרעיונותיו חלומו הוא עובדה מוגמרת.  לאחר מאה שנים של מהמורות ואכזבות  את מקומם של החלומות הגדולים לקחו חלומות קטנים, או ליתר דיוק פנטזיות שלא פעם נדמות כשיבוט שנעשה באולפני טלוויזיה וסרטים.  כשאני שב וקורא רעיונות גדולים אני שואל את עצמי, האם יש להם מקום כיום? או שאנו משבטים חלומות שהונדסו לנו באולפני טלוויזיה?  אני מתקשה לחלום עבור עצמי, חלומות מהפכניים מרתיעים אותי וחלומות קטנים יוצרים בי אי נוחות של בורגנות משוכפלת . אך אני לא אומר נואש ולקחתי לעצמי מעין משימה, לחשוף את החלומות של עצמי. אלו שהם מעבר לשגרת היום יום. כאלו אשר ילו...

סמי מיכאל- חצוצרה בוואדי  לפני כמה שבועות יצאנו לנופש משפחתי בחיפה. לאחר שנים בהם לא הגענו לעיר הצפונית, חזרנו לכרך שבין הכרמל לים. זו עיר עם אופי ייחודי והיסטוריה מפתיעה (למי שרוצה להרחיב מומלץ לשמוע את הפודקאסט על העיר במנהר הזמן ). בחיפה ישנו  שילוב בין אוכלוסיות, נוף ממגנט ורחובות שמערבבים ישן וחדש, תפאורה לספרים אהובים: מעלילותיה של יהודית קציר ועד למולכו של א.ב יהושוע. כאשר עברנו ברחובותיה נזכרתי בגעגוע בספרו של סמי מיכאל, חצוצרה בוואדי (עם עובד, 1987). עם חזרתי לנווה הבורגנות בו אני מתגורר מיהרתי לספריה והשאלתי את הספר שקראתי אותו זה מכבר לפני שני עשורים כחלק מתוכנית הלימודים בספרות. יש קסם מיוחד בספר שמגולל סיפור על עיר בה ביקרת לאחרונה, אך יתרה מכך ישנו חוויה מיוחד במינה לחזור לספר נעורים כזה שנצרב כזיכרון, כחלק מתקופה.  ואדי ניסנאס- מחוזות חיפאיים ייחודים מפגשים בשולי הוואדי במרכז עלילת, חצוצרה בוואדי, ניצבות שורה של  דמויות שוליים המתגוררות באחת משכונותיה הזנוחות של עיר, ואדי ניסנאס. במוקד ניצב סיפורה של משפחה ערבית-נוצרית המתגוררת בדמי מפתח תחת חסדיו של...

  חייל טוב- בעז נוימן ניחוחות מלחמה באוויר מחזירים אותי עשרים שנה אחורה, לרחבת בית החייל בירושלים. קוראים בשמי ואני נישא מהבועה הירושלמית אל עבר הלא נודע. מתגייס ומשם לארבע שנים שרובם עברו עלי באיו"ש. לבנון כבר הייתה רחוקה כמו חלום רחוק. לעומת זאת אנו והסמטאות, הבתים הממולכדים, מכוניות התופת הפכנו לשחקנים של חתול ועכבר בימים הסוערים של האינתיפאדה השנייה. בסך הכל ארבע שנים, אך מידת העיצוב של הימים ההם בלתי ניתנת לשיעור. בדיבור, באינסטינקטים, במחשבות, בפחדים. שנים של צריבה שהלכה והעמיקה הודות למציאות הישראלית שבה הצבא נמצא בכל מקום, וברגעים בהם שירות המילואים מפר את השיגרה והופך את החמימות האזרחית לחלום רחוק בתוך ש+12. ההווה המתמשך הזה שנקרא צה"ל מושך אותי פעם אחר פעם לקרוא ספרים העוסקים בחוויות שירות ממלחמת ההתשה ועד לימנו אנו. הקריאה בהם דומה לגירוד כמעט אקסטטי של ציפורן התלויה חציה באוויר וחציה בעור המדמם. אני קורא ולא יכול להפסיק נשאב לתוך עולם החוויות של חיילים שקדמו לי ולא יכול להפסיק לגלות אותם לגלות את עצמי.  בועז נוימן לא רק היסטוריון הפעם באחד מטיולי הבוקר שלי צץ לנג...